סטריש ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובעים הגישו תביעה לבית-משפט זה, במסגרתה ביקשו לחייב את הנתבעות בתשלום בגין סכומי השתתפות עצמית, ירידת ערך והפסד הנחת העדר תביעות בהם נשאו בעקבות תאונה שהתרחשה במודיעין ביום 19.3.2009 (להלן – "התאונה"), בין רכבו של התובע מס' 1 (להלן – "רכב התובע"), בו נהגה הנתבעת מס' 2, לבין רכב בו נהגה הנתבעת מס' 2 (להלן – "רכב הנתבעת"). הנתבעת מס' 1 הינה המבטחת של רכב הנתבעת.

מעדויות הצדדים עולה, כי עובר להתרחשות התאונה נסעה התובעת מס' 2 (להלן – "התובעת") ברחוב אחד לכיוון הצומת של רחוב זה עם רחוב אחר, החוצה אותו (להלן – "הצומת"). הנתבעת מס' 2 (להלן – "הנתבעת") נסעה ברחוב האחר וביקשה לפנות שמאלה בצומת, כאשר כיוון נסיעתה של התובעת הינו מימינה. בשלב מסויים, אירעה התאונה בין שני כלי הרכב. לטענת התובעת, התאונה התרחשה בתחום הצומת. לעומת זאת, לטענת הנתבעת התאונה התרחשה מחוץ לצומת, לאחר שהשלימה פנייתה שמאלה. אציין כבר עתה, כי בין אם נכונה גירסת התובעת ובין אם נכונה גירסת הנתבעת באשר למקום התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת נושאת באחריות לגרימת התאונה. להלן אפרט נימוקי למסקנה זו.

התובעת טענה בעדותה, כי בכיוון נסיעתה לא הוצב לפני הכניסה לצומת כל רמזור או תמרור (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 24), בעוד שבכיוון נסיעתה של הנתבעת הוצב תמרור האט (עמ' 4, שורה 1). הנתבעת הודתה בעדותה, כי בכיוון נסיעתה של התובעת לא הוצב לפני הכניסה לצומת כל תמרור (עמ' 5, שורה 9), אך טענה כי גם בכיוון נסיעתה שלה לא הוצב תמרור (שם, שורה 10). אם נכונה גירסת התובעת בדבר קיומו של תמרור כאמור, כי אז ברי שעל הנתבעת היה להאט את רכבה או לעצרו בטרם כניסה לצומת, תוך מתן זכות קדימה לרכב התובעת שבא מימין (ראו תקנה 64(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – "תקנות התעבורה")). אולם, גם אם נכונה גירסת הנתבעת בדבר העדר קיומו של תמרור, עדיין היה עליה – בטרם נכנסה לצומת - ליתן זכות קדימה לרכב התובעת, שבא כאמור מימין. זאת, לנוכח הוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, לפיה: "תק' נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, ייתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין". הנה כי כן, אם התאונה אירעה בתחום הצומת, כטענת התובעת, כי אז הנתבעת היא שאחראית לה, משלא נתנה לרכב התובעת זכות קדימה כאמור לעיל.

תק'

אולם, גם אם התאונה אירעה מחוץ לתחום הצומת, כטענת הנתבעת, אין בכך כדי לשנות מעובדת אחריותה לתאונה, וזאת משני נימוקים. ראשית, כפי שראינו לעיל, הנתבעת לא נתנה זכות קדימה לרכב התובעת ואף אם התאונה אירעה מחוץ לתחום הצומת, הרי שהיא התרחשה בעקבות אי מתן זכות קדימה כאמור. שנית, הנתבעת עצמה העידה, כי אף לשיטתה, לאחר שביצעה את הפנייה שמאלה היא ביקשה להחליף את נתיב נסיעתה לשם פנייה ימינה (עמ' 5, שורות 14-13, 23). בנסיבות אלה, ברי כי היה עליה לוודא, בטרם תעשה כן, כי הדבר לא עלול לגרום להפרעה או לסיכון (ראו תקנה 40(א) לתקנות התעבורה). בהקשר זה אציין, כי תמונות מוקדי הנזק בשני כלי הרכב (מוצגים נ/1 ו-נ/2) מתיישבים יותר עם ההנחה, כי התאונה אירעה מחוץ לתחום הצומת. על-פי התמונות, רכב התובעת ניזוק בחלקו האחורי השמאלי ואילו רכב הנתבעת ניזוק בחלקו הימני הקדמי. עובדה זו עשויה ללמד, כי עובר להתרחשות התאונה שני כלי הרכב נסעו בנתיבים מקבילים, ומכאן כי התאונה התרחשה מחוץ לתחום הצומת. עם זאת, כפי שהראיתי לעיל, גם לפי תרחיש זה מוטלת האחריות להתרחשות התאונה על הנתבעת, בין משום שלא נתנה זכות קדימה לרכב התובעת, בין משום שלא וידאה בטרם מעברה מנתיב לנתיב כי הדבר לא עלול לגרום להפרעה או לסיכון.

לנוכח כל האמור לעיל, ולאור קביעתי כי הנתבעת מס' 2 נושאת באחריות לתאונה, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעים את סכומי ההשתתפות העצמית, ירידת הערך והפסד הנחת העדר תביעות, בהם נשאו בעקבות התאונה, בסך כולל של 2,474 ₪. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

אם סכום פסק הדין לא ישולם תוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

מזכירות בית-המשפט תשלח העתקי פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תש"ע, 15 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.