סובר נ' אם. סי. גרופ בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך של 585,311 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

התביעה הוגשה במקורה כתביעה שטרית נגד נתבעת 1 בלבד בגין שיק שמספרו 1690574 על סך 411,400 ₪ מיום 15.6.08 שמשכה נתבעת 1 לפקודת התובע בציון "למוטב בלבד" (להלן: "השיק"). השיק הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ מספר 01-12546-58-2 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. בהמשך, ובהתאם להחלטה שניתנה בעקבות בקשת התובע, הוגש ביום 16.11.10 כתב תביעה מתוקן ובו תביעה כספית נגד נתבעים 3-1.

טענות התובע

התובע, מר טדי סובר הוא איש עסקים אשר בינו לבין מר דרור חביון, נתבע 2 (להלן: "דרור"), שררו קשרי חברות במשך שנים רבות. נתבעת 1, אם. סי. גרופ בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא חברה פרטית שבעלי מניותיה הם דרור ונתבע 3, מר אלון מדינה (להלן: "אלון").

בשלהי שנת 2006 עניין דרור את התובע בפעילותה של הנתבעת, והציג בפני התובע מצגת במטרה לגרום לו להעמיד כספים לרשות הנתבעת. בהסתמך על מצגיהם של דרור ואלון בדבר פעילותה הקיימת של הנתבעת, פעילותה העתידית ושיתופו של התובע באותה פעילות עתידית, סיכם עמם התובע כי תמורת הלוואת כספים בסך של 100,000$ לנתבעת, יקבל התובע 1% ממניותיה וכן זכות השתתפות לפי חלקו היחסי בכל פעילותם העתידית של דרור ואלון בתחומי ההשקעה שבהם עוסקת הנתבעת, אף אם פעילות זו תתבצע על ידי אלון ודרור שלא באמצעות הנתבעת. כמו כן הוסכם כי מועד החזרת כספי ההלוואה יהיה לכל המאוחר תוך שנתיים קרי עד ליום 21.8.09.

בסמוך למשלוח הודעת דואר אלקטרוני מה- 21.2.08 אשר שיקפה את הסכמת הצדדים, העביר התובע סך של 418,400 ₪ לחשבון הנתבעת, לאחר שנאמר לו כי הכספים נחוצים לנתבעת מידית בשל רצונה להשקיע בחברת וויקספרס בע"מ (להלן: "וויקספרס"). לאחר משלוח הודעת הדוא"ל הנ"ל נהגו הצדדים על פי ההסכמות, ואף הועמדה לרשות התובע תחנת עבודה במשרדי הנתבעת.

במשך תקופה של כתשעה חודשים ביקש התובע לעגן את ההסכם שבינו לבין אלון ודרור במסמך מפורט בכתב, אולם זכה להתחמקויות שונות מצד השניים. בחודש נובמבר 2007 שלח התובע לדרור ואלון שוב, באמצעות דוא"ל, טיוטת ההסכם לחתימה אך זכה פעם נוספת להתחמקות מצדם. בחודש דצמבר 2007 הודיע התובע לאלון ולדרור כי אם לא יחתמו על ההסכם, הוא דורש את כספו בחזרה בצירוף ריבית, והזכיר כי דרור אמר לו עוד בשלב העברת הכספים כי "מתי שתרצה לא להשתתף בעסק נחזיר לך את העסק עם ריבית וניפרד כידידים". בהודעה האחרונה הנ"ל אף הודיע התובע כי הוא מוותר על 1% מהמניות הנ"ל שהיה אמור לעבור אליו כפי שהוסכם.

הצדדים ניהלו מו"מ, ובעקבות כך חתמה הנתבעת על הסכם הלוואה מחודש מרץ 2008 (על אף שצוין בכותרת ההסכם כי הוא מיום 21.2.07), אשר שיקף את העברת הכספים שבוצעה כשנה קודם לכן, אולם הפעם מבלי לקבל מניה או חלק בפעילות (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע כי ביום 30.6.08 תשלם הנתבעת לתובע סך של 42,000 ₪ וביום 15.6.08 סך של 376,400 ₪, וזאת על חשבון החזר מלוא סכום ההלוואה בצירוף ריבית. כמו כן נקבע כי אם סכום ההלוואה לא ישולם במועדו, הרי שהחוב יישא ריבית פיגורים של 0.5% לחודש, נוסף על הריבית הקבועה בו של 8% לשנה. השיק הראשון בסך של 42,000 ₪ נפרע במועדו, אולם חמישה ימים לפני מועד פירעון השיק השני אשר היה אמור להיפרע ביום 15.6.08 שינו בחוסר תום לב את זכויות החתימה בנתבעת כך שלא היה די בחתימתו של דרור לבדו על השיק. לעניין זה נטען כי בניגוד להסבר הבלתי מתקבל על הדעת של הנתבעים כי הצורך בשינוי זכויות החתימה נבע מהשקעה של צד ג' שעמדה על הפרק ולא יצאה לפועל, בסך הכול מדובר בשינוי זכויות של בעלי המניות הנוכחיים של הנתבעת, קרי של אלון ודרור, ולא בחתימתו של צד ג' אחר.

בפועל, השיק לא נפרע והתברר לתובע בדיעבד כי עולה חשד כבד להברחת נכסים על ידי אלון ולו ידע התובע מראש כי הכספים שלו לא יושקעו על ידי הנתבעת ולא ייוחסו כהשקעה שלה, הרי שמלכתחילה לא היה מעביר כספים כלשהם לרשות הנתבעת. כן התברר כי בעלי המניות הרשומים בוויקספרס הם אלון ומר ויקטור מדינה, אביו של אלון.

ההסכם הופר בכך שלא הוחזרה יתרת סכום ההלוואה עד ליום 15.6.08, ולחלופין ככל שתתקבל טענת הנתבעת כי היה הסכם בעל פה אשר גבר על הסכם ההלוואה, הרי שהנתבעת הפרה את ההסכם בעל פה בכך שלא רשמה לזכותו של התובע את אחזקותיו בה, ובכך שלא החזירה את מלוא הכספים בגין ההלוואה עד ליום 21.2.09.

הנתבעת עשתה עושר שלא במשפט שכן היא קיבלה לרשותה כספים מהתובע אשר התחייבה להשיבם לו ולא עשתה כן. נוסף על כך, אלון ודרור כבעלי מניות ודירקטורים יחידים של הנתבעת ומנהליה הכלליים הציגו בפני התובע עוד קודם להעברת הכספים לנתבעת מצג שלפיו הכספים דרושים לנתבעת מידית על מנת להשקיעו בוויקספרס, אולם הנתבעת אינה רשומה כבעלת מניות בחברה זו, אלא אלון וויקטור מדינה, והדבר נכון גם לגבי עניין טרנספורמר. אלון ודרור יחד ולחוד רימו והטעו את התובע, והציגו לו מצג שלפיו יהיה שותף מלא בפעילותה העתידית של הנתבעת, הכול על מנת לקבל את כספו, בעוד שבפועל הם לא נהגו לפי התחייבויותיהם ועל פי מצגיהם. אלון ודרור פעלו בחוסר תום לב כלפי התובע כששינו את זכויות החתימה בנתבעת כשחמישה ימים בלבד לפני מועד פירעונו של השיק במטרה להכשיל את כיבוד השיק. לנוכח הוראת סעיף 56 (א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אין בשינוי זכויות החתימה כדי למנוע את פירעון השיק, שכן התובע לא ידע ולא היה עליו לדעת על שינוי זכויות החתימה. היות שהשיקים נחתמו על ידי מי שהנתבעת הסמיכה אותו לכך באותה עת, הרי שבעת שינוי זכויות החתימה היה על הנתבעים להודיע על כך לתובע ולדאוג להחלפת השיק שברשותו או לחלופין לתת הוראה מתאימה לבנק לכבד את השיק.

התביעה הוגשה בגין תשלום יתרת הקרן בסך של 376,000 ₪; סך של 44,018 ₪ בגין ריבית בשיעור של 8% על כספי ההלוואה בסך של 418,400 ₪ מיום 21.2.07 ועד ליום 15.6.08; וסך של 165,293 ₪ בגין ריבית פיגורים בשיעור של 1.167% לחודש (שהם 8% לשנה בתוספת 1/2% לחודש) בסך של 420,018 ₪ (בגין יתרת הקרן והריבית מיום 15.6.08 ועד למועד הגשת התביעה).

טענות הנתבעים

בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן הוגש כתב הגנה מתוקן מיום 27.12.10. להלן טענות ההגנה.

בסוף שנת 2006 ניסו דרור והתובע לשתף פעולה בעסקים, והתובע הביע רצון להצטרף לפעילותה של הנתבעת. אלון ודרור הציעו לתובע להשקיע בחברה בת שתוקם או בחברות פוטנציאליות אחרות שבהן תשקיע הנתבעת. בסופו של דבר הוסכם כי תמורת ההשקעה של 100,000$ יקבל התובע 1% ממניות הנתבעת, כשהובהר לתובע כי לא יהיו לו זכויות ניהול או שליטה כלשהן, לרבות בעצם בחירת החברות שבהן תשקיע הנתבעת.

הצדדים הניחו כי ההשקעה של התובע תוחזר אליו בדרך של חלוקת דיווידנדים בתוך מספר שנים, אולם הנתבעת לא התחייבה למועד ספציפי. ליתר דיוק, הוסכם בין הצדדים בעל פה שההשקעה תוחזר לתובע בדרך של חלוקת דיווידנדים או בדרך של מכירת מניות או מימוש רווחים שתאפשר את החזר הלוואות הבעלים.

ביום 21.2.07 שלח התובע לדרור בדוא"ל מכתב בעניין מתווה ההתקשרות עם הנתבעת "הגם שלא כל התנאים שפורטו בהודעת הדוא"ל הוסכמו על ידי הנתבעת". כמו כן נשלחה טיוטת הסכם בדבר ההשקעה האמורה, ובהתאם להסכמות בעל פה, התובע השקיע בנתבעת סך של 100,000$.

בסוף שנת 2007 בחלוף 10 חודשים ממועד ההשקעה, התחרט התובע וביקש לחזור בו מהעסקה, כך שהסכום הנ"ל יהווה הלוואה רגילה לנתבעת בלבד. הנתבעת ניאותה לכך שהכספים יחשבו כהלוואה רגילה בהתאם לתנאים שיסוכמו. סוכם כי הנתבעת תעביר לתובע מידית סך של 42,000 ₪ ואילו היתרה תשולם לאחר השקע של משקיע חיצוני בנתבעת, כשהתובע ידע שהדבר עשוי להימשך זמן ממושך. לבקשת התובע סוכם כי יקבל נוסף על השיק על סך 42,000 ₪ הנ"ל, שיק על סך 411,400 ₪ לביטחון עד לפירעון ההלוואה, כאשר סוכם במפורש כי פירעון השיק מותנה בהשקעה נוספת בנתבעת או בביצוע עסקאות אחרות שיאפשרו את החזר התשלום לתובע.

נוהל מו"מ לעריכת הסכם ההלוואה. התובע ביקש מדרור ואלון לחתום על ההסכם באופן אישי, אולם הם התנגדו לכך, ובסופו של דבר נערך הסכם שלפיו מועד פירעון השיק "יהיה בסביבות" ה- 15.6.08, אך זאת בכפוף להסכמה כי הדבר יתבצע רק לאחר ההשקעה בנתבעת כאמור לעיל. כן הוסכם כי אם השיק לא ייפרע במועד שנקבע, תתווסף לריבית השנתית על ההלוואה ריבית נוספת בשיעור של 1/2% לחודש.