אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סדלינסקי נ' מילינגר ואח'

סדלינסקי נ' מילינגר ואח'

תאריך פרסום : 17/09/2013 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
42743-06-13
13/09/2013
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
דוד אילן סדלינסקי
הנתבע:
1. רונן מילינגר
2. אלון מילינגר

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' הרשמת הבכירה ע' אייזדורפר), לפיה חייבה את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסך 37,000 ₪, בהתאם לסמכותה עפ"י תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984..

רקע ההחלטה ובקשה זו הינו תביעה כספית בסך של 1,472,418 ₪ שהוגשה על ידי המבקש נגד המשיבים, בעילות הפרת הסכם ועשיית עושר שלא כדין, הנובעות מהסכם שותפות שבין הצדדים להקמת מסעדה בפתח תקווה. מתוך הסכום האמור, סך של קרוב ל – 907,000 ₪ נתבע על ידי המבקש כפיצוי, וזאת כשהחישוב הינו על דרך האומדנא וללא אסמכתא כלשהי.

להשלמת התמונה יצויין, כי המדובר בהליך המשך להליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, לאחר תביעה שהוגשה על ידי המבקש בתחילת שנת 2006 (ובהמשך לה גם תביעה שכנגד) אשר התנהלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 2711/06) משך כחמש שנים, עד שנדחתה בפס"ד מיום 3.4.11.

בעקבות האמור, הוגשה ביום 19.1.12 התובענה דנן, שבה מסתמך המבקש על טענות "השתק פלוגתא" תוצאת ההליך בבית המשפט המחוזי, וכעשרה חדשים מאוחר יותר (8.11.12) הגיש בקשה מטעמו להגשת כתב תביעה מתוקן, תיקון שאושר על ידי בית המשפט קמא בכפוף לתשלום הוצאות המשיבים.

זמן קצר לאחר החלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא, הוגשה בקשת המשיבים לקביעת ערובה לתשלום הוצאותיהם, זאת על רקע אי תשלום סכום הוצאות שנפסקו לזכותם בהחלטה אחרת, קודמת, ונוכח הגררותם לטענתם על ידי המבקש להליכי סרק מזה שבע שנים, תוך טענה לשינוי גרסאות המבקש במהלך ההליכים.

בהחלטתו מיום 21.5.13, לאחר שסקר בית המשפט קמא את טיעוני הצדדים והמצב המשפטי הנוגע לסוגיה שלפניו, מצא לנכון לחייב את המבקש בערובה בגובה של כ – 2.5% מסכום התביעה. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני.

תמצית טיעוני המבקש היא, כי שגה בית המשפט קמא בקביעותיו לפיהן מצא כי השתלשלות העניינים שהתרחשה בין הצדדים עד אותו מועד, מביאה למסקנה כי המשיבים אכן נגררים להליכים משפטיים רבים, אשר הלכה מעשה היו הליכי שווא, עמוסים בבקשות ביניים שונות. לעניין זה טוען המבקש כי משמצא בית המשפט כי היה עליו לפצות את המשיבים, הטיל עליו הוצאות ובכך ריפא את הדרוש תיקון כמקובל, וכי התביעה דנן הוגשה בעקבות קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בד בבד עם דחיית תביעתו מצא שעל ההליך להתברר בדרך של תובענה כספית.

כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משקיבל את טענת המשיבים כי שינה הוא גרסאות מבלי שנבדקה טענה זו לגופא, וכן טעה בקובעו כי נמנע מלשלם את סכום ההוצאות, שכן לא נקבע בהחלטה מועד לתשלומן ועל כן סבר כי רשאי הוא לשלמן בתום ההליך. עוד טעה בית המשפט בקובעו כי ההוצאות האחרות שנפסקו כנגד המבקש שולמו אך משנקבע כי מהווים הם תנאי לתיקון התביעה, וכן לא ברורה קביעתו של בית המשפט קמא בנוגע להעדר אסמכתאות לסכומים הנטענים, חֶסר שיושלם במהלך ניהול התיק.

לבסוף, מפנה המבקש לכללים הנהוגים בקביעת החיוב בערובה ולפיהם אין מקום לחיוב תובע בערובה, אלא במקרים חריגים בלבד.

תשובת המשיבים נתבקשה ונתקבלה, ובה דוחים הם את הנטען על ידי המבקש. לטענתם, לא זו בלבד שלא מתקיימים התנאים למתן רשות ערעור על החלטת ביניים, אלא שדין הבקשה להדחות גם לגופה, בהיות החלטת ביהמ"ש קמא מנומקת, מקיפה ומעמיקה, המצויה בתחום שיקול הדעת המוקנה לו. לדבריהם, בקשת רשות הערעור מהווה חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים רבים מספור, שנוקט המבקש מזה למעלה משבע שנים, הגורר אותם להליכי סרק עקרים מתוכן. כתב התביעה הנוכחי הינו הרביעי במספר, כך טוענים הם, שאותו מגיש המבקש כנגדם בגין אותו העניין בדיוק, תוך ניצול הליכי ביהמ"ש לרעה, ותוך שינוי גרסאות רב, אותו מפרטים הם בתשובתם.

לגופו של עניין אכן קיים חשש כי המבקש ימנע מתשלום הוצאותיהם, וזאת על רקע נסיון העבר, וכי גובה הערובה שנפסק מעיד על סבירותה. המבקש שהפקיד זה מכבר את הסכום אף לא טוען בבקשתו כי ההחלטה מערימה עליו קשיים בניהול ההליך, או סוגרת לפניו את דלתות בית המשפט.

5.למבקש ניתנה זכות תגובה, ואולם כזו לא הוגשה על ידו במועד שנקבע לכך, או בכלל.

אחר עיון בבקשה ובתגובה לה על נספחיהם וכן בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

ראשית במישור הדיוני: החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית המצויה במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו עפ"י התקנות, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בעיקר כשנתונה הזכות לערעור על החלטת הבינים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. כפי שציין המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (11.6.2012), הרי שהחלטת הביניים אינה אלא אבן-דרך, לפעמים אחת מיני רבות, במסלול הבירור של התובענה. על פי רוב, רק עם מתן פסק הדין הסופי מתבהרת התמונה בכללותה, שאז נבלעות החלטות הביניים כולן אל קרבו של פסק הדין, וביד בעלי הדין נתונה הזכות לערער עליו כמקשה. בנסיבות אלה, הן הצורך למנוע פיצול בלתי נסבל של המשפט בערכאה המבררת, הן העומס הכבד המוטל ממילא על ערכאות הערעור, מצדיקים כי במקרים רבים יידחה הדיון בערעור על החלטת הביניים לעת שלאחר תום המשפט.

אמנם קיים לכלל זה חריג, לפיו תתערב הערכאה הערעורית בהליך ביניים, לו יגרם נזק של ממש בהיוותרותה של ההחלטה על כנה, ולאחר מתן פסק הדין הסופי לא תוכל הערכאה הערעורית להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית ולהשפיע בדיעבד, ככל שיהא בכך צורך, על אותה מציאות שיצרה ההחלטה האמורה. חריג זה מופיע בהוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נמ] תשמ"ד – 1984, והרציונל שבבסיסו פורט בין היתר על ידי כב' השופט א' ריבלין בהחלטה שהוזכרה לעיל. (ר' לעניין זה גם רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (25.6.07).

בענייננו לא ניתן לומר כי זה המצב וכי קיים חשש לנזק בלתי הפיך כאמור. אדרבא, לא זו בלבד שהמבקש אכן הפקיד את סכום הערובה ואף לא טוען הוא בבקשתו כי הדבר מערים עליו קושי מכל סוג שהוא הפוגע בניהול ההליך המשפטי שיזם, אלא שהמדובר בהחלטה הדירה לחלוטין, אשר מאפשרת למבקש לקבל את כל הסכום שהופקד בסיום ההליך, אם וכאשר יסתבר שזכה בתביעתו בלא שפוגם הדבר בניהול ההליך מצידו, כמו גם מאפשרת בהחלט לערכאת הערעור לאחר מתן פסק הדין, להחליט אף היא מצידה כאמור.

בנסיבות אלה היוותרות ההחלטה על כנה והימשכות ההליך, אין בה כדי לגרום נזק או עיוות דין בלתי הפיך. אין בהחלטת בית המשפט נושא בקשה זו כדי לשנות את מצבו של המבקש לרעה, ודאי לא באופן בלתי הפיך, ובכל מקרה וכאמור, יוכל הדבר תמיד לבוא לידי תיקון על ידי ערכאת הערעור, אם וכאשר יהיה צורך בדבר, לאחר מתן פסק הדין.

על מנת שלא להותיר את הדף חלק, אציין שגם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא בהחלטתו.

אכן, ככלל, ניתנת עדיפות לעקרון זכות הגישה לערכאות ואין חוסמים בדרך כלל דרכו של תובע, ביחוד בהיותו אדם פרטי, לפנות לבית המשפט למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, כנגד הזכות האמורה, עומדת זכותו של הנתבע, שלא למצוא עצמו נגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש הוצאות הצפויות להפסק לזכותו, אם אכן תתקבל עמדתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ