נקאר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.1.13, אשר דחתה את ערר המערערת, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבה הרפואי (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2.המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 25.3.03, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 3.1.05 קבעה בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן:

"בבדיקה גופנית לא נמצאו ממצאים מרשימים למעט תגובות יתר בהחזרים בכל הגפיים ובכל התחנות, ממצא שאובחן בבדיקת M.R.I ללא ספק קדם לאירוע היות ומדובר בשינויים ניווניים מתקדמים, שללא ספק הופיעו טרם התאונה הנדונה, בתיק רפואי נמצאו רישומים בודדים של כאבים בצוואר ובמותן טרם האירוע. הוועדה קובעת שאין קשר סיבתי בין הממצא שאובחן בבדיקת M.R.I לבין האירוע הנדון, אין נכות בעקבות האירוע.

הוועדה מקבלת חוו"ד פסיכיאטרית מ- 8.12.04" (ההדגשה הוספה- י.י.).

נוכח מסקנותיה, קבעה הוועדה מדרג ראשון מיום 3.1.05 כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.6.03.

4.המערערת לא הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 3.1.05, והיא הפכה לחלוטה.

5.בשנת 2007 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב.

6.ביום 30.5.07 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של המערערת (החמרת מצב). הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 30.5.07, קבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בחומר הרפואי בחוו"ד של פרופ' עטר. חל שיפור במצב של התובעת ביחס לתאור של פרופ' עטר. לגבי לממצא עצמו והניתוח, לדעת הוועדה השינויים שתוארו בצילום מ- 6.4.03 כשבועיים לאחר התאונה, זה מצב ניווני קשה קודם ללא קשר לתאונה הנדונה. לדעת הוועדה התאונה הנדונה גרמה להחמרה זמנית שחלפה. הניתוח שעברה קשור למצב הניווני מתקדם אך ללא קשר לתאונה שבנדון. לגבי ההחמרה הזמנית שהיתה חלפה בתום דמי הפגיעה".

7.על החלטת הוועדה מדרג ראשון מיום 30.5.07 הגישה המערערת ערר לוועדה רפואית לעררים.

הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעררה של המערערת ביום 8.10.07 דחתה את הערר, וקבעה אף היא כי לא חלה החמרה במצבה, תוך שסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"המדובר בתובעת עם חבלה סתמית כאשר החליקה ונפלה על עכוזה בירידה במדרגות. נבדקה ע"י רופאת המשפחה ובצילום בסמוך לארוע נמצאה היצרות דופן ושינויים ניווניים צוואריים מ- 3C עד 7C. בבדיקות הדמיה נוספות שבוצעו בסמוך לארוע C.T מ- 12.5.03 נמצאו בנוסף לשינויים הניווניים בלטי דיסק עם לחץ בגבהים 3-4-5C והיצרות של הפורמינות. M.R.I שבוצע מס' חודשים לאחר מכן הראה גם מילומלציה בחוט השדרה עצמו. שינויים אלו לא ארעו בגין החבלה הנדונה, אלא היו קיימים זמן רב קודם לארוע. לדעת הוועדה התפרצות המחלה היא מקרית, ואינה קשורה לתאונה הנדונה. ולכן הוועדה דוחה את הערעור ומקבלת את הקביעה מדרג I.

הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' עטר מ- 25.6.07 וכן בחוות דעתו של פרופ' עטר מ- 10.12.05" (ההדגשה הוספה- י.י.).

8.על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.10.07 הגישה המערערת ערעור לבית הדין בתיק ב.ל. 3081/07. בהתאם לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר מיום 18.6.08 הערעור נדחה.

9.בשנת 2012 פנתה המערערת בשנית בתביעה להחמרת מצב.

10.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בתביעה להחמרת מצב ביום 31.10.12 קבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערעת. בפרק סיכום ומסקנות ציינה הוועדה:

"... מבחינת בעיות של עמ"ש צווארי אין כל ספק שהתובעת מפתחת מילופתיה מתקדמת עם סימנים קליניים ברורים. החמרת המצב של התובעת קשורה לתהליך ניווני מתקדם לכל אורך עמוד שדרה צווארי ומותני שידוע עליו קודם. אין קשר סיבתי לאירוע הנדון לפיכך אין החמרה".