סואעד ואח' נ' "בן" השמירה בע"מ

פסק דין

1. בתחילת חודש 1/2010 נחתם בין התובעת 2 (להלן: "התובעת") לבין הנתבעת הסכם למתן שירות שמירה החל מיום 10.1.10 וזאת כנגד תשלום הסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ לחודש (פר שומר).

בהסכם לא פורט מקום ביצוע שירותי השמירה אולם אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר היה בשמירה באתר עבודות בשדות קיבוץ גינוסר בו ביצעה התובעת, באמצעות התובע 1 שהינו בעלים של בגר, עבודות עפר שונות.

בהתאם להסכם, הנתבעת אמורה לקיים את שירותי השמירה בימי ראשון עד חמישי משעה 16.00 עד 07.00 בבוקר ובסוף השבוע מיום ששי בשעה 14.00 עד ליום ראשון בשעה 07.00, משמע בשעות בהן לא מתבצעות עבודות באתר.

ביום 24.1.10, שהוא יום א' בשבוע, בעת שהגיע התובע, בשעה 07.00, הוא מצא את הבגר מפורק, כאשר נגנבו ממנו חלקים שונים. התובעים הגישו תלונה במשטרה ובהתאם לאישור הגשת התלונה שצורף לת/1, דווח על גניבת חלקי בגר שהם: "בית משאבות עם שלוש משאבות, גיר הילוכים, שני מנועי נסיעה, מנוע צידוד עם גיר".

עד כאן, עובדות שאינן שנויות במחלוקת.

2. לטענת התובעים, הנתבעת חייבת לפצותם על הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מארוע הגניבה ואשר כומתו על ידם בתביעתם לסך של 128,700 ₪ וזאת הן מכח הוראות חוק השומרים והן מכח הוראות ההסכם שנערך בין התובעת לנתבעת (שאין מחלוקת כי התובע איננו צד לו), ובעיקר לאור התוספת שהוספה על גבי הטופס בתחתית ההסכם לפיה "כל נזק ו/או גניבה שתיגרם בשעת פעילות השומרים תהיה באחריות חברת בן השמירה בע"מ" (להלן: "התוספת להסכם").

3. הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענות שונות כנגד חיובה, אולם טענתה המרכזית, הינה כי אין להטיל עליה כל אחריות לגניבת החלקים מהבגר, שכן בניגוד למוסכם בין הצדדים, הבגר לא הוחנה בסוף יום העבודה ליד סככת השומר, בתוך שטח קיבוץ גינוסר, אלא הושאר בשדות או כלשון מנהל הנתבעת "בג'בלאות".

לטענת מנהל הנתבעת, בין הצדדים הוסכם בעל פה, לאור התנאים שהתברר כי קיימים באתר, (אשר התבררו לו לטענתו רק לאחר חתימת ההסכם), כי השמירה תתבצע בסככה בלבד תוך שהנתבעת התריעה כי באם הבגר לא יובא בסוף יום העבודה ליד הסככה, לא תוכל לקיים עליו שמירה אפקטיבית. בעדותו טען מנהל הנתבעת כי לאחר שהתבררו התנאים באתר העבודה, הסכימה התובעת (שהיא הצד להסכם) כי ככל שהבגר לא יובא ליד הסככה, השמירה תעשה רק באמצעות פיקוח מרחוק על הבגר, וזאת על אף שגם אליבא ד'מנהל הנתבעת, כלל לא ניתן היה לקיים פיקוח מרחוק, בשל תנאי מזג האוויר ותנאי השטח שלא אפשרו לשומר, הנמצא בסככה, להשגיח על הבגר בשעות הלילה.

4. לאחר שמיעת העדויות בפני, שוכנעתי כטענת התובעים, כי אין כל בסיס לטענות הנתבעת בדבר הסכמה בעל פה שגובשה לאחר חתימה על ההסכם ואשר יש בה משום לשנות את תנאי ההסכם ולקבוע כי אחריות הנתבעת לשמירה, תתקיים רק באם הבגר אכן יובא בסוף כל יום עבודה, ליד הסככה.

משמעות טענת מנהל הנתבעת הינה כי לכאורה, לאחר שהצדדים ערכו ביניהם הסכם, למתן שירותי שמירה אשר בסעיף הראשון שלהם צוין כי הנתבעת למדה את תנאי העבודה והצהירה כי היא מסוגלת לבצע אותה, התברר כי הנתבעת כלל אינה מסוגלת לקיים שמירה על הבגר בתנאים הקיימים בשטח.

אין כל סבירות כי במצב דברים כזה תסכים התובעת לשלם עבור שירותי שמירה, שהינם חסרי כל אפקטיביות.

5. היקף אחריותו של שומר שכר (שאין מחלוקת כי הנתבעת הינה כזו) נקבעה בסעיף 2(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") כדלקמן:

"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן..."

משמע, כפשוטם של דברים, ששומר שכר אחראי אחריות מוחלטת לאובדן הנכס או לנזקו, אלא באם יוכיח התקיים הסייג לאחריותו, דהיינו שמדובר בנסיבות שלא יכול היה לחזות מראש או למנוע את תוצאותיהן, וזאת לעומת שומר חינם או שומר שכר שהשמירה טפלה למטרה העיקרית בהחזקת הנכס (כאמור בסיפת סעיף 2(ב) לחוק), שאז נדרש התובע להוכיח את התרשלות השומר על מנת לחייבו (ראה ע"א 1439/90 רכבת ישראל נ' הום חברה לביטוח בע"מ ואח, פ"ד מז(2) 346 בעמ' 362).

מעדותו של מנהל הנתבעת עולה כי משנטלה הנתבעת את משימת השמירה, תוך הצהרה כי בדקה את תנאי האתר וביכולתה לספק את שירותי השמירה באיכות טובה (כך לשון ההסכם), הרי שקיימת על פניה חבות של הנתבעת בגין נזק או אובדן של הנכס שהופקד על שמירתו, אלא באם הוא יוכיח כי התקיימו נסיבות שלא יכול היה לחזות מראש שמנעו ממנו את האפשרות לעשות כן.

במקרה דנן, מצהיר למעשה מנהל הנתבעת את היפוכם של הדברים, דהיינו שהתברר לו כי לא יוכל למלא את משימת השמירה, וזאת בשל נסיבות שהתבררו לו (בין אם בעת כריתת ההסכם, ובין אם מיד לאחר מכן), אך למרות זאת, לא נמנע מליטול על עצמו את משימת השמירה. לענין זה יפים דבריו של השופט שמגר בע"א 1439/90 הנ"ל בפיסקה 17 לפסק הדין, אשר כאילו נאמרו בעניננו:

"טרונייתה של השומרת היא כנגד הרכבת, ששכרה שירותי שמירה של שומר אחד, ללא נשק, לתחנה בעלת גבולות לא מוגדרים, תאורה בלתי מספקת ומגבלות כיוצא באלה. אולם, אל לנו לשכוח שהשומרת התקשרה בהסכם עם הרכבת מרצונה. את התנגדותה לתנאי החוזה צריכה הייתה השומרת להעלות טרם הכריתה, ולא לאחריה. בנטילת אחריות לביצוע משימה שביצועה בלתי אפשרי יש, כשלעצמה, משום רשלנות. אין השומרת יכולה להסכים מצד אחד להתחייב לבצע שמירה בשכר בעבור שמירתה במקום פלוני, ומצד שני לכפור בקיום אחריות של שומר שכר".

6. גם באם אקבל טענת מנהל הנתבעת כי הקושי באשר לביצוע השמירה בתנאי האתר נתגלה לו רק לאחר חתימת ההסכם (זאת בניגוד להצהרה הרשומה בו), הרי שחל בענייננו סעיף 2(ד) לחוק הקובע:

"שומר שנודע לו כי עלול להיגרם לנכס נזק שהוא אינו אחראי לו לפי סעיפים (א) עד (ג), ולא הודיע על כך לבעל הנס תוך זמן סביר או לא נקט אמצעים סבירים להודיע לו, יהא אחראי לאותו נזק במידה שההודעה היתה מאפשרת לבעל הנכס למנוע את הנזק".