סוויסה נ' פרץ

פסק דין

בפני תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת, לפיצויי על הסך של 4,500 ₪.

על פי כתב התביעה, התובעת שכרה את שירותיה של הנתבעת לעיצוב ולתפירת שמלת ערב בעלות של 1,200 ₪.

השמלה, כך על פי כתב התביעה, נקרעה במהלך האירוע המשפחתי שלשמו נרכשה, והתובעת לא יכלה להשתתף בשמחה המשפחתית והיא מבקשת, אפוא, השבה של עלותה של השמלה וכן פיצויים בגין עגמת נפש.

הנתבעת, לעומתה, טוענת כי התובעת ביקשה מהנתבעת, באופן חריג, וב- 7 הזדמנויות שונות, להצר את השמלה באזור האגן, והנתבעת מילאה אחר הוראות אלה, למרות שהזהירה את התובעת כי הדבר עלול לגרום לקרע ו/או לפרימה של השמלה.

הנתבעת אף הוסיפה וטענה כי על פי ניסיונה, נדמה כי השמלה נקרעה במכוון באמצעות מספריים, וזאת כדי להעצים את הנזק הנטען בכתב התביעה, שכן לשמלה בטנה פנימית שנועדה להגן עליה מפני קרעים כגון הקרע הנטען.

ביום 29/5/2013 התקיים בפני דיון בתביעה, ונשמעו עדויותיהן של התובעת, הנתבעת וחברתה של הנתבעת, הגב' דורית סבג, אשר לטענתה שמעה את האזהרות שהופנו כלפי התובעת בעניין הצרתה של השמלה מעבר לנדרש ולמומלץ.

במעמד הדיון אף הוצגה בפני השמלה הנזכרת בכתבי הטענות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ושמעתי את עדויותיהם של העדות בפני, ולאחר שראיתי את השמלה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

הקרע הקיים בשמלה נוצר, כך התרשמתי, בבד עצמו, בשל מתיחת יתר. הדבר ניכר באופן ברור בעת בדיקת השמלה, שכן החוטים המרכיבים את האריג עצמו הם שנקרעו משני צידיו של הקרע, ולא החוטים אשר מהווים את התפר בין חלקיה השונים של השמלה.

למעשה, רק חוטים בכיוון אחד (חוטי ה"ערב" ולא חוטי ה"שתי") הם שנקרעו, והדבר מעיד על לחץ גדול בו היה נתון האריג.

הדבר משתלב היטב עם גירסתה של הנתבעת בדבר הצרת יתר של השמלה, לבקשת התובעת, וזאת גם לאור מיקום הקרעים.

אין המדובר, אם כן, ברשלנות של הנתבעת בעת תפירתה של השמלה, שכן, כאמור, הקרע שהופיע בשמלה נוצר עקב בקשותיה של התובעת להצרה חוזרת ונשנית של השמלה, ואני מקבל בעניין זה את גירסתה של הנתבעת – אם כי איני מקבל את טענתה שהתובעת גרמה לנזק באמצעות מספריים או בזדון.

אציין, מעבר לצריך, כי ניכר שהתובעת, בשאלותיה לנתבעת ולעדה מטעמה, שינתה את טעמה באשר למיקום ההצרה המבוקשת בשמלה (פעם ההצרה הייתה באזור החזה בלבד (עמ' 4, שורה 17) ופעם באזור המותניים (עמ' 4 שורה 32)), והדבר מעיד כי ביקשה להרחיק עצמה מאחריות להצרת-היתר של השמלה.

יש לזכור כי הנטל מוטל על התובעת שכן היא ה"מוציאה מחברתה" ולא עלה בידה להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הקרע בשמלה נוצר עקב רשלנות כלשהי בעבודת התפירה של הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.