נתן נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן:חסד"פ), העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מספר 90110148724 שעניינה – שימוש בפלאפון.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה לא מצאתי להיעתר למבוקש וזאת מהנימוקים הבאים:

1.בתאריך 20.2.12 ובמקום ביצוע העבירה או בסמוך לו, המבקש קיבל לידיו את הדו"ח הנידון, תוך סירוב לאשר קבלתו בחתימת ידו.

2.על פי סעיף 229 (א) לחסד"פ, וכפי שרשום גם על פני הדוח ועל גב הדו"ח, למבקש ניתנה הזכות להודיע על רצונו להישפט או להגיש בקשה לביטול הדו"ח תוך פרקי זמן קבועים.

3.המבקש התעלם מהמועדים הקבועים בחוק או בדוח ורק בתאריך 7.3.13, הגיש בקשתו להישפט בלא כל הסבר לאיחור הרב בהגשתו.

4.לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ עם חלוף המועדים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ, בלא נקיטת כל בקשה מצד המבקש, רואים בו כמי שהורשע על ידי בית משפט ונגזר דינו לתשלום סכום הקנס בדו"ח.

5."הרשעה" כאמור ניתנת לביטול על פי דרישות סעיף 130(ח) לחסד"פ אך בקשת המבקש אינה ממלא אחר דרישות אלו. המבקש הגיש בקשתו לפני באיחור בלתי סביר ללא הסבר מניח הדעת ואף לא מצאתי בטענותיו כדי לבסס טענת עיוות דין שיגרם לו אם תידחה בקשתו, שכן בתגובתו לשוטר הודה כי אחז בפלאפון אפילו לשנייה כדבריו.

6.בנסיבות האמורות גובר עיקרון סופיות ויעילות הדיון, כדעת כב' השופט א. לוי ברע"פ 2096-07 רייני נגד מ"י, על פני רצונו המאוחר של המבקש המודה בפועל באחיזת הפלאפון בידו.

7.סוף דבר – לא מצאתי בבקשת המבקש כל נימוק מיוחד או אחר, הנדרש לפי סעיף 230 לחסד"פ, כדי להעתר לבקשתו.

8.אשר על כן, דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: