פסק דין
1. א. ביום 23.2.12 נהג ברכב התובע מר ריקרדו ורדסהיים וכתוצאה מתאנה שאירעה ביום זה נפגע רכבו של התובע. כתוצאה מכך, פנה התובע ביום 26.2.12 למבטחת וזו הפנתה את התובע למוסך מורשה ואף נאמר לו, שיש רשימת שמאים של הנתבעת אשר יבדוק הרכב ויגיש חוות דעת מטעמו.
השמאי בדק את הרכב והגיע למסקנה, שיש להכריז על הרכב "אובדן כללי".
לטענת התובע, שווי הרכב – על פי מחירון של לוי יצחק הוא 8,788 ₪ ולמרות זאת, החליטה הנתבעת לנכות סכומים שונים משווי הרכב ובנוסף לכך, החליטה הנתבעת להפחית 10% בשל מצב ירוד של הרכב ושמאי אשר הוזמן על ידי המוסך, קבע שקיימים נזקים שלא קשורים לאירוע זה.
ב. התובע מלין כנגד כל ההפחתות הנ"ל ופנה לגורמים שונים, אך לא נענה לגופו של עניין.
התובע טוען, שבעת האירוע היה הרכב במצב מצוין ולא היה מקום לכל ההפחתות שהפחיתה הנתבעת ורואה בגישת הנתבעת ניסיון לחסוך בהוצאותיה.
ג. התובע טוען בתביעתו, שהנתבעת אמנם שלחה אליו שיק ע"ס 5,389 ₪, אך החליט שלא לפרוע אותו, משום שהוא סבור שהיה על הנתבעת לשלם לו את מלוא נזקיו ומשלא שולמו נזקיו, הגיש הוא תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 12,458 ₪, הכולל בחובו: פיצוי מלוא שווי הרכב בסך של 8,788 ₪, פיצוי בשל טרטור, טרחה, בזבוז זמן ועוגמת נפש בסך 2,500 ₪, הסכום ששילם לעו"ד בעד ייעוץ וסיוע לכתיבת התביעה בסך של 1,170 ₪.
2. לטענת הנתבעת, אכן אין מחלוקת בעניין האחריות, אך בהחלט קיימת מחלוקת – לדעתה- בדבר גובה הנזק ומחלוקת זו באה לידי ביטוי בטענותיה העיקריות הבאות של הנתבעת:
א. א) התובע לא סתר את דו"ח השמאי מטעם הנתבעת, המבוסס על מחירון הרכב ועל מצבו עובר לאירוע. לעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת, שהתובע עצמו אישר, שהיו קיימים פגמים קודמים ברכבו.
ב) מטרת הביטוח היא להשיב המצב לקדמותו ואם תתקבל טענתו של התובע, הרי שהוא עשוי לקבל פיצוי הגבוה משווי השוק של הרכב ולכן, החליטה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא ערכו של הרכב בהתאם לשווי הממשי וזאת בהתאם למחירון של לוי יצחק ובהתחשב בנזקים הקודמים שהיו ברכב.
עוד מציינת הנתבעת, שאם בוצעו הפחתות, הרי אלו נעשו על הצד הנמוך דווקא.
ג) הנתבעת גם מפנה לתנאי הפוליסה, בה נרשם, שבמקרה של אובדן גמור, ייקבע הפיצוי בהתאם לשווי השוק בפועל ולאחר שקלול הגורמים המקובלים.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הן אלו אשר הועלו בכתבי הטענות והן אלו שהועלו במהלך הדיון בפני ולאחר שבחנתי את חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:
א. לאור הממצאים שנקבעו בחוות הדעת של השמאי, מר מוטי אנגל, (להלן: "השמאי") שהתובע אף צרף אותה לכתב התביעה (והנתבעת צרפה אותה לכתב ההגנה), הרי שהיה על התובע לשקול, האם יש מקום להגיש תביעה זו.
ב. א) עוד ביום 14.3.12 העבירה הנתבעת לתובע שיק ע"ס 5,389 ₪, אך מאחר והתובע סבר, שעל הנתבעת לשלם לו פיצוי שווי המכונית, כפי שהוא העריך בסך של 8,788 ₪, סרב התובע לפרוע השיק והעדיף להגיש תביעה זו.
ב) התובע מלין כנגד קביעותיו של השמאי – שאת חוות דעתו הוא צרף לכתב התביעה- ברם זוהי חוות הדעת היחידה שהוגשה לבית המשפט וכל טענה שמעלה התובע כנגד קביעותיו של השמאי היא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, לכן, לא יכול התובע לסתור בעדות בעל פה מסמך בכתב.
ג) כפי שעולה מעדותו של התובע, הוא נתן הסכמתו למינוי השמאי הנ"ל.
בתחילה מעיד התובע, שבדרך כלל – במקרים אחרים- היו מתקשרים אליו נציגי הנתבעת ושואלים האם הוא מוכן לקבל את השמאי אשר ייקבע על ידי הנתבעת ובדרך כלל נתן הסכמתו לכך, אך במקרה זה, טוען התובע, שהוא לא זוכר אם שאלו אותו אם הוא רוצה להביא שמאי- אם לאו, אך למרות דבריו אלו, מציין התובע, שאין להוציא מכלל אפשרות שהוא היה מאשר גם הפעם. (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 21- 25).
ד) לטענה, שהתובע לא זוכר האם גם הפעם הוא נשאל בדבר השמאי, יש להזכיר לתובע, כי במקרה זה לא רק ששאלו אותו, אלא הוא גם חתם על מסמך בו הוא מבקש למנות את השמאי הנ"ל ובגוף המסמך אף אישר התובע:" כי הוברר לי שהנני רשאי לבחור שמאי מרשימת שמאי החוץ של החברה או לחלופין שמאי אחר- ובהתאם לכך יחולו הוראות החוזר". (ראה המסמך נ/1).
ג. א) לכן, איני מקבל את טענת התובע, שלא היה גילוי נאות בבחירת השמאי הנ"ל וטענת התובע, על כי נראה לו:" שעשו עלי סיבוב", היא בלתי מוכחת וזוהי רק תחושתו האישית של התובע. (עמ' 2 לפ',ש' 1- 4).