אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סולו נ' משרד הפנים

סולו נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 19/05/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
44419-12-12
12/05/2013
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
התובע:
דידייה טוני סולו
הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין

עתירה להורות למשיב ליתן לעותר רישיון ישיבה של תושב ארעי מסוג א/5 לאור האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות (להלן: "האמנה"). לחילופין, במידה והמשיב סבור כי על העותר חל נוהל 10.1.0015 שהוא "נוהל לטיפול בנתין זר הטוען כי הוא מחוסר אזרחות" (להלן: "הנוהל"), להורות על בטלות סעיפים ג.6.4 ו-ג.7 שבו.

הרקע לעתירה

1.קדמה לעתירה זו עתירה שהגיש העותר בחודש יוני 2011 (עת"מ 38074-06-11 בבית משפט זה, להלן: "העתירה הראשונה") ואשר גם במסגרתה עתר למתן רישיון ישיבה של תושב ארעי מסוג א/5. הרקע להגשת העתירות פורט בהרחבה בעתירה הראשונה. בקצירת האומר יצוין כי העותר הסתנן לישראל דרך מצרים ביום 10.05.09, נעצר והושם במשמורת עד ליום 18.01.11 אז שוחרר על פי החלטת בית הדין לביקורת משמורת.

2.גרסת העותר בראיון שנערך לו על ידי נציבות האו"ם לפליטים ביולי 2009 כמו גם בעתירתו הראשונה הייתה כי הוא נולד בקונגו בשנת 1986, ולאחר שאביו נרצח הוא ברח עם אִמו לקמרון השכנה. בחלוף כשלוש שנים הוא חזר עם אִמו לקונגו ושהה בה מספר חודשים. לאחר מכן הוא ואמו חזרו לקמרון בה התגורר כ-14 שנים מבלי שקיבל בה אזרחות. בהיותו כבן עשרים, לאחר שאִמו נפצעה קשה בתאונה, הוא נסע לצ'אד על מנת להשיג סיוע מארגון הומניטארי בינלאומי. הוא נכשל במשימתו, ובהמשך חבר לאדם שהעביר אותו עימו לסודן. משם עבר למצרים ממנה כאמור, הסתנן לישראל. בעת מעצרו עם הגיעו לישראל מסר העותר גרסאות שונות באשר לדרכים בה סבב מאז עזב את קונגו, כמו גם באשר למצבה של אִמו כיום ומקום מגוריה. גרסאות שונות אחרות נשמעו מפיו במהלך הדיונים שנערכו בבית הדין לביקורת משמורת בשנים 2009 ו-2010. עוד גרסה אחרת מסר העותר ביום 31.10.10 במסגרת ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD) והמראיין הגיע למסקנה כי העותר אינו אמין.

3.לטענת העותר, אין בידיו כל מסמך המעיד על מדינת אזרחותו ועל גילו. אין בכוונתו לחזור לקונגו או לקמרון משום שאין לו בהן קרובים. ביום 28.04.10 הודיע קונסול קמרון כי מאחר שהעותר הצהיר כי הוא והוריו הם ילידי קונגו, ומאחר שהעותר מעולם לא נקט הליכי התאזרחות בקמרון, הרי שאין הוא יכול להיחשב אזרח קמרון. בד בבד קונסול קונגו הודיע ביום 13.10.10 כי אין הוא יכול לאשר כי העותר הוא נתין קונגו בשל העדר מסמכים רשמיים המעידים על כך ובשל התרשמותו כי העותר אינו יודע דבר על קונגו. נוכח הודעות אלו של נציגי קונגו וקמרון, הורה בית הדין לביקורת משמורת ביום 17.1.11 על שחרורו של העותר מן המשמורת, שכן במצב דברים זה אין לראותו כמי שאינו משתף פעולה. במהלך הדיון תועדה נכונותו של העותר לשוב הן לקמרון והן לקונגו, בניגוד לעמדות שהביע בדיונים קודמים. בנסיבות אלו, המליצה נציבות האו"ם לפליטים לראות בעותר כמחוסר אזרחות.

4.ברם, משהמשיב התמהמה בקביעת מעמדו, הגיש העותר את העתירה הראשונה, במסגרתה ניתן צו ביניים ביום 15.09.11, לפיו נקבע כי יש יתן לעותר אשרת ישיבה מסוג ב/1, שתאפשר לו לעבוד ולהתקיים, וזאת לנוכח בקשת המשיב לדחות את הדיון בעתירה על מנת שיוכל למצות את הבירורים הנדרשים בעניין. במסגרת העתירה הראשונה טען המשיב כי טרם מוצו הליכי הבירור בעניינו של העותר כשמנגד העותר טען כי אין עוד דבר הניתן לבירור בעניינו, ועל כן לפי הוראות האמנה מחויבת ישראל ליתן בידו אשרת שהייה מסוג א/5, שתאפשר לו קבלת זכויות סוציאליות שונות, כגון ביטוח בריאות.

5.בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ביום 24.06.12 (להלן: "פסק הדין") קבע בית המשפט (כב' השופטת נ' בן אור) כי חרף התהיות בגרסת העותר, המסקנה המתחייבת מעמדתן של קונגו וקמרון, כי העותר הינו מחוסר אזרחות, ואין במיצוי הליכי הבירור שהמשיב מעוניין בהם כדי לעכב עוד בעד ההכרה בעותר ככזה. באשר לבקשת העותר לקבל אשרת שהייה מסוג א/5 בשל מעמדו, קבע בית המשפט כי שיקול הדעת באשר לקביעת ההליכים הפנים מדינתיים ביישום האמנה מסורים בידי שר הפנים, שבהתאם לדין עליו להפעילו על פי אמות מידה כלליות וקריטריונים ברורים. לאור זאת, ובהתחשב בפסק הדין בעניין אלקסייב (עת"מ (ת"א) 2887/05 אלקסייב נ' שר הפנים, 29.01.07) שהורה למשיב לגבש קריטריונים ברורים לטיפול במחוסרי אזרחות; בהצהרת המשיב משנת 2010 במסגרת עת"מ 34499-04-10 (אלקסייב נ' שר הפנים, 14.09.10) כי המשיב נמצא בשלבים אחרונים של גיבוש הנוהל לטיפול במחוסרי אזרחות וכי הנוהל צפוי להתפרסם בעוד כחודש ימים; ובהצהרת ב"כ המשיב בדיון בעתירתה הראשונה של העותר כי הנוהל החדש "נמצא בישורת האחרונה", קבע בית המשפט כי יש ליתן בידי המשיב הזדמנות לבחון את עניינו של העותר לגופו, מנקודת המוצא כי הוא מחוסר אזרחות, וכי החלטה בעניין סוג האשרה שתוענק לו מכוח היותו מחוסר אזרחות, תינתן בתוך 60 יום. בית המשפט ציין כדבר המובן מאליו, שאין בכך כדי למנוע מן המשיב להמשיך ולערוך בירורים בעניין אזרחותו של העותר.

6.לאחר מתן פסק הדין בעתירה הראשונה, המתין העותר להחלטה בעניין האשרה לה הוא זכאי מכוח היותו חסר אזרחות. ואכן, ביום 9.07.12 הודיע המשיב לעותר כי הוחלט להאריך את רישיון הישיבה מסוג ב/1 שניתן לו בשנה נוספת, היינו עד לחודש מאי 2014. המשיב ציין במכתבו כי בימים אלו נמצא המשיב לקראת סיומו של כתיבת נוהל מעודכן בנושא. העותר המתין עד לסוף חודש ספטמבר 2012 אז פנה למשיב לקבלת מידע אודות הנוהל לטיפול במחוסרי אורחות ובבקשה לקבלת אשרת שהייה מסוג א/5 לה הוא זכאי לטענתו בהתאם לאמנה. פנייה זו כמו גם פנייה נוספת שלו לא נענתה. ביום 12.11.12 פרסם משרד הפנים את הנוהל הנזכר ל"טיפול בנתין זר הטוען כי הוא חסר אזרחות". בנוהל נקבע כי למחוסרי אזרחות יינתן רישיון מסוג ב/1 בכל פעם לתקופה מקסימאלית של שנה אחת, וכי רק לאחר 10 שנים לפחות בהן שהה הזר בישראל ברישיון מסוג ב/1 של מחוסר אזרחות ובהתקיים תנאים נוספים, יזכה הזר לאשרת שהייה מסוג א/5. יצוין כי בסעיף 1 לנוהל צוין במפורש כי מטרת הנוהל היא לקבוע את השיטה באופן הטיפול לגבי זר שנכנס לישראל דרך מעבר גבול בינלאומי שלא בדרך של הסתננות, ומכאן כי לפי לשונו, הוא אינו חל על העותר. ביום 12.12.12 פנה העותר פעם נוספת למשיב, אך גם בפעם ההיא לא נענה, ומכאן העתירה שבפני.

טענות הצדדים

7. ראשית ציין העותר, כי המשיב אינו מקיים את חובותיו על פי דין להשיב לפניותיו. לגופו של עניין נטען כי לאחר שנקבע בפסק הדין בעתירה הראשונה כי הוא מחוסר אזרחות, היה על המשיב ליתן לו אשרת שהייה מסוג א/5. לדבריו, האשרה אותה הוא קיבל מסוג ב/1 אינה עולה בקנה אחד עם הוראות האמנה החלה בישראל לאור אשרורה. בהתאם לאמנה הוא זכאי לקבל זכויות בסיסיות, בין היתר, ביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי, זכויות שאינן ניתנות לפי הדין בישראל לבעלי אשרות שהייה מסוג ב/1 אך ניתנות לבעלי אשרות מסוג א/5.

8.העותר הצביע על הוראת סעיף 24(1)(ב) לאמנה המחייב את המדינות החתומות עליה להעניק למחוסרי אזרחות השוהים בהיתר בשטחן את אותו יחס שהן מעניקות לאזרחיהן ככל שהדבר נוגע לביטחון הסוציאלי. סעיף 23 לאמנה מבטיח למחוסר האזרחות מהמדינה בה הוא שוהה זכויות סוציאליות נוספות וסעד ציבורי (Public relief). זכויות סוציאליות ו"סעד ציבורי" ניתן בישראל לתושבים באמצעות המוסד לביטוח לאומי ובהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ובעניינים רפואיים בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, כשרוב הזכויות הניתנות לפי חוקים אלו אינן ניתנות למי שמחזיק באשרת שהייה מסוג ב/1. העותר הטעים, כי סעיפים אלו זהים לסעיפים בעלי אותם מספרים באמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) ומי שהוכר כפליט זכאי לפי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל לאשרת שהייה מסוג א/5. גם אין זה סביר להותיר אותו ללא זכויות סוציאליות בסיסיות, כשאין לו כל אפשרות לצאת מישראל בעתיד הנראה לעין.

9.מנגד טען המשיב כי העותר הסתנן לישראל שלא כדין, ובנסיבות אלו אין לו כל זכות לשהות בישראל או לקבל בה מעמד. העותר אינו חסר אזרחות, כי אם אדם שהמדינה טרם הצליחה לברר את מעמדו במדינות מוצאו, מושבו או הולדתו. למעשה, על רקע גרסאותיו הסותרות של העותר והימנעותו מלשתף פעולה למסור פרטים מלאים לא ניתן להשלים את הברור בדבר זהותו שלו. התנהלות העותר היא זו שמונעת את האפשרות להרחיקו לקמרון. כך, לדוגמה, יש להניח כי לוּ העותר היה מפרט בפני קונסול קמרון את היכרותו הנרחבת עם קמרון, ומביע בפניו רצון להיכנס לקמרון - כפי שמסר במסגרת ראיון הזיהוי שנערך לו ביום 31.10.10, שבו מסר כי החלום שלו הוא לחזור לקמרון ולברר האם אמו בחיים או לאו, יתכן שקמרון הייתה נותנת הסכמתה לכניסתו לקמרון. בנסיבות אלו נטען, לא ניתן להגיע לכדי מסקנה שהעותר הינו מחוסר אזרחות כמשמעות מונח זה באמנה, אלא לכל היותר כמי שזהותו אינה ידועה או נמצאת בתהליכי בירור. המשיב הוסיף כי גם לוּ היה העותר בגדר מחוסר אזרחות כהגדרתו באמנה, הרי שאין הוא יכול להיבנות מהאמנה מפני שאין היא חלה, בתור שכזו, במשפטה הפנימי של מדינת ישראל. כל שנקבע בפסק הדין בעתירה הראשונה הוא כי יש לראות בעותר, באותו שלב, כמחוסר אזרחות, אך אין בכך כדי למנוע מהמשיב להמשיך ולערוך בירורים בעניין אזרחותו של העותר, ככל שימצא לנכון. ממילא נטען, לעותר אין זכות לקבלת אשרת שהייה מסוג א/5, וגם אשרת ב/1 שהוא מחזיק בה עתה ניתנה לו לפנים משורת הדין. כך, במסגרת המכתב מיום 9.07.12 הובהר לעותר כי במשך התקופה בה ישהה בישראל עד לתום תקופת אשרת ב/1 שהוארכה לו, יימשך הטיפול בעניינו בהתאם לנוהל כפי נוסחו באותו מועד. המשיב הטעים כי היענות לטענות העותר משמעותה כי אדם שהסתנן לישראל שלא כדין, יוכל לטעון שהוא אינו נתין של מדינה כלשהי, למנוע ולהכשיל במתכוון בירור אמיתי של השאלה לאיזו מדינה ניתן להרחיקו, ולקבל בשל כך מעמד תושב קבע בישראל, מציאות שאינה מתקבלת על הדעת לפיה יצא חוטא נשכר. הדבר גם עלול להוביל מסתננים נוספים לנהוג כמו העותר בדרך של אי שיתוף פעולה בבירור נתינותם.

10.באשר לנוהל נטען כי הוא נוהל אכיפה, ולא נוהל מתן אשרות, שמטרתו להסדיר את אופן הטיפול בהרחקתו מישראל של אדם הטוען כי אין מדינה אליה ניתן להרחיקו. כן נטען כי הוא חל אך ורק על מי שנכנס לישראל באופן חוקי ומשתף פעולה עם הרשויות במהלך ניסיונות הרחקתו מישראל, וממילא הוא אינו חל בעניינו של העותר אשר הסתנן לישראל ואינו משתף פעולה עם המשיב. עם זאת המשיב ציין כי הנוהל החדש קובע כי במהלך תקופת הבירור מוענק לזר הטוען להיותו חסר אזרחות, שאינו מסתנן ושמשתף פעולה באופן מלא ואקטיבי עם הניסיונות לבירור אזרחותו, רישיון מסוג ב/1, המעניק לו את האפשרות לעבוד ולהתפרנס בישראל. בכך מקיים הנוהל החדש איזון בין רצונה של המדינה לבצע את הבירורים הנדרשים לבירור זהותו של הזר - בירורים אשר בדרך כלל אורכים פרקי זמן לא קצרים - לצורך הרחקתו מישראל, והשאיפה לצמצם מקרים בהם מי שאינם זכאים לקבלת מעמד בישראל משתקעים בה, לבין רצונו של הזר לעבוד ולהתפרנס למחייתו עד לסיום הבירור בעניינו. המשיב הדגיש כי סעיף ג.9 לנוהל קובע כי "בכל מקרה מתן רישיון או החלפתו לא יביאו להפסקת הליכי הרחקתו של הזר וימשכו הניסיונות להשיבו למדינת המוצא או לכל מדינה אחרת אליה ניתן להרחיקו".

11.בדיון שהתקיים ביום 8.05.13 שבו ב"כ הצדדים על טיעוניהם וב"כ העותר הוסיף כי אין מקום לטענת המשיב כי העותר אינו חסר אזרחות. לדבריו בפסק הדין בעתירה הקודמת נקבע במפורש במספר מקומות בפסק הדין כי העותר חסר אזרחות, ומשהמשיב לא ערער על פסק הדין הוא אינו יכול להישמע כיום בטענות הסותרות את שנקבע בו. העובדה כי המשיב רשאי להמשיך ולברר מהי אזרחותו של העותר אינה סותרת את הקביעה כי העותר חסר אזרחות. הוא ציין בהקשר זה כי במהלך השנה האחרונה המשיב לא יצר כל קשר עם העותר ולא ידוע לו על ניסיונות שנעשו לבירור אזרחות העותר. בנסיבות אלו, לא ניתן לבוא בטענות לעותר על אי שיתוף פעולה מצדו. עוד ציין כי בפסק הדין המשיב נצטווה לקבל החלטה הנוגעת לסוג האשרה שתוענק לעותר בשל היותו חסר אזרחות, אך הדבר לא נעשה. המשיב האריך לשנה את אשרת ב/1 שהייתה לעותר אך לא קבע כל נוהל לגביו. למעשה, המשיב טוען כיום שהנוהל שעל סיומו הוא הצהיר במסגרת הדיון בעתירה הראשונה כנוהל שיסדיר את עניינו של העותר, אינו מתייחס לאנשים כדוגמת העותר. לדבריו, לוּ היה המשיב פועל כמצוות בית המשפט ומסדיר נוהל המתייחס לאנשים חסרי אזרחות דוגמת העותר, הוא לא היה מגיש את העתירה, אך המצב שנוצר לפיו מצבו של העותר, שכבר הוכר כחסר אזרחות, אינו מוסדר, חייב את הגשת העתירה.

12.מנגד, שבו באי-כוח המשיב על הטענה כי העותר אינו מחוסר אזרחות. בפסק הדין במסגרת העתירה הראשונה גם נמנע בית המשפט מהתערבות בשיקול דעתו של המשיב בשאלה איזה סוג אשרה ליתן לעותר ובאיזה תהליך. באשר לניסיונות הבירור טענו באי-כוח המשיב כי מדובר בתהליכים שאורכים זמן רב ושרובם אינם בשליטת המשיב. מדובר במגעים מול נציגויות זרות, והעותר שאינו משותף פעולה עם מאמצים אלו, וודאי שאין לו על מה להלין.

דיון והכרעה

13.ראשית ייאמר כי צודק המשיב שאין להעלות על הדעת שאדם המסתנן לישראל שלא כדין יקבל זכויות בה רק בשל הטענה שהוא אינו נתין של מדינה כלשהי. המשיב גם צודק כי יש להבחין בין אדם הטוען שאין לו נתינות זרה שנכנס לישראל כדין והמשיך לשהות בה מעבר לתקופה שניתנה לו אשרה, לבין אדם שעצם הגעתו לישראל הייתה שלא כדין תוך כפיית הימצאותו בה.

14.שנית ייאמר כי מנגד צודק העותר כי בפסק הדין בעתירה הראשונה נקבע במפורש כי הוא מחוסר אזרחות. בית המשפט קבע זאת לאחר שנתן דעתו על גרסתו התמוהה של העותר. בית המשפט אכן ציין כי המשיב יכול להמשיך ולערוך בירורים בעניין אזרחותו של העותר, ככל שימצא לנכון, ואולם הוא ציין במפורש כי בירורים אלו, ככל שהמשיב מעוניין בהם "אינם יכולים לעכב עוד בעד ההכרה בעותר כמחוסר אזרחות". מטבעם של דברים, מעמד שניתן בשל העדר אזרחות, מתבטל שעה שמתברר כי העותר אינו חסר אזרחות, בדיוק באופן שמתן מעמד לפליט נבחן על פני רצף הזמן ושעה שמתברר שלא נשקפת סכנה לפליט בשובו אל מולדתו, הוא מאבד את מעמדו בישראל, שהיה אך פועל יוצא ממצבו. אין אפוא, בשינוי שיחול במצבו של העותר לוּ תתברר אזרחותו בשלב כלשהו כדי לגרוע ממעמדו כיום כמחוסר אזרחות בהתאם לפסק הדין.

15.בד בבד בית המשפט בפסק הדין לא הורה מהו סוג האשרה שתינתן לעותר, אחר שקבע את מעמדו כמחוסר אזרחות, אך הוא כן הורה למשיב לקבל החלטה בדבר סוג האשרה שתינתן לעותר לאור קביעת מעמדו כמחוסר אזרחות. דבר זה לא נעשה על ידי המשיב עד היום. הנוהל אינו חל על העותר, לא רק בשל כך שהוא אינו עוסק במסתננים, ולא רק בשל כך שהוא אינו עוסק במי שאינו משתף פעולה בבירור מדינת אזרחותו, אלא שהוא עוסק כנוסח כותרתו באופן הטיפול ב"נתין זר הטוען כי הוא מחוסר אזרחות". לאמור, הנוהל עוסק במי שטרם הוברר מעמדו כמחוסר אזרחות, בדרכי הבירור ובהסדרת מעמדו במהלך תקופת הבירור. אך במקרה זה כאמור, אין מדובר בנתין זר שאך טוען להיותו מחוסר אזרחות, אלא במי שנקבע כבר לגביו בפסק דין כי הוא מחוסר אזרחות. לגבי העותר השאלה היא אך מהי האשרה שתינתן לו בשל מעמדו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ