אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> נסראווי נ' עירית ירושלים - אגף השומה והגביה

נסראווי נ' עירית ירושלים - אגף השומה והגביה

תאריך פרסום : 09/06/2012 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
39759-02-12
05/06/2012
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
פואד אנטון נסראווי באמצעות ב"כ עו"ד ויסאם ג' אסמר
הנתבע:
עירית ירושלים - אגף השומה והגביה באמצעות עו"ד מורן כהן ועו"ד נטע עזרא
פסק-דין

פסק דין

1. עניינה של העתירה בהליכי גבייה מנהליים של חוב ארנונה בגין נכס שברחוב נחל אגוז 43 בירושלים (הרשום בספרי העירייה כנכס מספר 30932-006-000-0133). במסגרת הליכים אלה הטילה עיריית ירושלים עיקול על חשבון הבנק של העותר. העותר טוען, כי המדובר בחוב השנוי במחלוקת, ולראייה הגישה העירייה לא מכבר תביעה אזרחית בגינו (ת"א 24570-11-11 בבית משפט השלום בירושלים). תביעה זו טרם התבררה, ולטענת העותר במצב דברים זה אין העירייה רשאית לנקוט, במקביל, הליכי גבייה מנהליים. לפיכך מבקש העותר כי בית המשפט יורה על עיכוב הליכי גבייה אלה ועל ביטול צו העיקול שהוטל על חשבונו.

רקע עובדתי

2. הליכי הגבייה שנקטה העירייה במהלך השנים כנגד העותר הינם רבים ומגוונים.

3. ביום 9.10.2002, נשלחה לעותר התראה לפני עיקול בגין חובותיו. ביום 2.1.2003 הוטל עיקול על חשבונו, אולם העיקול בוטל ביום 16.7.2003, לאחר שהעותר שילם את החוב נשוא העיקול.

4. ביום 23.6.2003, הגיש העותר השגה בגין נכס לא ראוי לשימוש (סעיף 330 לפקודת העיריות). ההשגה נדחתה בהחלטה מיום 22.8.2003. על החלטה זו לא הוגש ערר.

5. ביום 26.1.2004 פנה העותר לעירייה בבקשה להסדרת תשלומים בגין חובו. העירייה נעתרה לבקשה ונערך הסדר תשלומים על פי התחייבות העותר. אלא שהעותר שילם אך שניים מן התשלומים וחדל, ולפיכך בטלה העירייה את ההסדר.

ביום 17.5.2004 שלחה העירייה לעותר התראה נוספת לפני עיקול, וביום 18.7.2004 הוטל עיקול נוסף על חשבונו של העותר. עיקול זה לא הועיל, מאחר שלא נמצאו כספים בחשבון. לפיכך, ביום 24.10.2004 הגישה העירייה תביעה נגד העותר, אולם התביעה נמחקה בשנת 2005 לבקשת העירייה, משהתברר לה כי העותר העתיק את מקום מגוריו לרמאללה ולא ניתן היה לאתרו. עיקול נוסף שהוטל ביום 21.3.2006 על חשבון העותר אף הוא לא נשא פרי.

6. ביום 19.12.2006 פנה העותר לעירייה בבקשה לביטול חיובי הארנונה. גם הפעם הושתתה הבקשה על הטענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש. במסגרת פנייה זו אף ביקש להעביר את רישום המחזיק בנכס על שמו של הבעלים. במקביל לפנייתו של העותר, בתאריכים 24.12.2006 ו- 25.12.2006, נשלחו לעותר התראות נוספות. ההתראות נשלחו לכתובת הנכס שבמחלוקת, ולכן חזרו לשולחת, שכן אותה עת העותר כבר לא היה בנכס.

7. ביום 17.1.2007 השיבה העירייה לעותר, כי על פי ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 15.1.2007, הנכס ראוי לשימוש והוא בר חיוב לארנונה. לפיכך נדחתה בקשתו של העותר להורות על ביטול החיוב. פעם נוספת פנה העותר ביום 14.2.2007 בבקשה לביטול חיובי הארנונה בטענה שהנכס אינו ראוי לשימוש וכי ננטש משנת 1999. עוד טען כי מעולם לא עבד במקום. הפנייה נדחתה ביום 26.3.2007. העותר לא ערר על החלטות אלה.

8. ביום 27.5.2009 נשלחו לעותר שלוש התראות נוספות בגין חובו. העותר הגיב בתצהיר מיום 25.6.2009, בו נטען כי יש לבטל את החוב משום שהפסיק להשתמש בנכס החל מיום 4.11.2003, לנוכח צו המניעה שניתן נגדו בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"א 10603/03 (בש"א 6704/03), במסגרת תביעת הפינוי שהגיש נגדו הבעלים של הנכס.

9. ביום 23.5.2010 נשלחה לעותר התראה נוספת לפני עיקול, וביום 21.10.2010 הוטל עיקול על חשבונו של העותר, אשר הוסר מספר ימים לאחר מכן, מששילם העותר 8,000 ₪ על חשבון החוב.

10. ארבע התראות נוספות לפני עיקול נשלחו לעותר ביום 2.8.2011. העותר פנה לעירייה פעם נוספת ביום 27.9.2011 בדרישה לבטל את חיובי הארנונה בטענה לפיה לא הפעיל את הנכס בתקופה הרלוונטית ולפיכך אין לראות בו מחזיק בנכס. פנייתו של העותר נדחתה ביום 3.11.2011.

11. ביום 27.10.2011 הוטל עיקול על חשבונו של העותר לאחר התראה נוספת שנשלחה אליו, אולם גם עיקול זה לא מומש, משלא נמצאו כספים בחשבון.

12. משלא עלה בידי העירייה לגבות את חוב הארנונה באמצעות העיקולים מנהליים שהטילה, ובעוד העיקול על חשבונו של העותר קיים, הגישה העירייה ביום 14.11.2011 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד העותר, בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 24570-11-11), לתשלום סכום של 90,529 ₪ למועד הגשת התביעה.

13. העותר טוען, כי החיוב בארנונה שנוי במחלוקת, שכן בשנים הרלוונטיות לא היה הנכס בר שימוש, ובנוסף, לא החזיק כלל בנכס. לטענתו, הנכס סגור החל משנת 1999, רישיון העסק פקע בשנת 2001 ובשנת 2003 הגיש בעל הנכס תביעת פינוי נגדו, במסגרתה ניתן נגדו צו מניעה שאסר עליו להפעיל את הנכס. העותר טוען גם להתיישנות רוב החוב.

14. לטענת העירייה, הוחזק הנכס על ידי אביו המנוח של העותר, כדייר מוגן, בין השנים 1968 - 1978. לאחר פטירתו של האב, בשנת 1978, החזיק העותר בנכס עד ליום 4.8.2006, או אז חזר הנכס לחזקתו של בעליו והוא נרשם כמחזיק. העירייה כופרת בטענת העותר לפיה המדובר בסכום השנוי במחלוקת. לפיכך, לטענתה, אין כל מניעה להותרת העיקול המנהלי בעינו, תוך שהתביעה האזרחית, שהוגשה משיקולי התיישנות, מתנהלת והולכת.

דיון

15. אין בידי לקבל את טענותיו של העותר ככל שעניינן בשאלת היות הנכס ראוי לשימוש ובשאלת זהות המחזיק. הסוגיה הראשונה כלל אינה נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט זה, ואילו בסוגיה השנייה לא מצאתי בטענות העותר ממש. אסביר.

16. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע, כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג על כך לפני מנהל הארנונה, בין היתר בטענה לפיה אין הנכס ראוי לשימוש, או כי אין הוא המחזיק בנכס. סעיף 6 לחוק האמור קובע, כי על החלטת מנהל הארנונה ניתן להגיש ערר לפני ועדת הערר, ועל החלטה זו ניתן להגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. משנמנע העותר מלמצות את ההליכים הקבועים בחוק הפכו החלטות מנהל הארנונה בשאלת היותו של הנכס בר שימוש, חלוטות, שכן אין הן יכולות להתברר אלא במסלול המתואר לעיל. אכן, את הטענה "אינני מחזיק" רשאי מי שחויב בארנונה להעלות בכל הליך משפטי, גם אם לא פנה בהשגה במועד הקבוע בחוק (סעיף 3(ג) לחוק הנ"ל), אולם זאת רק לאחר שייטול רשות מבית המשפט. בענייננו לא ביקש העותר רשות, וזו ממילא לא הייתה ניתנת שכן אין המדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות (ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), עמ' 778). גם לגופה של הטענה "אינני מחזיק" אין בידי העותר לשכנע, שהרי כפי שראינו לעיל גרסאותיו בעניין זה שונות ומשתנות. יתרה מזאת, כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 10603/03, ביום 2.5.2006 ניתנה לעותר הוראה לפנות את הנכס לאחר שנקבע כי הוא מחזיק בו שלא כדין. משהודיע העותר לעירייה רק ביום 4.8.2006 על מסירת החזקה לבעלים, צודקת העירייה בטענתה כי עד לאותו מועד נחשב העותר למחזיק בנכס. ודוק, גם אם במסגרת הסכסוך בין העותר לבין הבעלים של הנכס זכה הבעלים בצו מניעה זמני שמנע מן העותר לעשות בו שימוש לצרכיו עד להכרעה בסכסוך העיקרי, הרי שהעותר נותר המחזיק בנכס לצורך חוב הארנונה, ורק עם מתן הודעה מצידו על הפסקת החזקה חדל הוא להיות הנישום בגין אותו נכס (סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש]).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ