אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' פלונית

מדינת ישראל נ' פלונית

תאריך פרסום : 02/03/2023 | גרסת הדפסה

נ"ב
בית משפט השלום חיפה
6232-03-19
28/02/2023
בפני סגנית הנשיאה השופטת:
טל תדמור-זמיר

- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד איהאב חלבי
הנאשמת:
פלונית . נוכחים: ב"כ
עו"ד ערן בר אור
הכרעת דין

 

 

 

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום שמייחס לה עבירות של אי ציות להוראות שוטר במדים, אי ציות לתמרור 303 (נהיגה בניגוד לכיוון), נהיגה בקלות ראש ובאופן שגרם נזק לרכוש, אי מסירת פרטים בתאונת "נזק בלבד", אי עצירת רכב במקום תאונה, הזזת רכב המעורב בתאונה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, ונהיגה כשרשיון הרכב פקע פחות משישה חודשים. העבירות האמורות יוחסו לנאשמת מכח חזקת הבעלות.

 

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, בתיק נשמעו ראיות ועתה, לאחר שמיעת הראיות הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, מחמת שהיא הרימה את הנטל המוטל עליה וסתרה את חזקת הבעלות .

 

כתב האישום ותשובת הנאשמת

 

1.בכתב האישום נטען כי בתאריך 12.12.17 סמוך לשעה 20:00 נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג מיצובישי שהיה בבעלותה (להלן: "הרכב") ברחוב העמקים באזור התעשיה בחיפה, בכביש דו סטרי חד נתיבי והגיעה לצומת שבמרכזה כיכר ובצד ימין מוצב תמרור 303 - זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכך במעגל. נטען כי הנאשמת נהגה ברשלנות בכך שלא צייתה להוראות שוטרים שכרזו לה לעצור, נכנסה למעגל התנועה מבלי לציית לתמרור, חסמה את דרכו של רכב פרטי שנכנס למעגל התנועה משמאל לימין כיוון נסיעתה ושני כלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). עוד נטען בכתב האישום שכתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב המעורב וכי הנאשמת, למרות שידעה שהיתה מעורבת בתאונה, נמלטה מהמקום מבלי לוודא את תוצאות התאונה, מבלי למסור את פרטיה כנדרש בחוק, כשהיא אינה מורשית לנהיגה, כשרישיון הרכב שלה לא היה בתוקף וללא ביטוח בתוקף.

 

2.בתשובתה לאישום הנאשמת הודתה כי היא אכן הבעלים הרשום של הרכב, ברם כפרה בנהיגה ברכב במועד הרלבנטי לתאונה וטענה כי היא מעולם לא החזיקה ברכב, אלא העבירה את החזקה בו לבן זוגה לשעבר, מר פלוני ומכאן שלא ניתן לייחס לה אחריות לתאונה. עוד טענה הנאשמת כי לא נגרם לרכב המעורב נזק כתוצאה מהתאונה וכי לא ניתן לייחס לה עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח מכח חזקת הבעלות.

 

נוכח תשובת הנאשמת לאישום, נשמעו ראיות בתיק.

מטעם המאשימה העידו 3 שוטרים שהיו מעורבים בחקירת התאונה ומר פלוני, שנטען על ידי הנאשמת כי הוא שהחזיק ברכב במועד הרלבנטי. מטעם ההגנה העידה הנאשמת.

 

העובדות המוסכמות והשאלות שדורשות הכרעה

 

3.הנאשמת לא חלקה על קרות התאונה (ראו עמ' 8 לפרוט' בש' 10) ועל כך שהרכב רשום על שמה. קרי, הנאשמת היא הבעלים של הרכב. המאשימה מצדה מסכימה שאין ראיה שקושרת את הנאשמת עצמה לנהיגה ברכב בעת ביצוע העבירה, וכי היא הועמדה לדין מכח חזקת הבעלות. השאלה העיקרית שדורשת הכרעה היא האם הנאשמת הצליחה לסתור את חזקת הבעלות אם לאו.

 

זה המקום לציין שבסיכומיו ב"כ הנאשמת זנח חלק מהטענות שהעלה במסגרת התשובה לאישום (למשל, את הטענה שלפיה לא ניתן לייחס עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח מכח חזקת הבעלות) ומיקד את סיכומיו בשתי טענות עיקריות. האחת הועלתה לראשונה בסיכומים ולפיה המאשימה לא הוכיחה את מספר הרישוי של הרכב, שכן הסרטון (ת/3) שעליו היא מסתמכת בהקשר זה, הוגש שלא בהתאם להוראות פקודת התעבורה והתקנות הרלבנטיות. השניה - מחדלי חקירה רבים פגעו ביכולתה של הנאשמת להתגונן ולכן יש להורות על זיכויה.

 

כאמור, לדידי השאלה העיקרית שדורשת הכרעה היא האם הנאשמת הצליחה לסתור את חזקת הבעלות אם לאו. הצליחה - יש להורות על זיכויה. לא הצליחה - יש לבחון אם המאשימה הוכיחה את כל עובדות כתב האישום ולהכריע את דינה של הנאשמת בהתאם.

 

חרף האמור, אבחן תחילה את מחדלי החקירה שעליהם הצביע ב"כ הנאשמת, כיוון שאני סבורה שהיה בהם כדי להשליך על יכולתה של הנאשמת להרים את הנטל המוטל עליה בנסיבות התיק דנן. לאחר מכן אדון בשאל העיקרית, תוך התייחסות לראיות הרלבנטיות.

 

מחדלי חקירה

 

ב"כ הנאשמת הצביע בסיכומיו על מחדלי חקירה רבים וטען שיש בהם כדי להוביל לזיכוי הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה.

 

4.בפסיקה נקבע לא אחת כי חובת החקירה והדרישה אחר האמת מוטלת בראש ובראשונה על כתפי היחידה החוקרת ולכן מוטלת עליה חובה לאסוף ראיות שיכולות לאשש או להפריך את גרסת החשוד. אכן, נקבע כי לא כל מחדל חקירה יביא בהכרח לזיכוי נאשם, אלא במקרים חריגים, שבהם יש במחדלים כדי לפגוע ביכולתו של הנאשם להתגונן מפני הראיות שהמאשימה הציגה נגדו וכי על בית המשפט לבחון את ה"יש הראייתי" ולקבוע אם די בו כדי להקים כנגד הנאשם תשתית להרשעה (דנ"פ 5902/21 פלוני נ' מדינת ישראל (5.10.21); ע"פ 5705/20 פלוני נ' מדינת ישראל (25.8.21)). עוד נקבע כי על בית המשפט לבחון עד כמה השפיע מחדל החקירה על הגנת הנאשם ועל הוכחת העבירות המיוחסות לו מעבר לכל ספק סביר (ע"פ 9288/20 פלוני נ' מדינת ישראל (26.5.20); ע"פ 2261/21 פלוני נ' מדינת ישראל (24.10.22)).

 

5.בענייננו, לאחר ששמעתי את עדויות השוטרים, בחנתי את הראיות שהוגשו באמצעותם ושמעתי את סיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי לא זו בלבד שהמאשימה חדלה בחקירתה, אלא שהיא גילתה "עצלנות חקירתית" ויצאה מנקודת הנחה שדי בהוכחת בעלותה של הנאשמת על הרכב כדי להרשיעה בשלל העבירות שיוחסו לה. לדידי, מחדלי החקירה בתיק דנן פגעו בהגנת הנאשמת והקשו עליה להוכיח את מהימנות גרסתה. אפרט להלן את המחדלים העיקריים.

 

  • המאשימה לא ביצעה מחקר תקשורת למכשיר הנייד של מר מוניס, כדי לאשש או להפריך את גרסת הנאשמת, ולא ניתן לכך הסבר שיכול להניח את הדעת (עמ' 16 לפרוט' בש' 9-13).

  • חרף העובדה שהנאשמת מסרה לחוקריה את מספר הטלפון של בן זוגה, המאשימה לא עשתה כל ניסיון לגבות ממנו גרסה. אני סבורה כי מחדל זה משמעותי, בשים לב לטענת האליבי שמסרה הנאשמת (עמ' 15 לפרוט' בש' 6-14).

  • הגם שהנאשמת ובנה הסכימו להתעמת עם מר מוניס, המאשימה לא ביצעה עימותים ביניהם ולא ניתן לכך הסבר שיכול להניח את הדעת (עמ' 12 לפרוט' בש' 13-18).

  • לא נגבתה הודעה מהנהג המעורב או מהנוסעים שהיו עמו ברכב, שייתכן ויכולים היו לשפוך אור על זהותו של הנהג ברכב או לכל הפחות למסור תיאור שיאשש או יפריך את גרסת הנאשמת.

  • מר מוניס טען בחקירתו שבידו ראיות שמוכיחות שהרכב היה בחזקת בנה של הנאשמת. המאשימה לא תפסה את אותן ראיות והבוחן שהיה אמון על חקירת התיק לא יכול היה להסביר מדוע (עמ' 12 לפרוט' בש' 19-25).

  • המאשימה לא הוציאה פלט הרשעות קודמות לרכב, כדי לבחון אם הנאשמת שילמה דו"חות בגין הרכב בעבר אם לאו.

     

    6.פעולות החקירה המפורטות לעיל לא דרשו מהמאשימה משאבים מיוחדים וניתן היה לבצען בקלות יחסית. לעומת זאת, משקלן המצטבר של אותן פעולות יכול היה לסייע רבות בהגנת הנאשמת. רוצה לומר, כי בנסיבות התיק דנן שוכנעתי כי מחדלי החקירה הנטענים אכן גרמו לנאשמת נזק ראייתי, שפגע בהגנתה והקשה עליה לסתור את חזקת הבעלות (השוו: עפ"ת (מחוזי ת"א) 9742-10-15 דינסטר נ' מדינת ישראל (24.12.15), על ההפניות שם; ת"ד (תעבורה ת"א) 33-04-15 מדינת ישראל נ' אחמד חמידאן (2.4.17); ת"ד (תעבורה ת"א) 2145-05-15 מדינת ישראל נ' אורלי דן (14.01.17)).

     

    חרף מחדלי החקירה, הצליחה הנאשמת להרים את הנטל המוטל עליה ולסתור את חזקת הבעלות. על כך, בפרק הבא.

     

    הנאשמת הצליחה לסתור את חזקת הבעלות

     

    7.טרם אפנה לדיון בחזקת הבעלות, אציין שלא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנאשמת, שטען כי המאשימה לא הוכיחה את מספר הרישוי של הרכב, מחמת שהסרטון ת/3 (להלן: הסרטון") הוגש שלא בהתאם להוראות ס' 27א לפקודת התעבורה.

     

    ראשית, הסרטון, שצולם במצלמה שהותקנה על השמשה הקדמית של הניידת שנסעה אחרי הרכב, הוגש בהסכמה (עמ' 8 לפרוט' בש' 3) וב"כ הנאשמת הבהיר כי הוא אינו חולק על תוכנו (עמ' 41 לפרוט' בש' 17). בפסיקה נקבע כי המבחן לקבילות של סרטון כראיה הוא מבחן ענייני ולא טכני גרידא ואם הוכח שההקלטה משקפת נאמנה את שהתרחש באירוע, מדובר בראיה קבילה (ע"פ 4481/14 פלוני נ' מדינת ישראל (16.11.16). משב"כ הנאשמת לא חלק על כך שהסרטון משקף נאמנה את האירוע, די בכך כדי לקבוע שהסרטון קביל.

     

    שנית, בניידת שנסעה אחר הרכב היו שוטרי הסיור רס"ר יאנה קומרניצקי ורס"מ ולדימיר גלמן. רס"ר קומרניצקי ציינה בדו"ח הפעולה (ת/11) את מספר הרישוי של הרכב ותיארה כי לאחר שהכניסה את מספר הרישוי למסוף המשטרתי, עלה שמה של הנאשמת כבעלים של הרכב והיא יצרה עמה קשר (ראו גם עדותה של רס"ר קומרניצקי בעמ' 23 לפרוט' בש' 18-20; ובעמ' 24 לפרוט' בש' 25-30). רס"מ גלמן ציין בהודעתו (ת/12) כי במהלך האירוע הוא ראה את מספר הרכב בבירור וכי רס"ר קומרניצקי התקשרה לבעלת הרכב, עוד כשהם היו בניידת (ש' 31-34 לת/12).

     

    קרי, אפילו הייתי פוסלת את הסרטון כראיה (ואיני עושה זאת), די בדו"ח הפעולה, לצד עדותם של רס"ר קומרניצקי ורס"מ גלמן כדי להוכיח את מספר הרישוי של הרכב, שהנאשמת אינה חולקת על בעלותה בו.

     

    שלישית, אין זו הפעם הראשונה שבה בית משפט לתעבורה נדרש לטענה וכבר נקבע כי סעיף 27א לפקודת התעבורה אינו קובע תנאי סף של קבילות, אלא יוצר "מסלול מקוצר" להוכחת עבירות שהונצחו בצילום וכי צילום שבוצע שלא בהתאם להוראות הסעיף, יוגש על פי סדרי הדין הרגילים (עפ"ת (מחוזי ב"ש) 5160-01-19 מדינת ישראל נ' אברגיל חיים (17.2.19); עפ"ת (מחוזי י-ם) 40062-01-19 מדינת ישראל נ' אלעזר זמל(18.3.19) ; תת"ע (אשדוד) 8342-05-22 מדינת ישראל נ' אדמונד חזיזה (11.12.22)). בענייננו, כאמור, ב"כ הנאשמת הסכים להגשת הסרטון ולא חלק על תוכנו ומכאן שלא זו בלבד שהוא קביל, אלא שמשקלו גבוה.

     

    8.חזקת הבעלות היא חזקה סטטוטורית הקבועה בסעיף 27 ב לפקודת התעבורה, שזו לשונו:

    "27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

    (ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.

    (ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם."

     

    9.בפסיקה נקבע כי סתירת החזקה דורשת מהנאשמת הוכחה של אחת משלוש אפשרויות: מי נהג ברכב; למי מסרה את החזקה ברכב; או שהרכב נלקח ממנה ללא ידיעתה או בלי הסכמתה. עוד נקבע בפסיקה כי לשם סתירת החזקה נדרשת מידת הוכחה של עמידה במאזן ההסתברויות ולא די בהקמת ספק בלבד (ראו לעניין זה ספרו של י' קדמי, בספרו "על הראיות", חלק רביעי, מהדורת 2009, עמ' 167; ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל ((8.8.91; רע"פ 1185/11 מוצטפא ממדוח נ' מדינת ישראל (1.3.11); עפ"ת (מחוזי מרכז) 21524-11-21 ואל אלעביד נ' מדינת ישראל (29.01.22)).

     

    10.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהוגשו לי, באתי לכלל מסקנה כי הנאשמת הצליחה במקרה דנן לסתור את חזקת הבעלות ולהוכיח כי מסרה את החזקה ברכב לאחר, שאת שמו היא מסרה למשטרה. אנמק.

     

    11.כפי שצוין לעיל, רס"ר קומרניצקי ורס"מ גלמן יצרו קשר עם הנאשמת מיד לאחר רישום מספר הרישוי של הרכב במסוף המשטרתי, עוד בטרם האירוע הסתיים, וכבר אז מסרה הנאשמת שהרכב אינו בחזקתה אלא בחזקתו של מר שני דהן מוניס (ראו דו"ח הפעולה ת/11; עמ' 24 לפרוט' בש' 25-31; עמ' 25 לפרוט' בש' 17-19).

     

    בהודעתה מיום 19.12.17 (ת/7) הנאשמת מסרה כי הרכב אמנם רשום על שמה, ברם אין לה רישיון נהיגה והיא מעולם לא נהגה ברכב. עוד מסרה כי מי שמחזיק ברכב מהיום הראשון הוא בן הזוג שלה לשעבר פלוני דהן, שממנו נפרדה לאחר זוגיות אלימה. הנאשמת מסרה את מספר הטלפון הנייד של מר מוניס והוסיפה כי ביום האירוע היא הייתה אצל בן הזוג שלה ברחוב בן צבי בקרית בנימין/קרית אתא.

     

    בהודעתה מיום 11.3.18 (ת/8) הנאשמת חזרה על גרסתה והסבירה כי רשמה את הרכב על שמה כטובה למר מוניס. עוד מסרה כי היא הודיעה למשטרה ולמשרד הרישוי שהרכב אינו מצוי בחזקתה, ברם מחמת תיקי הוצל"פ היא אינה יכולה להסיר את שמה מהבעלות ברכב. במענה לשאלה אם בנה נהג ברכב או השתמש בו, הנאשמת השיבה כי אין לבנה רישיון נהיגה והוא אינו נוהג, הוסיפה כי היא מוכנה לעימות עם מר מוניס ומסרה את מספר הטלפון של בן זוגה הנוכחי.

     

    בהודעתה מיום 2.5.18 (ת/9) שוב חזרה הנאשמת על גרסתה ומסרה כי ביום האירוע בן זוגה אסף אותה מנשר בשעה 15:30, הם נסעו לביתו ברחוב בן צבי בקרית בנימין והיא לא יצאה את הבית עד למחרת. הנאשם שבה ומסרה את מספר הטלפון של בן זוגה.

     

    בבית המשפט הנאשמת העידה כי בתחילת הקשר שלה עם מר מוניס, הוא ביקש ממנה לרשום את הרכב שהוא קנה על שמה, והיא, מתוך תמימות, נעתרה לבקשה, ברם רק מר מוניס השתמש ברכב ואילו היא מעולם לא הוציאה רישיון נהיגה (עמ' 37 לפרוט' בש' 8-21; עמ' 38 לפרוט' בש' 2-6). הנאשמת העידה כי במועדים הרלבנטיים לבנה לא היה רישיון והסבירה כי הרכב עדיין רשום על שמה, כיוון שיש לה תיקים בהוצל"פ ועד שהיא לא תסיים לשלם את חובותיה, משרד הרישוי לא מוכן להסיר את שמה מהרכב (עמ' 37 לפרוט' בש' 23-30). עוד העידה כי במועד הרלבנטי היא הייתה עם בן הזוג שלה בקרית אתא והאיכון של הטלפון שלה תומך זאת (עמ' 37 לפרוט' בש' 31-33).

     

    בחקירה נגדית הנאשמת אישרה כי הרכב נותר רשום על שמה אף לאחר שהיא נפרדה ממר מוניס וחזרה על גרסתה שלפיה גם כשהיא ניסתה לפנות אליו בבקשה להחליף את הבעלות ברכב, "לא היה עם מי לדבר" (עמ' 39 לפרוט' בש' 2-7).

     

    12.עדותה של הנאשמת הותירה בי רושם של עדות אמינה. גרסתה הייתה עקבית ואחידה אל מן ההתחלה, היא שיתפה פעולה עם חוקריה באופן מלא, הסכימה לעימות עם מר מוניס ומסרה את מספר הטלפון של בן זוגה, כדי שניתן יהיה לאמת את גרסתה.

     

    13.יתרה מזאת, עדותה של הנאשמת נתמכת על ידי ראיות נוספות שהגישה המאשימה, בהסכמה. למשל, ת/6 - הודעתו של אלמוני, בנה של הנאשמת. מר אלמוני מסר בהודעתו כי הרכב אמנם רשום על שם אמו, ברם מי שמשתמש בו הוא מר מוניס, שלא רשם את הרכב על שמו "כי הוא מסובך עם הוצל"פ". עוד מסר כי הוא עצמו אינו מחזיק ברישיון נהיגה והכחיש שהוא משתמש ברכב. מר אלמוני הוסיף כי ביום האירוע הוא סיים לעבוד בשעה 18:00 וחזר הביתה באוטובוס, שם הדליק נר ראשון של חנוכה עם זוגתו. מר אלמוני הסכים לעימות עם מר מוניס.

    הודעתה של בת הזוג של מר אלמוני, אלמונית (ת/5), הוגשה אף היא בהסכמה ואף היא תומכת את עדות הנאשמת. גב' אלוק אישרה את האליבי שמסר מר אלמוני והוסיפה כי הרכב אמנם רשום על שם הנאשמת, ברם מי שנהג עליו הוא מר מוניס וכי הרכב מעולם לא היה ברשותו של מר אלמוני.

    אשר לאיכון ת/4, אני סבורה כי אף הוא תומך את גרסת הנאשמת שלפיה במועד הרלבנטי היא נכחה בביתו של בן זוגה בקרית בנימין. מטבלת האיכון עולה כי כתובת האתר שבו יצאו/נכנסו שיחות לטלפון הנייד של הנאשמת ביום 12.12.17 במועדים הרלבנטיים (בין השעות 19:51-20:52) היא אותה כתובת - "רמת יוחנן קרית אתא". המאשימה לא הוכיחה כי הכתובת האמורה קרובה למקום ביצוע העבירה ואילו הנאשמת הוכיחה, לכל הפחות ברמה של מאזן הסתברויות, כי הכתובת האמורה קרובה למקום מגוריו של בן זוגה (מעמ' 14 לפרוט' בש' 3 עד עמ' 15 בש' 5).

     

    14.אל מול עדותה של הנאשמת, עומדת עדותו של מר פלוני. מר מוניס העיד כי הרכב אינו של הנאשמת, אלא של בנה וכי הנאשמת מעולם לא נהגה ברכב וכלל לא יודעת לנהוג (עמ' 33 לפרוט' בש' 9-12). עוד העיד שיש לו 15 עדים שיכולים להעיד לטובתו, אבל הוא לא מסר את שמם במשטרה, ויש לו תמונה שמלמדת כי הרכב היה בחזקת בנה של הנאשמת (עמ' 33 לפרוט' בש' 19-22). מר מוניס עמד על זה שהנאשמת משקרת והוסיף כי מי שנהג ברכב, בוודאות, הוא בנה של הנאשמת וייתכן שהנאשמת היתה איתו בעת האירוע (מעמ' 33 לפרוט' בש' 28 עד עמ' 34 בש' 2). מר מוניס העיד כי ביום האירוע הוא היה אצל חמותו, בחברת בני משפחה נוספים וטען כי הוא מעולם לא נהג ברכב, אין לו קשר לרכב ובנה של הנאשמת הוא שקנה את הרכב והרכב שייך לו (עמ' 34 לפרוט' בש' 4-16).

     

    בחקירה נגדית מר מוניס הכחיש שקנה את הרכב ורשם אותו על שם הנאשמת והכחיש שהוא זה שהשתמש ברכב (עמ' 35 לפרוט' בש' 19-28).

     

    15.עדותו של מר מוניס לא נתמכה בראיה כלשהי. במהלך עדותו הוא אמנם טען שיש לו 15 עדים שיכולים לתמוך את גרסתו ושיש בידו תמונות שיכולות להוכיח שהרכב היה בחזקת בנה של הנאשמת, ברם לא הציג את אותן עדויות או תמונות, לא בחקירתו במשטרה ולא בבית המשפט. ועוד, הגם שמר מוניס הצביע על מר אלמוני כמי שהחזיק ברכב במועדים הרלבנטיים, הוא עמד על כך שהנאשמת לא נהגה ברכב מעולם ובכך יש כדי לתמוך את גרסתה.

     

    16.זה המקום להביע תמיהה על עמדת המאשימה, שמחד גיסא הגישה את הודעותיהם של מר אלמוני ושל גב' אלוק תוך ויתור על חקירותיהם ומאידך גיסא, עמדה על הבאתו של מר מוניס לבית המשפט. למותר לציין כי בהגישה את הודעות העדים בהסכמה, הצהירה המאשימה כי היא מסכימה לאמיתות תוכן ההודעות. היינו, המאשימה מדברת בשני קולות. הקול האחד תומך את גרסת הנאשמת ואילו הקול האחר מבקש להפריכה.

     

    סוף דבר

     

    17.הנאשמת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ובסיוע המאשימה עמדה במאזן ההסתברויות והוכיחה כי במועד הרלבנטי לאירוע הרכב היה בחזקתו של מר מוניס (הדעת נותנת שלו המאשימה היתה חוקרת את התיק כדבעי, הנאשמת אף יכולה היתה להוכיח את זהות הנהג ברכב במועד הרלבנטי). כאמור, עדותו של מר מוניס שלפיה הוא לא נהג ברכב במועד הרלבנטי אינה מעלה או מורידה, שכן משהוכח שהרכב היה בחזקתו, עובר הנטל אליו להוכיח מי נהג ברכב או מי החזיק בו - נטל שהוא לא הרים. מילים אחרות, הנאשמת סתרה את חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27 לפקודת התעבורה ולכן אני מזכה אותה מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

     

    המסקנה שאליה הגעתי מייתרת את הדיון בשאלה אם נגרם לרכב המעורב נזק אם לאו.

     

    זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

    <#4#>

     

    ניתנה והודעה היום ז' אדר תשפ"ג, 28/02/2023 במעמד הנוכחים.

     

    Picture 1

     

    טל תדמור-זמיר, שופטת, סגנית הנשיאה

     

    הוקלד על ידי רוזין עייש


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ