סטיבן ברמן ואח' נ' אייר פראנס נתיבי אויר צרפתיים

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 5.4.06 ניתן פסק דין בפשרה בין התובעים לנתבעת לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2400$ בדרך של זכוי כספי לצורך רכישת כרטיסי טיסה מהנתבעת כפיצוי על עיכוב כבודה. ביום 12.4.06 מימשו התובעים את הזכוי ורכשו זוג כרטיסי טיסה – הלוך לשיקאגו ביום 18.7.06, חזור – מסן פרנסיסקו ביום 18.8.06. היעד – שיקאגו נבחר כמסע שורשים של התובע וכמקום מפגש של בני משפחה שהיו עתידים להגיע מהארץ וארה"ב כאשר לשהות זו הוקדשו 5 ימים ולאחריה נקבעו טיסות המשך לתובעים ולבני משפחתם. חמשת הימים כללו במכוון 3 ימי חול מלאים שעתידים היו להיות מוקדשים לביקור במוסדות ציבור רלוונטיים ולמפגש עם אישי ציבור. יום לפני הטיסה הודיעה נציגת הנתבעת לתובע כי הטיסה שהייתה מתוכננת לצאת ב-08:15 לא תצא והנתבעים יצאו לפריז בסביבות השעה 18.00. בקשת התובעים כי יתאפשר להם לטוס בטיסת הבוקר של אל על לפריז שעתידה היתה לצאת בסביבות 09.00 על מנת שלא יחמיצו את טיסת ההמשך לשיקאגו לא נענתה. לאחר שהגיעו לשיקאגו התברר כי מזוודת התובעת נותרה בארץ והיא הגיעה רק כיומיים מאוחר יותר לשיקאגו, כך שהתובעת נאלצה לרכוש בגדים. התוצאה של ביטול הטיסה והעיכוב בהגעת המזוודה היתה החמצת יומיים מתוך שלושת ימי החול המיועדים. על פי כתב התביעה גם בטיסת החזור אירעו תקלות שכן על אף שהתובעים דאגו מראש כי יינתנו להם מושבים נוחים לטיסת החזור, בפועל קיבלו שני מושבים שבשל מיקומם היו צרים מהסטנדרט ולא ניתנים להטייה לאחור. רק לאחר התנהלות מבזה כלפי התובעים הועברו למקומות אחרים. לטענת התובעים התנהלות הנתבעת היתה נגועה בחוסר תום לב ונבעה בעיקר מכך שהם ישראלים וכן מהעובדה שנסיבות קבלת הכרטיסים על ידם גרמו לכך שהנתבעת התייחסה אליהם כאל נוסעים לא משלמים. בנוסף, על אף שהטיסה מפריז לתל-אביב אמורה היתה להיות טיסה ישירה, הנתבעת ביצעה עצירת ביניים בקפריסין והנוסעים שלא הורשו לרדת מהמטוס נאלצו לחכות שעתיים על המטוס להמשך הטיסה. לטענת התובעים התנהלות הנתבעת בכל אחד מהאירועים המתוארים היתה הפרה הן של הוראות החוזה בין הצדדים והן של דיני התעופה החלים. כמו כן מקימה התנהלות זו אחריות ברשלנות לפי פקודת הנזיקין. הנתבעת גם כשלה בידוע התובעים את זכויותיהם לפיצוי כספי על פי תקנות האיחוד האירופי ואף להחזר כספי של עלות הכרטיס במקרה של עיכוב בטיסה מעל 5 שעות. לנוכח שורת ההפרות על ידי הנתבעת והשיטתיות העולה מהן עותרים התובעים ביחד לפיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים בסך כולל של 75,000₪.

בכתב ההגנה נטען כי התובעים קיבלו שוברי זיכוי לשימוש בטיסות עתידיות ולא ברור מהיכן סברו כי יחשבו כנוסעים רוכשי כרטיסים מן המניין או נוסעים בעלי סטאטוס אחר כלשהוא שכן אין לכך גבוי בהסכם הפשרה. עוד נטען בכתב ההגנה כי מועד הטיסה לפאריז נדחה עקב הלחימה בלבנון אותה עת שבעטייה המטוס שהגיע לתל-אביב נאלץ לנחות נחיתת ביניים בקפריסין. בקשתם של התובעים לטוס בטיסת אלעל על מנת שתתאפשר להם טיסת ההמשך לשיקאגו נדחתה מאחר ולא עמדה בתנאי זמן המינימום הנדרש בהמתנה בין טיסה לטיסה לפי קביעת רשות שדות התעופה המקומית. אשר לסוגיית הכבודה, זו טופלה על ידי הנתבעת לפנים משורת הדין ובכל מקרה קיבלה התובעת פיצוי על כך בשווי קבלות בגין רכישות שביצעה כך שנושא זה אינו אמור להיות חלק מעילות התביעה. אשר למושבים בטיסת החזרה, מלכתחילה הוקצו לתובעים מושבים הנחשבים נוחים במיוחד מאחר ומאפשרים מרווח גדול יותר לרגלי הנוסע אך לבסוף לבקשת התובעים הועברו למקום אחר. אשר למטוס שנחת בקפריסין, המטוס שהה בשדה התעופה פחות משעתיים והיות ומדובר בעצירת ביניים שאינה עצירה רגילה לא ניתן היה לאפשר לנוסעי המטוס לרדת ממנו. עקב המלחמה שהתחוללה בארץ במועדים הרלוונטיים שונו לוחות הטיסות של הנתבעת כמו גם של חברות תעופה אחרות עקב ההחלטה לא להלין את צוותי האויר בישראל ולצמצם שהותם בה כמידת האפשר. בעקבות פניית התובע ערכה הנתבעת עבור התובעים הזמנה למלון לאחר הטיסה לפאריז ברמה גבוהה מזו המגיעה לו על פי חוזה התובלה. על פי כתב ההגנה נמסרה לתובעים הודעה כי טיסת החזרה לתל-אביב מפריז תתעכב, כשבוע לפני הטיסה. השנוי בטיסה היה בנסיבות שלנתבעת אין כל שליטה עליהן היות ומדובר בשעת חירום וממילא אין התובעים זכאים לכל פיצוי בשל כך. בשל המלחמה והמדיניות הנוגעת לשהות צוותי אויר בישראל היה צורך בעצירת ביניים בקפריסין והודעה על כך נמסרה לתובעים. לאור אמנת ורשה וחוזה התובלה אין מקום להטלת כל אחריות על הנתבעת שכן נקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק ולחילופין לא היה באפשרותה לנקוט באמצעים כאלו ככל שהנסיבות אינן בשליטתה. לטענת הנתבעת התובעים לא מצרפים כל אסמכתאות לנזק הנתבע על ידם וממילא אין מקום על פי האמנה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב התשובה נטען כי רכישת כרטיסי הטיסה באמצעות שוברי זיכוי כפי שעשו התובעים כמוה כרכישה של כל צרכן מבית עסק. בניגוד לטענת הנתבעת לפיה אין מחייבים חברות תעופה בתשלום פצויים בגין עוגמת נפש שגרמו לנוסע, לא כך פסקו בתי משפט בישראל. טענת הנתבעת לגבי מרווח הזמן המינימאלי שיש להותיר בין שתי טיסות מקשרות, אינו רלוונטי לענייננו. אין ממש בטענת הנתבעת כי המושבים שהוקצו מלכתחילה לתובעים בטיסת החזרה היו מושבים טובים במיוחד כי אם להיפך. לטענת התובעים יש בכתב ההגנה משום הודאה הן בכך שהנתבעת לא ראתה בתובעים כמי ששילמו עבור כרטיסיהם והן בכך שהעיכובים בטיסות לא היו תולדה של כורח כי אם של מדיניות על פי החלטה יזומה מראש של הנתבעת.

2. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובעים. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהן של הגב' מזל לוי, מנהלת מחלקת שירות לקוחות של הנתבעת, ושל הגב' דבורה תמים ששימשה בזמנים הרלוונטיים כנציגת מחלקת ההזמנות של הנתבעת. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו החוט המקשר בין חלק מהאירועים נשוא כתב התביעה הוא התייחסות הנתבעת אל התובעים כאל נוסעי חינם. עוד טוען ב"כ התובעים כי טענת הנתבעת בדבר שיבושים בטיסות שהועלתה לראשונה בתצהיריה לא הוכחה ולמעשה הוכח כי לא כח עליון עמד בבסיס החלטת הנתבעת לבטל את טיסת התובעים אלא החלטה מנהלית. לטענת ב"כ התובעים גם הוכח כי הנתבעת לא עשתה כל מאמץ על מנת למנוע את הפגיעה בתובעים והתנהלה בעניינם בשוויון נפש מוחלט. הוכח כי לנוסעים אחרים עם טיסות המשך חיפשה הנתבעת ומצאה פתרונות חילופיים. בחירת הפתרון הקל של העברת הנוסעים לטיסה אחרת של הנתבעת היוצאת 24 שעות לאחר הטיסה המוזמנת, משמעותה אי עשיית מיטב המאמצים להביא את התובעים ליעדם תוך זמן סביר. יש לקבל במלואה את גרסת התובעים ככל הנוגע להתנהלות המחפירה כלפיהם בעלייתם למטוס לטיסה מארה"ב לפריז. מאחר ואמנת ורשה שותקת בנושא אופן קיום החוזה ניתן לפנות בעניין זה לדין המקומי ולעקרון תום הלב. גרסת התובעים לגבי העיכוב בהבאת מזוודת התובעת כמו גם ההתנהלות הרשלנית של הנתבעת בהקשר זה, לא נסתרה. העובדה שהנתבעת אישרה לתובעים תקציב להצטיידות אינה באה במקום האחריות לנזק שתקלה זו גרמה – סיכול מסע השורשים של התובע. אי קיום הוראות התקנה האירופית 261/04 מהווה חוסר תום לב. בהוספת חניית הביניים בקפריסין הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 9 לחוזה האחיד. לטענת ב"כ התובעים לנוכח הסכומים אותם ניתן לפסוק בעילות על פי האמנות ובעילות שעניינן אופן קיום החוזה, סכום התביעה הוא בהחלט במתחם הסבירות.

לטענת ב"כ הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה התרחשה מלחמת לבנון השניה ונסיבות אלו הן שהובילו לעיכובים ולדחיות בטיסות לרבות אלו של הנתבעת. טענות הנתבעת בהקשר זה הועלו כבר בכתב ההגנה. הנתבעת טענה והוכיחה כי מעת ההתקשרות הראשונית וביצוע הזמנת הטיסות נשוא התביעה ועד לשובם של התובעים לארץ, פעלה באופן ענייני, מקצועי, תוך נסיון להיטיב עם התובעים ככל הניתן הן בכך שהוזילה את עלויות הטיסות מעבר לשווי הזכוי על אף תוספת העבודה שהיתה כרוכה בכך, הן בכך ששדרגה ללא עלות נוספת את המלון בפריז והן בכך שהודיעה לתובעים מראש ככל שניתן על דחיית שעות הטיסות תוך ניסיון לטפל בהם. עוד טוענת הנתבעת כי העובדה שהכרטיסים התקבלו כנגד שוברי זיכוי אין בה כדי להשפיע כך או אחרת על מהלך הטיסות והטיפול בתובעים ובכל מקרה בכרטיסים עמם מגיעים הנוסעים לשדה התעופה ואשר מוצגים לנציגי חברת התעופה רשום המחיר המלא. לטענת ב"כ הנתבעת מעדותה של הגב' רפאל-לוי עולה כי חיפוש טיסות אלטרנטיביות נעשה עוד בטרם יוצרים את הקשר עם הלקוח, וכי לא ניתן היה להיענות לדרישת התובע לעלות על טיסת אל על בשל דרישת רשות שדות התעופה המקומית בשדה התעופה שארל דה-גול. לטענת הנתבעת הוכח כי הטפול בתובעים היה זהה לטיפול בנוסעים אחרים עם נתונים זהים או דומים. טיסת התובעים לפריז לא בוטלה כי אם נדחתה כעולה מעדותה של הגב' רפאל-לוי ולאור הנסיבות וגם לאור חוזה התובלה לא עומדת לתובעים כל עילה בעניין זה. אשר לכבודת התובעת, לנוכח הפצוי אותו קיבלה והוראות אמנת ורשה, הדרישה לפצוי כאילו מדובר בכבודה שניזוקה או הלכה לאיבוד, מחוסרת תום לב. גם דחיית טיסת החזרה והצורך לבצע נחיתת ביניים בקפריסין נבע מאותן סיבות של טיסת ההלוך. גם בעניין זה נהגה הנתבעת כמיטב יכולתה בנסיבות העניין. הטענה ככל הנוגע לכיסאות נפתרה לאחר מספר דקות לשביעות רצון התובעים וודאי אין כל הצדקה לפסיקת הפיצוי המתבקש. אשר לתקנות האיחוד האירופי אליהן מפנים התובעים טוען ב"כ הנתבעת כי אין להן תחולה במשפט המקומי שכן לא אומצו ולא אושררו בחקיקה המקומית.

לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת הגיש ב"כ התובעים "בקשה למתן רשות להגשת תגובה לסכומי הנתבעת". בבקשה נטען כי בסכומי הנתבעת הועלו טענות רבות תוך סטייה מכללי הדיון ו/או טענות בלתי ראויות ו/או טענות שעלולות להטעות את בית המשפט. במסגרת הבקשה הכוללת 3 עמודים הובאו מספר דוגמאות לכך תוך פרוט טענת התובעים לגביהם. ככל הנוגע לאותן דוגמאות רואה אני לנכון להתיר את התגובה אשר מופיעה כבר בגוף הבקשה עצמה ואילו ככל הנוגע למקרים אחרים אין לכך כל הצדקה בשים לב לקבוע בתקנה 158(א)(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. פסק דין זה ניתן לאחר ששקלתי גם את האמור בבקשה.

דיון

4. המסגרת הנורמטיבית מצויה בחוק התובלה האוירית תש"ם-1980 שהחיל בישראל את האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית מ-1929 הידועה כאמנת ורשה ואת הפרוטוקול המתקן אותה אשר נחתם בהאג בשנת 1955. סעיף 10 לחוק קובע כי "אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתם הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". סעיף זה פורש כקובע את יחוד העילה על פי החוק (ר' בש"א (י-ם) 5998/01 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ. קופת חולים כללית; בר"ע (י-ם) 3094/01 איבריה נתיבי אויר ספרדיים נ. מיכאל גייסט; ע"א (ת"א) 15800/00 מוהטרם אגהיי מהרב יניאן נ. בית המכס נתב"ג לוד. ר' גם דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח תשל"ט בעמ' 256). עם זאת, מקום בו קיימת הפנייה באמנה לדין המקומי או מקום בו קיימת לקונה באמנה, ניתן לפנות לדין המקומי (ר' ד"נ 36/84 טייכנר נ. אייר פראנס פ"ד מא(1) 589). מעבר להוראות אלו חלות על יחסי הצדדים גם הוראותיו של חוזה התובלה. זוהי איפוא המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית. התובעים ביקשו להסתמך גם על תקנה 261/04 לתקנות האיחוד האירופי ואולם לא הצביעו על כך שהוראה זו הפכה לחלק מהמשפט החל בישראל על דרך של אימוץ או אשרור.

סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין". סעיף 20(1) לאמנה קובע כי "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל באמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם".

בסעיף 9 לחוזה ההובלה נקבע כי "Carrier undertakes to use its best efforts to carry the passenger and baggage with reasonable dispatch. Times shown in timetables or elsewhere are not guaranteed and form no part of this contract. Carrier may without notice substitute alternate carriers or aircraft and may alter or omit stopping places shown on the ticket in case of necessity. Schedules are subject to change without notice. Carrier assumes no responsibility for making connections".

5. בענייננו טוען התובע ל-4 אירועים שיש בעטיים להטיל אחריות על הנתבעת: דחיית טיסת ההלוך, העיכוב בהובלת הכבודה בטיסת ההלוך, התנהלות הנתבעת בעת העלייה למטוס בטיסת החזור וחניית הביניים בקפריסין. אדון בהם אחד לאחד.

א. דחיית טיסת ההלוך

6. התובעים היו אמורים לטוס מתל-אביב לשיקאגו דרך פריז ביום 18.7.06. הטיסה מתל-אביב לפריז עתידה היתה לצאת בשעה 08.15 וטיסת ההמשך מפריז לשיקגו עתידה היתה לצאת בשעה 13.15. ביום 17.7.06 בשעות הערב התקשרה נציגת הנתבעת מפריז לתובע והודיעה לו כי הטיסה לפריז נדחתה לשעה 17:45 ומכיוון ששעת ההגעה המיועדת היתה לאחר הטיסה המתוכננת מפריז לשיקאגו הועברו התובעים לטיסה אחרת היוצאת מפריז לשיקאגו 24 שעות מאוחר יותר. קרי, ליום 19.7.06 בשעה 13.15.

7. גרסת התובע בתצהירו ככל הנוגע לתכלית הנסיעה וחשיבות ההגעה במועד שנקבע – מספר ימי חול שיאפשרו ביקור במוסדות ציבור ופגישה עם אנשים שונים (ר' סעיפים 12-7 לתצהיר התובע) לא נסתרה. הנזק לו טוענים התובעים בגין האיחור הוא למעשה נזק לא ממוני, עוגמת נפש. הפסיקה בארץ הכירה בשיקול דעת של בתי המשפט לפסוק פצוי בגין עוגמת נפש גם בגין אחור בתובלה (ר' ע"א 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ. ד"ר לובר מרגלית; בר"ע 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ. ראובן ניב; רתק (ת"א) 29353-01-10 נתיבי אויר אוסטריים נ. מחמוד יזבק). עם זאת, ספק האם הנזק הלא ממוני אותו ניתן לפסוק הוא נזק ישיר, כדוגמת אובדן שעות שינה ואי נוחות רבה כתוצאה מהאיחור (ר' ת"א 2267/98 ויסולי נ. TWA) או אף נזק בלתי ממוני תוצאתי כבענייננו.

מכל מקום סבורה אני כי בענייננו עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה על פי סעיף 20(1) לאמנה. אין מחלוקת כי דחיית הטיסה הייתה ימים ספורים לאחר תחילת מלחמת לבנון השנייה (ר' סעיף 29 לתצהיר התובע). דחיית הטיסה הייתה קשורה להחלטה שנתקבלה אותם ימים שלא להלין את צוותי הנתבעת בישראל כי אם בקפריסין (ר' סעיף 33 לתצהיר התובע; סעיפים 12 ו-27 לכתב ההגנה; סעיפים 22-20 ו-27 לתצהירה של הגב' רפאל-לוי; עדותה בעמ' 8, שורות 28-24). כתוצאה מכך יצאו אף בתחילת ימי המלחמה מטוסים ריקים של הנתבעת לקפריסין, דבר שהיה כרוך מן הסתם בעלויות משמעותיות נוספות, ורק בהמשך הועלו שני צוותים על מטוסי הנתבעת (ר' עדותה של הגב' רפאל-לוי בעמ' 8, שורות 28-24). כך או אחרת, דחיית הטיסה הייתה קשורה באותה החלטה שהתקבלה אצל הנתבעת. אכן לא הוכח על ידי הנתבעת כי חוייבה על ידי מאן דהוא כך להחליט הגם שמסקנה זו עשויה היתה להשתמע מעדותה של הגב' רפאל-לוי (ר' עמ' 9, שורות 9-1), ואולם אין לאמר כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה גם אם בדיעבד התברר כי לא נשקפה כל סכנה לצוותים אלו.

הודעה על דחיית הטיסה נמסרה לתובע כאמור יום קודם לטיסה. התובע ביקש מנציגת הנתבעת שהודיעה לו על דחיית הטיסה כי תשבצו בטיסת אל על שעתידה הייתה לצאת למחרת בשעות הבוקר לפריז ואולם לגירסת הנתבעת לא ניתן היה כך לעשות בשל היעדרו של פרק זמן מינימאלי הנדרש על פי קביעת רשות שדות התעופה המקומית בפריס בין זמן הנחיתה בפריס לבין זמן ההמראה לשיקאגו. גרסה זו העולה מעדותה של הגב' רפאל-לוי היתה נאמנה עלי (ר' עמ' 10, שורות 24-19 לפרוטוקול; ר' גם סעיף 22 לתצהירה).