סואעד נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה אשר ניתנה ביום 17.7.11 ע"י כב' השופט ש. יציב בתיק בפ"מ 2024-07-11.

העורר עוכב ביום 5.7.11 ע"י שוטר שייחס לו עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית במהירות של 183 קמ"ש כאשר המהירות המותרת שם היא 90 קמ"ש ובכך עבר עבירה בניגוד לתקנה 54 א' לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

העורר הובא בפני קצין שערך לו שימוע והחליט ביום 5.7.11 לפסול אותו מנהלית למשך 30 יום.

בעקבות החלטה זו הוגשה בקשה לביטול הפסילה המנהלית, לבית משפט השלום לתעבורה.

בית משפט לתעבורה דחה את בקשת העורר לביטול החלטת הקצין הממונה או לצמצום תקופת הפסילה.

על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

העורר טוען כי הוא לא נסע במהירות הנטענת ואף הצביע על חולשת הראיות לכאורה.

לדעת הסנגור מהרישום של השוטר עולה כי מדידת המהירות נעשתה כאשר הרכב נסע לכוון השוטר שהפעיל את הממל"ז מחוץ לניידת. בפרק נסיבות המקרה כתב השוטר כי:

"אני ישבתי בכסא של הנהג עם הפנים שלי לכוון יגור הפעלתי ממל"ז מחוץ לניידת בצעתי הצבעה עם קרן הלייזר לאיזור בין שני הפנסים הקדמיים אשר נקלט ננעל על מהירות של 188 קמ"ש", זה מחד ומאידך בפרק המתייחס לאמינות הפעלת הממל"ז נרשם בסעיף 2 כי:

"הרכב הנמדד היה בנתיב ימין מתוך שני נתיבים כאשר הוא בתנועה מתקרבת / מתרחקת".

השוטר סימן בעיגול את המילה "מתרחקת", מכך הסיק הסנגור כי המדידה לא בוצעה כשחזית הרכב היתה לכוון השוטר המודד, אלא החלק האחורי ומכאן העדר קיומן של ראיות לכאורה ולכל הפחות יש בכך כדי להצביע על חולשתן של ראיות אלו.

לאור האמור לעיל ביקש ב"כ העורר לקבל את הערר ולבטל את הפסילה המנהלית.

ב"כ המשיבה סבור כי קיימות ראיות לכאורה ודין הערר להדחות. המדובר במהירות גבוהה מאוד שבוצעה על ידי מי שרק בשנת 2007 קיבל רשיון נהיגה והספיק לצבור לחובתו 5 הרשעות קודמות.

עוד נטען כי המהירות שנמדדה היתה גבוהה ומעידה על מסוכנותו הגבוה של העורר.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט לתעבורה, בהודעת הערר, במסמכים שערך הקצין הממונה, בדו"ח העבירה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערר באופן חלקי.

ב"כ המשיבה נשאל ע"י בית המשפט אם הוא ברר עם השוטר שערך את הדו"ח את הסתירה שקיימת בו, דהיינו, מחד גיסא תואר הרכב כשהוא נוסע עם חזיתו לכוון השוטר שמדד את המהירות ובהמשך לאותו דו"ח ניתן להבין כי הרכב נסע כשהחלק האחורי לכוון מכשיר המדידה, קרי, כשהרכב מתרחק, מאידך גיסא, והשיב שהוא לא עשה זאת, כי לדעתו מהדו"ח ניתן להבין שהמדידה נעשתה כשהרכב נסע עם החזית לכוון מכשיר המדידה.

אין ספק שבדו"ח השוטר קיימת סתירה עובדתית שהיה ראוי לבדוק אותה בטרם התקיים הדיון בבית משפט לתעבורה וכמובן לקראת הדיון בערר דנן.

המדובר בסתירה עובדתית שיש בה כדי להשליך על עצמת הראיות לכאורה. סתירה זו מחלישה במידה מסויימת את הראיות לכאורה, לטעמי, על כן יש לתת לכך ביטוי בקביעת אורך תקופת הפסילה.

אשר על כן אני מקבל את הערר ומצמצם את תקופת הפסילה עד ליום 25.7.11 שעה 08:30, במועד ובשעה הנ"ל יוחזר הרשיון לעורר.