אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נפילה מכלוב שהועלה באמצעות מלגזה לצורך סידור סחורה אינה 'תאונת דרכים'

נפילה מכלוב שהועלה באמצעות מלגזה לצורך סידור סחורה אינה 'תאונת דרכים'

תאריך פרסום : 22/08/2007 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
9147-05
21/08/2007
בפני השופט:
המשנה לנשיאה א' ריבלין

- נגד -
התובע:
כלל חברה לביטוח בע"מ
עו"ד ע' שגיא
הנתבע:
1. אורי צעיר
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. אבי בני
4. כלל חברה לביטוח בע"מ
5. טמבור אקולוגיה בע"מ
6. "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
7. שי מגן מלזגות בע"מ
8. זאב מאור
9. רן מאור

עו"ד ר' ריינפלד
עו"ד א' שור פייגנבוים
עו"ד ל' ד' קומיסר
עו"ד מ' זינגר
עו"ד ל' ליאור
עו"ד ע' רומנו
עו"ד י' נחשון
החלטה

1.        המשיב 1 (להלן: המשיב), נפגע במפעלה של המשיבה 5, במהלך עבודתו. את נזקיו הוא תבע תחילה, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בשלב מאוחר יותר תיקן המשיב את כתב התביעה, והוסיף  עילת תביעה חלופית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). הבקשה שבפנינו נוגעת לשאלת תחולתו של חוק הפיצויים על נסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' חפרי וינוגרד) השיב לשאלה זו בשלילה, ומכאן הבקשה.

עובדות המקרה וההליכים הקודמים

2.        ביום האירוע, כך נקבע בבית-המשפט קמא, הועלה המשיב, באמצעות כלוב שהונח על שיני מלגזה, לגובה של כשלושה עד שלושה וחצי מטרים, זאת על-מנת לקרבו למדף שהיה מותקן במחסנה של המשיבה 5 בגובה זה. הוטל על המשיב להעביר אריזות קרטון, שהיו על המדף, לכלוב, וזאת לצורך העברתם למקום אחר במחסן. כאשר התכופף המשיב בכדי ליטול קרטון מהמדף - בעוד שתי רגליו נתונות בתוך הכלוב - זע הכלוב, והמשיב נפל לקרקע. בעת הנפילה, כך נקבע, המשיך מנוע המלגזה לפעול. בית המשפט תיאר את מבנה הכלוב וציין כי קלשוני המלגזה הוחדרו אל בין קורות הבסיס של הכלוב, לאורכן. המלגזה הופעלה על ידי המשיב 3.

           על רקע תשתית עובדתית זו, פנה בית המשפט לבחון אם נופלות נסיבות המקרה בגדר הגדרת תאונת-דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לסוג המלגזה ואודות זהות החברה המבטחת, אך לא היה ספק כי המלגזה הייתה מבוטחת. משכך, ולאור פסיקתו של בית משפט זה בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נ"ג(5) 849, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי קיים כסוי ביטוחי לשימוש במלגזה כאילו הייתה כלי רכב מנועי. עם זאת, כך פסק בית המשפט המחוזי, לא מתקיימים במקרה זה כל רכיבי ההגדרה של תאונת הדרכים. בהקשר זה ציין בית-המשפט כי ביחס לשימוש של "הינתקות או נפילה" - "אין כל אפשרות לקבוע כי הכלוב נפל עם התובע [המשיב 1] או עליו... משכך לא הוכחו הנסיבות הנטענות על ידי ב"כ כלל לתחולת ההוראה בדבר התנתקות או נפילה של מהרכב או מטענו".

3.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא מתקיימת במקרה זה גם החזקה המרבה בדבר "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בהקשר זה צוין בהחלטת בית-המשפט כי לא הובאו ראיות המבססות מסקנה כי המלגזה המסוימת הינה רכב דו תכליתי; "לא ניתן לקבוע כי מדובר בכלי רכב בעל היעודים הדרושים לצורך תחולת החזקה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב" - כך נפסק. עם זאת, ציין בית המשפט, כי לו היה מדובר ברכב המקיים את דרישת החזקה "היה נכון לקבוע כי הנזק, קרי נפילת התובע, ארע, במקרה שבפני, עקב ניצול הכח המיכני של המלגזה במובן העובדתי". בית המשפט הטעים בהקשר זה כי "פעולת ההרמה כוללת לא רק את שלב הרמת הזרוע אלא גם את משך שהייתה של הזרוע ברום". עוד נקבע כי מנגנון ההרמה כולל גם את המתקן המונח על הזרוע עצמה - במקרה שלפנינו - הכלוב. עוד נכתב כי "משהכלוב היה חלק ממתקן ההרמה של המלגזה, הרי, גם אם מהלך ההרמה עצמו הסתיים במובן שהכלוב הגיע לגובה הדרוש, הרי, כל עוד הזרוע מורמת, המנוע מופעל והפעלתו דרושה לצורך הישארות הכלוב ברום, מצויים אנו במסגרת תהליך ההרמה. בכך שההרמה הגיעה לגובה הדרוש אין לומר שההרמה תמה". עם זאת, לאור קביעותיו הקודמות, מסקנתו של בית המשפט קמא הייתה כי לא מדובר בתאונת דרכים וכי לפיכך, לא קמה תחולה לחוק הפיצויים. החלטה זו היא נשוא הבקשה שלפנינו.

טענות הצדדים

4.        לשיטתה של המבקשת, בתובעה כנתבעת מכוח העילה הסומכת על פקודת הנזיקין, חל חוק הפיצויים על האירוע. לטענתה, בנסיבות המקרה קמה תחולה לשימוש של "התנתקות או נפילה", שכן, הכלוב התנדנד, התהפך והמשיב נפל עימו. היא סבורה כי הובאו די ראיות כדי להוכיח שהמלגזה המעורבת בתאונה מהווה כלי רכב דו תכליתי. לדעתה, שגה בית המשפט בקביעת הגורם שהוביל לאיבוד שיווי המשקל של הכלוב, וכי למעשה היה זה "חוסר היציבות הבסיסית של המשטח שביסוד הרמתו לגובה על ידי המלגזה כשהוא איננו מעוגן, ועצם תהליך ההרמה על כל הרעידות והתנודות שבו". המבקשת סומכת ידה על מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה מתקיימים הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי כנדרש להקמת תחולתה של החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני"; המבקשת מדגישה את השימוש שנעשה בכוח המיכני של המלגזה על מנת להרים את הכלוב ולהשאירו במרום, וכן את הסיכון שנוצר בגין שימוש זה.

           המשיבות, מצידן, תומכות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומוסיפות טעמים נוספים לחיזוק מסקנתו. בין היתר הן גורסות, כי אין בין העובדה שהמשיב הורם לגובה באמצעות הכוח המיכני של המלגזה לבין נפילתו ולא כלום. המשיב נפל בשל המשטח הרעוע וקרבתן של שיני המלגזה, ובשל תנועותיו שלו עצמו על גבי המשטח הזה. לפיכך, כך הן סבורות, לא הייתה לכוח המיכני של המלגזה השפעה על נפילתו. עוד מציינות המשיבות כי שהייתה של זרוע המלגזה ברום אינה כלולה בפעולת הרמת הזרוע.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. אקדים ואומר, כי טעמי למסקנה זו אינם זהים לטעמיו של בית המשפט המחוזי.

ההגדרה הבסיסית

5.        המחלוקת הנטושה בין הצדדים נוגעת, כאמור, לשאלת תחולתו של חוק הפיצויים על התביעה נשוא הבקשה. את השאלה יש לבחון, בראש ובראשונה, לאור הוראותיה של ההגדרה הבסיסית. תאונת דרכים על פי הגדרתה הבסיסית היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הצדדים לא מיקדו את טיעוניהם בשאלה אם המלגזה היא אכן "רכב מנועי", כהגדרתו בחוק, זאת בשל ההלכה שנקבע בפרשת חמאדה, שהוזכרה לעיל; באותה פרשה נפסק, כי משעה שהצדדים התקשרו בפוליסת ביטוח המבטחת את השימוש בכלי שנחזה על-ידי הצדדים להיות כלי-רכב, אות היא כי הסכימו לראות בכלי "רכב מנועי" שראוי לבטח את השימוש בו בפוליסה לצורך חוק הפיצויים. בית המשפט המחוזי קבע בענייננו כי "מכוח הילכת חמאדה יש לראות את המלגזה ככלי רכב מנועי". הנחתנו היא כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי, בדין נקבעה, וכי אין עילה לסטות ממנה. אלא שבכך לא די, לדעת בית-המשפט קמא, שכן לא מתקיים, במקרה זה, "שימוש" ברכב כהגדרתו בחוק הפיצויים. שאלה זו, שעניינה כאמור ההגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים, צריכה תשובה תחילה. חוק הפיצויים מייחד הגדרה נפרדת למונח "שימוש ברכב מנועי", בזו הלשון:

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד (ההדגשה הוספה - א' ר').

           בענייננו, נבחנה השאלה אם קמה תחולה לשימוש של "הינתקות או נפילה". בית המשפט קמא פסק כי הכלוב לא נפל. קביעה זו היא קביעה עובדתית, ואין עילה להתערב בה. שאלה אחרת היא אם נתקיימה כאן "הינתקות של חלק מהרכב או מטענו"? סבורני, כי גם בהנחה שלא נדרשת, לצורך תחולת החוק, הינתקות מלאה של חלק מהרכב, וכי גם אם קיימת אפשרות שמאורע בו ניתק, באופן חלקי בלבד, חלק מהרכב, יחשב כ"שימוש ברכב מנועי", אין בכך כדי להועיל כאן. קיומה של הינתקות מלאה, ולחלופין, חלקית, לא הוכחה די צורכה במקרה שלפנינו. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא נקבע כל ממצא עובדתי המצביע על התנתקות, מלאה או חלקית, של רכיב במלגזה עצמה - היא "הרכב" נשוא הבדיקה. אין איפוא מקום לשנות מקביעתו של בית המשפט קמא, כי לא הוכחו הנסיבות הנדרשות לתחולת השימוש המרבה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בדבר "הינתקות או נפילה". התוצאה היא שהשימוש שנעשה ברכב אינו עונה על ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים.

           בכך לא תמה החקירה. יש לבחון עוד שמא מתקיימת בענייננו אחת החזקות המרבות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, ובמקרה זה, החזקה שעניינה ניצול הכוח המיכני של הרכב.

ניצול הכוח המיכני

6.        תאונת דרכים - קובעת החזקה החלוטה המרבה - היא גם "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". חזקה חלוטה זו חלה מקום בו לרכב יש יעוד מקורי דו-תכליתי - יעוד תחבורתי ויעוד נוסף - והנזק נגרם בעת ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב. אם הפך כלי הרכב בעת קרות הנזק לכלי רכב "חד-ייעודי", קרי חדל מלהיות בעל ייעוד תחבורתי בעת האירוע, לא תחול עוד החזקה, כיוון שהשימוש שנעשה בכלי אינו נופל בגדרי הסיכון התעבורתי (ראו ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' האשם רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (להלן: פרשת קואסמה)); רע"א 2616/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אביהוד לחמי, תק-על 2001(1) 1625 (להלן: פרשת לחמי); ע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' אבו זלאם, פ"ד נה(5) 485(5) (להלן: רמי תעשיות קרמיקה)). בית המשפט המחוזי בא לכלל מסקנה כי בעניינו לא מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב, משום שלדידו לא הוכח מבחינה עובדתית במקרה זה, שהרכב הוא אכן רכב דו-יעודי כנדרש במסגרת חזקה זו.

           בעניין זה יש לשוב להנחה בדבר שאלת קיומו של "רכב מנועי" בעניינו - שאלה שעלתה בבית-המשפט קמא במסגרת הדיון בהגדרה הבסיסית, והתשובה לה נמצאה בהלכת חמאדה. הלכה זו, יש להדגיש, עוסקת בעצם ראיית כלי כ"רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים, ללא הבחנה בין רכיביה השונים של הגדרת "רכב מנועי":

מההתקשרות בפוליסת הביטוח יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות במחפר רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים, ולהחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. העובדה כי בדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמורה ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות. על פי התקשרות זו, ההנחה היא כי המחפר הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על המערערת, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה בה מעורב המחפר, אם חובה כזו היתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים (פרשת חמאדה הנ"ל, בעמ' 866 - 867) (ההדגשות אינן במקור א' ר').

7.        הנה-כי-כן, ההנחה במקרה זה - הנחה הסומכת על הלכת חמאדה - היא כי מדובר ב"רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפיצויים. מתעוררת עם זאת השאלה אם הנחה זו גוזרת גם כי נתקיימו כל יסודותיה של החזקה המרבה הרלבנטית. לכאורה, כך הוא. שהרי משבאו הצדדים לידי הסכמה כי הפוליסה נועדה לבטח את השימוש במה שנחזה בעיני הצדדים כ"רכב מנועי", אין לאיין את נפקותה של אותה הסכמה בדרך של שלילת יתר יסודות החזקה, לפחות ככל שהם נוגעים לתיאור הרכב כבעל תכלית כפולה; שאם לא כן לא תחול הפוליסה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ