סולטאן בע"מ נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.ביום 3.3.10 נתפסו על ידי משטרת ישראל בכביש 4 בסמוך לגשר תע"ש משאית מדגם וולבו שנת ייצור 2001 מס' רישוי 42-105-10 וכן עגלה למשאית מס' רישוי 50-442-15 (להלן: "המשאית והעגלה") השייכים למבקשת וזאת בהתאם לסעיפים 34, 35 ו- 39 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק").

2.הבקשה שמונחת בפני הינה להורות למשטרת ישראל להשיב למבקשת את המשאית והעגלה אשר הינם בבעלותו של מר קוסאי סולטאן, מנהלה ובעליה של המבקשת.

הסניגור, בבקשתו, פרס את נימוקיו כנגד המשך החזקת המשאית והעגלה על ידי המשטרה באשר מדובר בתפיסה בלתי מידתית, אשר שוללת מהמבקשת וממנהלה את האפשרות להתפרנס מהם. יתר על כן, ככל שנוקף הזמן עד הגשת כתב האישום, וממילא עד גמר שמיעת ההליכים בתיק (שכן לטעמו של הסניגור אין כל ראיות וממילא ינהל הוא את התיק בדרך של שמיעת ראיות), יחלפו חודשים ארוכים והנזק הכלכלי המצטבר למבקשת עולה על 200,000 ₪.

3.מאידך גיסא, המשיבה, בתשובתה המפורטת לבקשה, ואף בטיעוניה, ביקשה למנוע את השבת המשאית והעגלה, באשר אין מדובר בעבירה ראשונה על חוק שמירת הניקיון בה מעורבים כלי רכב של משפחת מנהל המבקשת. עוד נטען בטיעוני התגובה, כי בכוונת המשיבה לעתור בסיום ההליכים המשפטיים לחלט את המשאית והעגלה ולפיכך, מן הראוי, להותירם בשלב זה בידי המשיבה. ומעל לכל, טענת המשיבה הינה, כי השבת המשאית והעגלה בשלב זה עלולים לגרום להפעלתם שוב ושוב, תוך הפרתו במזיד של חוק שמירת הניקיון, כאשר כנגד אחיו של מנהל המבקשת אף תלוי ועומד מאסר על תנאי, ובכל זאת קיימת התעלמות מהוראות החוק.

4.במסגרת טיעוניו של ב"כ המבקשת, ניסה הוא להראות, כי אין כל תשתית ראייתית לעבירה הנטענת, וממילא אין מקום להחזקת המשאית והעגלה בידי המשיבה. יצויין לזכותו של ב"כ המבקשת, כי בשלב הזה טרם עיין בחומר הראיות, שהרי טרם הוגש כתב אישום.

5.עיון בחומר החקירה מלמד עובדות רבות, הן על מערכת היחסים שבין מנהל המבקשת ובין אחיו תחריר סולטאן והן לגבי כמות העבירות המיוחסת למי שניהל את החברה בפועל באמצעות המשאית והעגלה, ואפרט את הדברים.

א.משנתפסו המשאית והעגלה ביום 3.3.10, נחקר מנהלה. בעדותו שפך הוא אור על מעמדו שלו בחברה ועל מעמדו של אחיו, תחריר, בניהולה של החברה. בעמ' 2 להודעתו, אומר קוסאי: "בפועל אח שלי הוא המנהל ושובר את הראש עם העבודה".

ובעמ' 3 הוא אומר: "אבל תחריר אחראי על הכלים האלו. הוא מנהל החברה".

מעל ומעבר לדברים אלו, מפרט קוסאי בעדותו, כי אחיו תחריר (שהינו כאמור בעל הרשעות קודמות בעבירה זהה), הינו הרוח החיה בניהול העובדים, בניהול ההזמנות, ובכל הקשור לנושאים הכספיים.

למעשה, קוסאי סולטאן הינו "כסות" של אחיו, תחריר.

ב.במשאית ובעגלה נשוא הבקשה נעברו עבירות באופן שיטתי, כעולה מתיק החקירה. בבעלות התאגיד המשאית והעגלה נשוא הבקשה, ובבעלותו של סולטאן קוסאי משאית נוספת מס' רישוי 97-328-50.

במהלך החודשים פברואר-מרץ 2010, נרשמו מס' אירועים בהם נשפכו ערמות פסולת מהמשאיות המפורטת מעלה: ביום 24.2.10 החל מהשעה 06:40 ועד השעה 09:25 הושלכה פסולת רבה מהמשאית והנגרר. ביום 3.3.10 נרשם אירוע של שפיכת פסולת מהמשאית והעגלה בפעם השניה וזאת בנוסף לאירועים קודמים מ- 12.1.10 בהם נשפכה פסולת בשטח מושב עזריאל. הדברים אף שבו ואירעו ביום 14.1.10 ובמועדים קודמים: 11.7.09 ו- 18.7.09.

6.כאמור, עסקינן במנהל נסתר המנהל את התאגיד, כאשר בפועל הינו הרוח החיה. הוא זה שלחובתו מס' הרשעות קודמות בעבירות על חוק שמירת הניקיון וגם כיום ממשיך הוא בביצוען של אותן עבירות, תוך שהוא "מתכסה" באצטלא של תאגיד בניהולו של אחיו.

המדובר באדם שמעמדו הושווה בפסיקה ל"שור נוגח". לא שור תם, אשר נגח אתמול ושלשום בלבד, אלא שור מועד אשר שב ומזהם, שב ושופך פסולת ופוגע באופן סדרתי באיכות הסביבה ובקניינו של הציבור.

7.סעיף 39(א) לחוק מקנה לביהמ"ש סמכות להורות, בסופו של יום, על חילוט חפץ אם וכאשר יורשע המבקש וכל זאת בנוסף לכל עונש אחר שיושת על המבקש, אם וכאשר, יורשע.

השאלה המתבקשת הינה, האם מן הראוי כי בתקופת הביניים, מהיום ועד לסיום ההליכים המשפטיים כנגד המבקשת (180 יום באם לא יוגש כתב אישום או עד תום ההליכים המשפטיים באם יוגש כתב אישום), המאשימה תחזיק במשאית ובעגלה.

8.לטעמי, יש להעדיף את טובת הציבור בכך שלא יתאפשר למאן דהוא, שלכאורה, פורע חוק להמשיך ולגרום נזק וזיהום לנוף הארץ על ידי שפיכת פסולת בכל מקום אשר יראה לו, וזאת בין היתר בשים לב לעברו הפלילי העשיר של מי שמנהל בפועל את המבקשת, בעבירות של השלכת פסולת.

אינני יכול להתעלם מהנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לסביבה באם המשאית והעגלה ימשיכו, גם בתקופה שעד למתן הכרעת הדין, בהשלכת פסולת ברשות הרבים וכל אלה יחד עולים לאין ערוך למשקל שיש ליתן לפרנסתה של המבקשת והתלויים בפרנסה זו.

רווחתו של הכלל גוברת היא על צרכו של היחיד לגרוף הון על חשבון איכות הסביבה.