נציגות ועד הבית ואח' נ' פול ריל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשים למתן סעד זמני, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, אשר מורה למשיבים לחדול מביצוע עבודות או פעולות בשטח המעבר שברחוב בן הלל 13 הידוע גם כגוש 30049 (להלן: "המעבר"). ולמנוע מהמשיבים לאסור על המבקשים לבצע שימוש במעבר.

לטענת המבקשים, בצידו הדרומי של הבניין בבן הלל 13, קיים מעבר השייך לבניין בן הלל 15 אך מצוי בחזקתם הבלעדית של דיירי מספר 13 מאז הקמת הבניין. הדיירים עושים בו שימוש ייחודי ונוהגים בו מנהג בעלים לאורך עשרות שנים. בשנות ה-70 הופרד המעבר באמצעות קירות, תקרה ודלת כניסה היוצאת לחזית רחוב בן הלל. במעבר אף מותקנים תשתיות בניין בן הלל 13 וביניהם מוני חשמל, שעוני מים, בלוני גז ותשתית בזק. מפתחות דלת המעבר היו בידי בעלי היחידות של בניין בן הלל 13 והמעבר היה ללא כל הפרעה במשך עשרות בשנים ושימש אותם באופן בלעדי.

לטענת המבקשים, לפני כשנה וחצי המשיבים או מי מטעמם, שרכשו את המבנה ברחוב הלל 15, החלו לבצע עבודות בניה נרחבות באופן הפוגע בזכויותיהם של המבקשים בכך שחסמו את דלת המעבר המצויה בחזית רחוב בן הלל, פרצו ושברו חלק מהקיר המשותף לחלקות ונכנסו דרך הפירצה שיצרו למעבר ולחצר האחורית של הבניין בבן הלל 13 וכן העבירו תשתיות .

הטענה היא כי המשיבים פנו לוועדת התכנון של עיריית ירושלים והגישו תוכניות בניין עיר בהן כללו, שלא כדין, את שטח המעבר כחלק משטח התוכניות השונות של בניין 15. על כך הוגשה התנגדות. טרם נדונה ההתנגדות והמשיבים החלו לבצע עבודות בנייה בחצר הבניין ברחוב בן הלל 13 וכן חפרו יסודות לבניית עמודים וקבעו עמודי ברזל ליציקת היסודות. המבקשים טוענים כי נעשתה פגיעה בזכות הקניין שלהם בשל פעולות שלא כדין שנעשו על ידי הנתבעים ולפיכך הם מבקשים סעד של סילוק יד וצו מניעה קבוע שימנע מהנתבעים להפריע לתובעים להחזיק את המעבר כפי שהוא ולעשות בו שימוש ייחודי.

המשיבים טוענים כי רכשו את הבניין ביום 20.6.2007 והמעבר נשוא התביעה הינו חלק מחלקה 106 שבבעלות המשיבים ולא חלק מחלקה 213 שבבעלות המבקשים. מכאן שהמעבר היינו בבעלות ובחזקה ייחודית של הנתבעים ואף רשום כמקרקעין שלהם ולפיכך הם רשאים לבצע שם עבודות בניה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:

השיקולים במתן סעד זמני:

תכליתו של צו מניעה זמני היא לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק דין ו/או להפסיק מטרד או פגיעה חמורה וראה לעניין זה ע"א 732/80מיכאל ארנס ואח' נ בית אל – זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645,ע"מ 652:

"פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך כלל, על ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשינוי של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן".

תקנה 362(א) לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד- 1984, מורה כי בית המשפט רשאי לתת סעד זמני אם שוכנע, בין היתר, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה הראויה לבירור ועל היות מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כן ישקול בית המשפט, בדונו בבקשה לסעד זמני, אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר ואח', פ"ד נו(1) 529.

השיקולים העיקריים שאותם שוקל בית המשפט בהכרעתו, אם להיעתר לבקשת הסעד הזמני, הינם :

סיכויי התביעה

מאזן הנוחות

שיקולים שביושר

אבחן כעת את המדדים הללו:

סיכויי התביעה:

לעניין זה נפסק לא אחת, כי די בכך ש"הוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (ירושלים, 1995, עמ' 616). עוד נקבע כי בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים וכי די בטיעונים של המבקשים כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה (ראה רע"א 7139/96, ליאוניד טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ,ד נא(2), 661).

מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בשלב זה של ההליך עולה כי המקרקעין שייכים לבניין בן הלל 15. המומחה ראובן אלסטר בחוות דעתו רושם כך:

"מסקנתי הינה: