אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נעאמנה נ' מ. מ. עראבה

נעאמנה נ' מ. מ. עראבה

תאריך פרסום : 09/10/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חיפה
17115-05-09
07/10/2010
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
לוטפיה נעאמנה
הנתבע:
מועצה מקומית עראבה
פסק-דין

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר על סך 20,000 ₪. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

1.בעלה של התובעת רשום בספרי המועצה המקומית הנתבעת בתור המחזיק החב בארנונה בגין דירת המגורים של בני הזוג.

2.לתובעת חשבון בנק נפרד.

3.בגין הנכס (דירת בני הזוג) נוצר חוב ארנונה, בגינו הטילה הנתבעת עיקול לפי פקודת המיסים (גביה).

4.העיקול, על סכום חוב של 1814 ₪ הוטל בחשבונה הנפרד של התובעת.

5.תביעה זו הוגשה בעילה שלפי חוק איסור לשון הרע. טוענת התובעת כי הטלת העיקול או ההודעה שנשלחה לבנק ועל פיו הוטל העיקול הציגה אותה בפני פקידי הבנק כחייבת המתחמקת מחובות. וכי אין הדבר כך שכן החוב המדובר אינו שלה אלא רק של בעלה: האחרון הוא הרשום כמחזיק בדירה לכל אורך השנים, והדירה אף רשומה על שמו. מעולם לא נשלחה הודעה על חוב בארנונה לתובעת. משכך, ממילא גם לא היה ביכולתה לנקוט בהליכי השגה או ערר.

6.לטעמה של התובעת הטלת העיקול עולה כדי פרסום לשון הרע, כהגדרת המונחים "פרסום" ו"לשון הרע" בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.

7.התובעת מודה כי גרה כל השנים בדירה יחד עם בעלה.

8.הנתבעת מפנה לכך שהבעל אף הגיש בקשה לפטור או הנחה מארנונה בשל מצבה הרפואי של אשתו המתגוררת עמו. ציינתי הטענה לשם שלמות התמונה למרות שמקובלת עליי טענת ב"כ התובעת כי עניין זה כשלעצמו אינו מכשיל התביעה. זכאי מחזיק הרשום בספרי העיריה ככזה, להגיש בקשה להנחה או פטור מארנונה מכל טעם, ובמידה ותתקיים הצדקה למתן פטור המוכרת בדין יהא זכאי להנחה. אין הדבר מקרין על השאלה האם חבה התובעת במישרין בחוב הארנונה.

9.חרף זאת, מקובלת עלי עמדת הנתבעת שדין התביעה לדחייה.

10.בענין זה יש להיזקק לעילת התביעה. בכותרת התביעה צוין שמהותה הינה "נזיקין, לשון הרע – פיצוים". התביעה מתחילתה ועד סופה הינה אך ורק בעילה שלפי חוק איסור לשון הרע. כך גם הנזק אליו הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו הינו הנזק שבהוצאת דיבתה של התובעת לפי חוק איסור לשון הרע, כאשר הסעד שהתבקש הינו פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע. התביעה הוגשה כאמור על סך 20,000 ₪.

11.התביעה אינה בעילה של עיקול שהוטל ברשלנות מכוח עוולת הרשלנות. אין בה גם כל פירוט או טענה לפיה מבחינה פרוצדוראלית לא ננקטו הליכים המחויבים לפי פקודת המיסים (גביה), או לפי הדין המנהלי בטרם הטלת עיקול על חשבון התובעת. זו כבר עילת תביעה שלא נתבעה, ונוגעת לנזקי עיקול שהוטל שלא בפרוצדורה המחויבת בדין. עילת התביעה שכן נתבעה הינה כאמור בלשון הרע, בשל נזק תדמיתי שנבע מהטלת העיקול בגין חוב שאינו של התובעת.

12.עילת תביעה אינה אלא העובדות שהצטברותן מקימה הזכות לסעד הנתבע . את העובדות המקימות את עילת התביעה ניתן אפוא לסכם כך:

א. איני חבה בחוב הארנונה.

ב.משכך, הטלת העיקול על חשבוני פגעה בשמי הטוב בכך שהציגה אותי בפני

פקידי הבנק כמתחמקת מאותו החוב שכלל אינו שלי.

13.כאמור בפן המשפטי הטענה היא שאותו עיקול עלה כדי "פרסום" ו"לשון הרע" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע.

14.אכן לעיתים הוכרה הטלת עיקול כמי שקיימה העילה שלפי חוק איסור לשון הרע. ב"כ התובעת הפנה אותי לתיק אזרחי 25746/07 (שלום ת"א) אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות. אלא מאי?: באותו מקרה נקבע כי העיקול הוטל בגין חוב שכבר נפרע (כך משעה שנפרע על דרך קיזוז כדין). היינו בגין חוב לא קיים לעת הטלת העיקול.

15.בענייננו שלנו ובשונה מטענת התובעת, יש לדחות העמדה כאילו לא חבה התובעת בחוב הארנונה. חיוב הארנונה מוטל על "המחזיק" (ראה ההגדרה בסע' 1 לפקודת העיריות ובסע' 1 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א – 1950: "אדם המחזיק למעשה בנכסים כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון"). לעיתם מוטל החיוב גם על "מחזיק קונסטרוקטיבי", אך למצער יוטל על המחזיק. אין הכוונה בהכרח לבעליו של הנכס. המחזיק לצורך חיוב בארנונה פורש בפסיקה כמי שבנסיבות העניין הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס כאשר השאלה נענית לפי מבחן עובדתי. בעל הזיקה הקרובה ביותר הוא זה שעושה שימוש פיזי בנכס ונהנה ממנו בפועל (ולמצער מי שיכול בכוח ליהנות מהנכס באופן זה). ראה למשל בר"ם 7856/06 איגוד ערים איילון (ביוב ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (מאגר נבו). על פי המבחן שצוין לעיל, כמובן שיכול להיות יותר ממחזיק אחד בו זמנית. כך בוודאי משעה שמדובר על בני זוג המתגוררים יחדיו בנכס מזה שנים ואין זה משנה כלל למי מוקנית הבעלות בדירה: לבעל, לאישה או לשניהם. דין הארנונה המהותי מטיל החיוב בארנונה על שניהם לתקופת החזקה בנכס ואין לעניין זה דבר וחצי דבר עם חזקת השיתוף אליה הפנה ב"כ הנתבעת. אין בה צורך לטעמי כדי להגיע למסקנה שהתובעת חבה ביחד ולחוד עם בעלה בחוב הארנונה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ