אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סוסקין נ' סוסקין

סוסקין נ' סוסקין

תאריך פרסום : 19/06/2011 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
10950-09-10
19/06/2011
בפני השופט:
1. הילה גרסטל
2. נשיאה


- נגד -
התובע:
ליאוניד סוסקין
הנתבע:
מיכאל סוסקין

פסק-דין

זוהי תובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו המבקש זכאי להירשם כבעלים הבלעדי של דירה בקומה ג' של הבית ברחוב הרצל 43 בבת-ים, הידועה כחלקה 138/30 בגוש 7145, (להלן:- "הדירה").

רקע וטענות הצדדים

המבקש הוא אחיינו של המשיב. על פי הנטען בתובענה, בשנת 2001 היה המבקש מעוניין לרכוש את הדירה, אלא שמפאת מצבו הכלכלי, לצורך מימון הרכישה ביקש מהמשיב כי השניים יטלו במשותף הלוואה מבנק טפחות (להלן:- "הבנק") המובטחת במשכנתה, כאשר הזכויות בדירה תרשמנה על שם שניהם בחלקים שווים, בשלב זה, עד לפירעון מלא של ההלוואה על-ידי המבקש בלבד.

ביום 12.6.01 חתמו הצדדים על הסכם לרכישת הדירה תמורת 113,000$. הדירה נרשמה בלשכת רישום מקרקעין בחולון על שם המבקש ועל שם המשיב, בחלקים שווים. השניים אכן נטלו הלוואה המובטחת על-ידי הבנק במשכנתה. את עיקר התמורה דאג המבקש להעביר לידי המוכרים מהכספים שהעמיד הבנק כנגד המשכנתה, ואת היתרה, על-פי טענתו בתובענה, השלים מכיסו, כפי שגם את תשלום החזר ההלוואה לבנק, המובטחת במשכנתה, נושא המבקש לבדו.

לאחר רכישת הדירה, השכיר אותה המבקש במשך מספר שנים, כאשר דמי השכירות שולמו לו בלבד. במהלך תקופה זו נותר הוא להתגורר בחדר בדירה בתל-אביב יחד עם סבתו, דודתו וביתה (להלן:- "הדירה בתל אביב"). בחודש יולי 2006 עבר המבקש להתגורר בדירה, ומאז הוא נוהג בה מנהג בעלים.

באותה תקופה, פרץ סכסוך במשפחה בנוגע לדירה בתל-אביב. טיבו של הסכסוך אינו נוגע לתובענה זו, אולם אציין כי סבתו של המבקש (אמו של המשיב) ביקשה למכור את הדירה בתל-אביב, בניגוד לרצונו של המשיב. סכסוך זה הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן ושם הוא נידון כעת (תמ"ש 7177-09-10).

בשנת 2007 לערך החליט המבקש שברצונו למכור את הדירה ולקנות במקומה דירה אחרת. על פי הנטען בתובענה, בתחילה, הסכים לכך המשיב, אולם בעקבות הסכסוך שפרץ במשפחה בנוגע לדירה בתל-אביב הוא חזר בו מהסכמתו וסירב להעביר את הזכויות הרשומות על שמו לידי המבקש. בעקבות כך, הגיש האחרון תובענה זו ביום 7.9.10, שבה עותר הוא למתן סעד הצהרתי שלפיו הוא זכאי להירשם כבעלים הבלעדי של הדירה.

ביום 3.3.08, ערך המשיב צוואה שבה הוריש למבקש את זכויות הבעלות הרשומות על שמו בדירה (להלן:- "הצוואה"). לטענתו – עשה כן ביוזמת אם המבקש מבלי שהבין כיאות את המשמעות. ביום 14.10.10, כחודש לאחר הגשת התובענה, ביטל המשיב את צוואתו.

ביום 23.2.11 התקיים לפני דיון שבו העידו המבקש והמשיב. כפי שעלה בדיון ובכתבי הטענות, נושא המחלוקת בין הצדדים הוא טיבן של ההסכמות ביניהם באשר לרכישת הדירה. הצדדים הגישו סיכומיהם והגיעה העת למתן פסק דין. (אעיר כי בא-כח המשיב התעלם מהחלטתי המגבילה את היקף הסיכומים ל-5 עמודים והגיש סיכומים על-פני 9 עמודים. בנוסף צירף בא-כח המשיב לסיכומיו ראיה שלא הוגשה במסגרת הראיות בתיק (החלטת בית המשפט לענייני משפחה), וזאת שלא כדין).

דיון והכרעה

הסוגייה הנדרשת לבחינה בתובענה זו היא האם רישום הזכויות בדירה על הצדדים בחלקים שווים משקף את תמונת הדברים האמיתית, או שמא הסכימו הצדדים, במסגרת הסכם נלווה ביניהם, כי רישום הזכויות על שם המשיב ייעשה אך ורק לצורך קבלת הלוואה מהבנק, והדירה כולה תהא למעשה בבעלותו הבלעדית של המבקש.

בקצירת האומר, טוען המבקש כי ההתקשרות בינו לבין המשיב הוגבלה לסיוע מצד המשיב בקבלת הלוואה מהבנק, ובמסגרת זו אמנם נרשמו הזכויות בדירה באורח זמני על שם שניהם, כשבמקביל הוסכם בעל-פה כי מאחר שהרישום המשותף נועד אך לצורך אישור קבלת ההלוואה מידי הבנק, תועברנה אל המבקש לבסוף גם הזכויות הרשומות על שם המשיב. זאת, מיד לאחר שהוא יפרע את מלוא החוב לבנק. לטענתו, הדירה נרכשה על-ידו מכספו הפרטי, לשימושו ולביסוס עתידו, ולמעשה נרשמו הזכויות במחצית הדירה על שם המשיב במסגרת נאמנות – עד לסיום תשלום החוב לבנק.

המשיב, מצידו, טוען כי רישום הזכויות בדירה משקף את הסכמות הצדדים במלואן. לטענתו, המבקש פנה אליו בבקשה לקחת משכנתה משותפת מאחר שזו הייתה הדרך היחידה לרכוש את הדירה, והמשיב נטל על עצמו את מימון התמורה עבור הדירה (על-ידי נטילה משותפת של ההלוואה מהבנק). עוד טוען המשיב כי לא היה כל הסכם נאמנות בין הצדדים באשר לזכויות הבעלות בדירה.

סעיף 125(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן:- "חוק המקרקעין") עוסק במעמד ובמשקל הראייתי של רישום הזכויות במרשם המקרקעין ביחס למקרקעין מוסדרים, וקובע כי רישום שכזה יהווה ראיה חותכת לתוכנו. משכך, הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי הוא אינו משקף את מצב הדברים האמיתי הוא נטל כבד המוטל על הטוען לכך. (ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (לא פורסם, 21.2.07)) ראו גם מוטי בניאן דיני מקרקעין – עקרונות והלכות, עמ' 32 (2002)). בענייננו, אני סבורה שהמבקש הרים את הנטל לסתור את אמיתותו של הרישום ביחס לזכויותיו של המשיב בדירה, שכן מן העדויות והראיות שהוצגו לפני עולה מהלך התנהלות משותף, ממנו משתמע כי בין הצדדים נתגבשה מערכת יחסי נאמנות ביחס לדירה, כפי שיפורט להלן.

נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת (סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן:- "חוק הנאמנות"). ה"זיקה לנכס" עשויה להתבטא במתן בעלות לנאמן בנכס, כדי שהנאמן יפעל בנכס לטובת מי שזכאי ליהנות ממנו (ת"א 2116/06 טייג דב נ' בר דוד אביבה). סעיף 2 לחוק הנאמנות עוסק ביצירת הנאמנות וקובע כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". הסכם נאמנות אינו חייב להיות חוזה בכתב ואפשר שייעשה גם בעל-פה, ככל חוזה אחר (שלמה כרם נאמנות 184 ,מהדורה רביעית חדשה ומורחבת, 2004 (להלן:- "שלמה כרם")). ראו גם: ה"פ (ת"א) 497/05, יוסף סייג נ' דטה חוק ומשפט בע"מ).

בית המשפט הכיר גם בקיומה של נאמנות משתמעת, אותה ניתן להסיק מכוונת הצדדים המשוערת, כאשר עולה מהתנהגות הצדדים כי הייתה כוונה ליצור נאמנות, אך מסיבה זו או אחרת כוונה זו לא הובעה במפורש (ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת, פ"ד מח(1) 801). הסבר אחד לכך שכוונת הצדדים לא מובעת באופן מפורש - ודאי שלא מנוסחת בהסכם נאמנות מפורט – אפשרי בנסיבות בהן בעטייה של מערכת יחסים מיוחדת וקרובה רוחש יוצר הנאמנות אמון רב ומיוחד לנאמן (ראו לעניין זה שלמה כרם עמ' 185). מכל מקום, במקרים שבהם לא התקשרו הצדדים בהסכם נאמנות שאותו ניתן לפרש, בהיטען על ידי הטוען למעמד נהנה במסגרת יחסי אמון - יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מתוך העדויות והראיות שהוצגו בעניין.

בענייננו, העדויות והראיות שהוצגו לפני מלמדות, לטעמי, כי הצדדים רכשו הדירה לכאורה במשותף, אולם בפועל נרכשה הדירה על-ידי המבקש ועבורו, ואמורה לעבור לבעלותו בתום מילוי התחייבויותיו. הרישום המשותף נבע מצורך כלפי הבנק. הלבוש המשפטי שניתן לעסקה האמיתית היה לבוש של זכויות משותפות, אולם, בין הצדדים לבין עצמם היה ברור שמדובר בלבוש חיצוני שאינו מבטא את הזכויות האמיתיות, והרישום הזמני על-שם המשיב היה סוג של נאמנות עבור המבקש.

הצדדים הם, כאמור, קרובי משפחה בדרגת קרבה גבוהה – המבקש הוא אחיין של המשיב. אין מחלוקת על כך שבמועד רכישת הדירה יחסיהם היו טובים (עמ' 10 שורות 3-5 לפרוטוקול, סעיף 5(א) לתצהיר המבקש). המבקש הוא ששילם למוכרים את מלוא התמורה עבור הדירה, והוא זה אשר נושא לבדו בנטל השוטף של החזר ההלוואה מן הבנק. המשיב, מנגד, לא שילם ולא מימן ולו תשלום מרכיב אחד מן התמורה עבור הדירה, ואף לא נתבקש לעשות כן - למעט הלוואה שהעביר למבקש בשיעור של כ-25,000 ש"ח, שהוחזרה במלואה (עמ' 11 שורות 5-17 לפרוטוקול). גם תיעוד הלוואה זו, יש לציין, לא הועלה על הכתב, ככל הנראה בשל יחסי האמון הטובים ששררו אותה עת בין הצדדים (עמ' 5 שורות 13-15 לפרוטוקול). זאת ועוד, המשיב מעולם לא גר בדירה או נהנה ממנה בכל דרך שהיא, בעוד שהמבקש היה זה שהשכיר אותה עד שנת 2006, ולא חלק את דמי השכירות עם המשיב. משנת 2006, עבר המבקש להתגורר בדירה ונוהג בה מאז מנהג בעלים בלעדי.

גם מן האמור בצוואה שערך המשיב בשנת 2008 ניתן ללמוד כי הוא לא ביקש לשמור לעצמו זכות בעלות בדירה. המשיב העיד כי הוא חי עם בת זוג והוא אב לשני ילדים שעימם הוא ביחסים טובים, אולם בסעיף 3 לצוואה – שלא כמקובל – הבהיר כאמור כי הוא מוריש (או ליתר דיוק – "מעביר") את חלקו בדירה למבקש, בזו הלשון: "הריני מצהיר בזה כי לאחר מותי יעבור חלקי בדירה ברח' הרצל 42ב בת ים הידועה כגוש 7145 חלקה 139/30 לאחייני סוסקין ליאוניד [המבקש]...". בעניין זה טען המשיב תחילה בתצהירו כי לא הוסבר לו תוכן הצוואה כייאות וכי חתם על הצוואה מפני שסמך בעיניים עצומות על קרובי משפחתו, אולם בעדותו הודה כי תוכן הצוואה הוסבר לו והוא הבין על מה הוא חותם (עמ' 12 שורות 19-27 לפרוטוקול). אם כן, מעבר לכך שהסתירה בין תצהיר המשיב לעדותו בעניין זה גורעת ממהימנותו, המשיב לא סיפק כל הסבר לכך שהעדיף להוריש את זכות הבעלות בחלקו שבדירה למבקש, תחת שיעביר זכויות אלו לבת זוגו ולילדיו, שהם יורשיו הטבעיים. עמדתו בעניין זה בעדותו שלפיה הוא יכול ורשאי היה לשנות את צוואתו לאחר שחתם עליה אינה מספקת בנסיבות עניין זה, שכן לא בשאלת הזכות לשינוי צוואה עסקינן, אלא בנסיון להתחקות אחר כוונת הצדדים עובר לרכישת הזכויות בדירה, ואחר הסימנים לכך שלרכישה נלווה הסכם נאמנות משתמע, כאמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ