נעמאת נ' קרמין, רו"ח - פסקדין

החלטה

1. המבקש, הוא הנתבע בתיק העיקרי, הגיש בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, היה ותדחה התביעה.

2. זוהי תביעה כספית שהגישה התובעת (עוסק מורשה) כנגד הנתבע, שהוא רואה חשבון ושמש בזמנים הרלוונטים נאמן של חברת אגפל פ.ג. (1989) בע"מ (להלן "אגפל") התביעה מוגשת בשל עבודות בניה שבצעה התובעת לבקשת הנתבע בפרויקט "אחוזת הדרים" בתל מונד. הבניה הופסקה ביום 30.1.08 משנקלעה אגפל לקשיים כספיים. נטען כי הנתבע חתם עם התובעת הסכם ביום 4.9.08 להשלמת בניה ב-8 יחידות דיור בעלות כוללת של 4,300,000 ₪. נטען כי הנתבע לא קבל אישור בית המשפט לחוזה זה אך התובעת, לא רק שעבדה על פי ההסכם, אף התבקשה בינואר 2009 להרחיב את היקף עבודותיה. התובעת טוענת כי הנתבע העביר כספים ישירות לקבלן המשנה, וכי נותר חייב לה כספים עבור עבודות שבצעה. הנתבע מכחיש בהגנתו כל חוב כספי לתובעת, טוען כי לא היה נחוץ אישור בית המשפט להסכם, כי העברת הכספים לקבלן המשנה היתה לפי הוראת עלי שהוא היה איש הקשר עימו מטעם התובעת, ומציין כי התובעת היא זו שהפסיקה את העבודות בשל קשיים כספיים שלה.

3. המבקש טוען כי מפאת סיכויי התביעה הקלושים ומצבה הכלכלי הדחוק של התובעת יש להורות על הפקדת ערובה, בסכום של 10% מסכום התובענה, דהיינו ערובה בסך של 350,000 ₪. המשיבה בתגובתה איננה מתכחשת למצבה הכלכלי, אך טוענת כי הפקדת ערובה הינה החריג לכלל ויש להפעילו במתינות ובסבירות. לגבי סיכויי התביעה טוענת המשיבה כי אינם קלושים.

4. תקנה 519 לתקנות סדר הדין קובעת כי :

"519(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ראו רע"א 2310/10 והבה נ' מד"י (27.6.10):

"על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תדחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 [פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 9 [פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן , בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע".

איזון האינטרסים נעשה על בסיס ההלכה לפיה הטלת ערובה להוצאות הנתבע תעשה במקרים חריגים בלבד.

ראו לעניין זה רע"א 321/07 גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (21.8.07) -

"אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני מי שאינו ידו משגת (ראו גורן שם , 705). (...) האיזון שבתקנה 519 הוא כך ש"השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו" (עמ' 868). בפסק הדין נסקרו (עמ' 869) הקווים המנחים לשימוש בתקנה: "הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מפני עוניו בלבד"; היות הנתבע מחו"ל היא טעם לחיוב ערובה, אך יתכנו גם טעמים אחרים, ובסופו של יום "בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא...על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע... אכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבית המשפט לשם הגנה על זכויות".

5. לענין סיכויי התביעה - כתב התביעה מתייחס לסכומים הנדרשים כדלקמן :

5.1285,000 ₪ על פי הזמנות עבודה – אך הוצגו הזמנות עבודה רק על כ-76,000 ₪. עוד נטען בכתב התביעה כי סוכם שסכום זה יהיה חלף ערבות שחייבת בה התובעת וישאר בנאמנות בידי הנתבע. אין אישור מפקח על ביצוע עבודות אלו, או פירוט אחר שיכול ללמד על כך שבוצעו עבודות אלו ויתרת החוב תקפה.

5.212,000 ₪ ריצוף – אין תיעוד בכתב של הזמנה כלשהיא, ואין תיעוד על ביצוע.

5.3מסגרת של 4,300,000 ₪ - נטען כי נחתם ביום 21.9.08 הסכם מסגרת להשלמת עבודות בניה ל-8 יחידות דיור על סך של 4,300,000 ₪, אך לא נטען בכתב התביעה שסכום זה מגיע לתובעת. צורף ההסכם. לא פורט אלו עבודות בוצעו במסגרת הסכם זה ומהו סכום החוב במסגרת הסכם זה. דרך ההתחשבנות בהסכם היתה באופן שמפקח בודק את חשבונות הביניים, מאשר אותם, ואישורו תנאי לתשלום. לא צורף כל חשבון מאושר כזה (או אפילו חשבון שאיננו מאושר). הנתבעת מצידה מפנה לכך כי התשלומים לתובעת היו מותנים בכך שישולמו התשלומים על ידי הדיירים (back to back ), וכי עלי , נציג התובעת, היה מופקד על גבייה ישירה מהדיירים.

5.4מסגרת של 2 מיליון ₪ נוספים - נטען כי הוסכם בינואר 2009 על הרחבת היקף העבודות לסכום נוסף של כ-2 מיליון ₪ אך לא הוצג הסכם בכתב שיאשר זאת, דף הכרטסת שהוצג איננו מלמד על כך, והחשוב מכל – אין בשום מקום פירוט איזה עבודות בצעה התובעת מתוך עבודות שלכאורה סוכמו עמה, ומה הסכום שמגיע לה מתוך המסגרת.

5.5תשלום ישירות לקבלן המשנה - ככל שהתביעה נוגעת לתשלום ישירות לקבלן המשנה (סך של 550,000 ₪) הרי שכתב ההגנה מפרט כי מי שעמד מול הנתבע לאורך כל הדרך בשם פעילות התובעת הוא עלי, והוא שהורה על העברת הכספים ישירות לקבלן המשנה, בשל המצב הכספי הקשה אליו נקלעה התובעת, זאת על מנת שיוכל קבלן המשנה להמשיך בעבודתו. טענה זו גם נסמכת במסמך בכתב.

ניתן להסיק, כי מתוך כתב הטענות עולה כי סיכויי התביעה קלושים, אולי אף קלושים במיוחד.

6. לענין המצב הכלכלי של התובעת - התובעת מנהלת עסק משפחתי (רשום כעוסק מורשה), ביחד עם בעלה סמיח, והגיס עלי. שלושתם מוגבלים באמצעים ועלי אף פושט רגל ומונה לו כונס נכסים. כנגד התובעת ובעלה מתנהלים תיקי הוצל"פ רבים. אומנם, אין די במצב כלכלי קשה כדי לחייב תובע בהפקדת ערובה, אך כאשר התביעה על פניה מגלה סיכוי קלוש בלבד, עולה הצורך להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

7. בהמשך לאמור לעיל, ובהתייחס לעובדה כי כתב התביעה הוגש על סכום של כ-3 מיליון ₪ אני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסכום של 100,000 ₪.