סבג נ' בר לב

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערערו על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 08.02.12, בת"א 2914-04 (כב' השופט נ. שטרנליכט), אשר דחה את בקשת המבקשת לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 10.05.10.

אין מחלוקת כי בקשה קודמת לביטול פסק דין נדחתה אף היא בהעדר הופעה מטעם המבקשת (לדיון שהיה קבוע ליום 12.05.11), ופסק הדין נותר על כנו.

מכל מקום, הבקשה שבפני מתייחסת, כאמור, להחלטה מיום 08.02.12 אשר ניתנה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. בסופו של הדיון נדחתה הבקשה מהטעמים כדלקמן:

באשר לאי ההתייצבות ביום 12.05.11 טענה המבקשת כי המתינה במסדרון בית המשפט, ואולם בימ"ש קמא כי המבקשת לא דאגה לבדוק מה קורה באולם בית המשפט, הנציג ממשרד בא כוחה, אשר לטענת המבקש המתין ביחד עמה, לא הגיש תצהיר מטעמו בתמיכה לבקשה, ועל כן נדחתה טענת המבקשת באשר לאי התייצבותה במועד שהיה קבוע לדיון ביום 12.05.11, מאחר ונותרה "ללא כל גירסה" (החלטת בימ"ש קמא, עמ' 8 שורה 5).

באשר לאי התייצבות המבקשת ביום 05.05.10 , טענה המבקשת כי ההזמנה לדיון נמסרה במשרדו של בא כוחה, עו"ד ברמי, אשר לא עדכן אותה אודות העניין, משכך נקבע על ידי בימ"ש קמא כי "אין למבקשת להלין בעניין זה אלא על עצמה או על עו"ד ברמי" (עמ' 8 שורות 11-12). לא זו אף זאת, המבקשת לא טרחה לעדכן את בית המשפט בכך שעו"ד ברמי איננו מייצגה עוד, וטענת אביה כי ניסה לעדכן את פרטי התיק בעניין זה לא גובתה באסמכתאות. מכאן, הגיע בית המשפט למסקנה כי "יש בהתנהלות המבקשת כדי ללמד על זלזול מופגן בביהמ"ש, כאשר באופן שיטתי אין היא טורחת להתייצב בבית המשפט, וזאת מחמת נימוקים שונים" (עמ' 8 שורה 29).

באשר לנימוקי ההגנה, מצא בית משפט סתירה מהותית בטענות ההגנה שטענה המבקשת. בעוד שמחד טענה כי לא היתה אמורה להשקיע השקעה כלשהי באותה חברה שהוקמה במשותף עם המשיב, הרי כעת היא טוענת כי היא פטורה מפירעון השיקים בשל השקעות שהשקיעה בחברה. סתירה זו לא יושבה בחקירתה הנגדית של המבקשת, מדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשו של עניין בכל הנוגע לטענות ההגנה של המבקשת, ועל כן, כאמור, נדחתה הבקשה.

2.לטענת המבקשת, טעה בית המשפט בהחלטתו.

לעניין הגנתה, טוענת המבקשת כי במסגרת החלטה מיום 25.11.05, ניתנה לה רשות להתגונן בפני הבקשה לביצוע השיקים, כאשר נקבע כי יש לה טענת הגנה טובה לכאורה. מאחר וכך, לא יכול היה בית המשפט לקבוע שאין למבקשת הגנה. מה גם שאין סתירה בין הטענות השונות. לטענתה, אף שלא היתה עליה חובה להשקיע בחברה, היא נאלצה לעשות כן, בעוד המשיב התחייב להחזיר לה את השיקים נושא התביעה. עוד מציינת המבקשת כי מעיון בפרוטוקול בית המשפט עולה כי אביה לא אמר מעולם שיש לשאול את בתו (המבקשת) את השאלה מדוע היא פטורה מתשלום השיקים לנוכח השקעותיה בחברה.

באשר לנסיבות העדרה מהדיון האחרון, התעלם בית המשפט מראיותיה, לרבות דו"ח איכון המאשר הימצאותה בבית המשפט.

לסיכום טוענת המבקשת כי עשיית משפט צדק גוברת על ליקויים מסויימים בהתנהלות בעל דין.

3.לטענת המשיב, החלטת בית משפט קמא מנומקת היטב ואין להתערב בה. מדובר במבקשת המתנהלת בזלזול "תהומי" ובאופן שיטתי אינה מקיימת את החלטות בית המשפט, מה גם שאין לה הגנה בפני התביעה השיטרית.

4.דיון-

מצאתי כי יש ממש בטענות המבקשת ועל כן ניתנת לה רשות ערעור, והבקשה תידון כערעור.

כידוע, כאשר עומדת בפני בית משפט שאלת ביטולו של פסק דין שלא מחובת הצדק, היינו כאשר מסירת ההזמנה היתה כדין, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: מהי הסיבה לאי ההתייצבות, והאם למבקש את ביטול פסק הדין טענות הגנה טובות לכאורה (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) עמ' 372-373).

לצד שיקולים אלה, נקבע בפסיקה מעין "שיקול על" שיש להביאו בחשבון, והוא זכות הגישה לערכאות, כאמור ברע"א 1957/12 זוהרה חלה ואח' נ' יוסף כהן ואח' (מיום 22.05.12):

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר מול האינטרס הציבורי... מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק ידן שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת- פחותה בחומרתה- כגון השתת הוצאות".

ובהמשך:

"יהיו מקרים בהם תינתן לבעל הדין הרשלן הזדמנות נוספת, בדרך כלל בכפוף לחיוב בהוצאות".

ולבסוף: