אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סואעד נ' סרחאן ואח'

סואעד נ' סרחאן ואח'

תאריך פרסום : 11/03/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום עכו
38286-01-11
07/03/2012
בפני השופט:
דנה עופר

- נגד -
התובע:
ירון מימון
הנתבע:
סאלח סואעד

החלטה

1.ביום 7.7.11 ניתן על ידי כב' הרשם אוחיון פסק דין נגד המבקש. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, וזו הועברה לטיפולי, בשל שינויים בסדרי העבודה בביהמ"ש. בהתאם להחלטתי הוגשה תגובת המשיב, וזו עומדת בפני אף היא.

2.על פי פסה"ד חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 17,884 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת בגין נזק שנגרם לרכבו, על פי טענתו, בתאונת דרכים מיום 20.2.09.

התביעה הוגשה נגד שני נתבעים: הראשון, חאלד סרחאן, אשר נהג ברכב שכונה בכתב התביעה "הרכב הפוגע הראשון", והשני – המבקש דנן, אשר נהג ב"רכב הפוגע השני". על פי הנטען בכתב התביעה, הרכב הפוגע הראשון פגע ברכב הפוגע השני, אשר פגע ברכב התובע, שהאט לצורך מתן זכות קדימה לרכב אחר. למרות תיאור התאונה האמור, טען התובע בכתב התביעה, כי אינו יודע מי משני הנהגים אחראי לאירוע התאונה, והגיש תביעתו נגד שניהם.

3.פסק הדין נגד המבקש ניתן על יסוד אישור מסירה, לפיו ההמצאה בוצעה בדרך של הדבקה על דלת ביתו של המבקש.

לעניין זה טוען המבקש, כי ההדבקה נעשתה בכתובתו הישנה, רחוב חטיבת גולני 26 בכרמיאל, בשעה שמאז שנת 2009 הוא מתגורר בכתובת אחרת, חטיבת גבעתי 49 בכרמיאל, והדבר אף עודכן בתעודת הזהות שלו. אישור משרד הפנים על כך צורף לתצהירו של המבקש.

לגופו של עניין מעלה המבקש שתי טענות:

א.כי בגין אותה תאונה הגיש המשיב תביעתו לביהמ"ש לתביעות קטנות בעכו, שם נפתח תיק שמספרו 9874-05-09. תביעת המשיב נדחתה, ביום 4.10.10, משלא התייצב המשיב לדיון אליו הוזמן כדין.

המשיב הגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות בקשה לביטול פסק הדין, וביום 22.2.11 ניתנה החלטת ביהמ"ש, לפיו פסה"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות, ועם קבלת אישור הנתבעים בדבר תשלומן בפועל.

לטענת המבקש, פסק הדין נותר על כנו, הואיל וההוצאות לא שולמו. על כן, לטענת המבקש, קם מעשה-בית-דין, שבעטיו יש לדחות את התביעה דנן על הסף.

ב.כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע האחר, נהג "הרכב הפוגע הראשון", כפי שאף המשיב מציין בכתב תביעתו. לטענת המבקש, נהדף אל רכב התובע, בשל כך שהרכב הפוגע הראשון פגע ברכבו, ועל כן אין הוא אחראי לנזקי המשיב.

4.המשיב מתנגד לביטול פסק הדין.

לטענת המשיב, כתב התביעה הומצא כדין, בדרך של הדבקה במענו של המבקש, ואילו המבקש פעל בחוסר תום לב, כאשר ידע שמנתהל נגדו הליך משפטי, ולא דאג לעדכן את כתובתו.

אשר לטענה בדבר מעשה-בית-דין, הרי שלטענת המשיב, לא נוצר השתק, הואיל ופסק הדין בוטל. לטענתו, החלטת ביהמ"ש לתביעות קטנות, מיום 22.2.12 (לפיה פסה"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות), הובאה לידיעתו רק ביום 30.1.12, כאשר צורפה לבקשה לביטול פסה"ד. על כן, פנה לב"כ המבקש ביום 8.2.12, ושלח לידיו המחאה בסכום ההוצאות שנפסקו נגדו.

לטענת המשיב, כבר כאשר פנה לביהמ"ש לתביעות קטנות בבקשה לביטול פסה"ד הודיע כי הוא מתכוון להגיש תביעה לבימ"ש השלום, בסיוע עו"ד, כפי שאכן עשה. לשיטתו של המשיב, פסק הדין של ביהמ"ש לתביעות קטנות מבוטל, ותביעה זו בדין הוגשה.

אשר לשאלת האחריות, הרי שלטענת המשיב, השאלה איזה רכב פגע ראשון לא הוכחה, ומכל מקום מוטלת על המבקש אחריות בשל אי שמירת מרחק מספיק.

5.כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ