נדחתה בקשה לדיון נוסף בנוגע לסמכות בית הדין הרבני לדון במזונות קטין

 1.        לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 11.9.2014 בבג"ץ 5933/14 (מפי השופט נ' הנדל, ובהסכמת חבריו להרכב השופטים ח' מלצר ו-צ' זילברטל; להלן – פסק-הדין).

2.        בפסק-הדין נדונה עתירה נגד קביעת בית הדין הרבני הגדול, שלפיה קיימת לבית הדין הרבני סמכות לדון בסוגיית מזונות קטין (בנם של העותרת ושל המשיב 1, ולהלן – הקטין), אשר נכרכה בתביעת גירושין שהגיש המשיב 1 נגד העותרת. העותרת טענה בפני בית המשפט העליון, כי הוגשה על-ידיה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת מזונות בשם הקטין. על-כן, טענה, הסמכות העניינית לדון במזונות הקטין היא לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני. בפסק-הדין נדחתה העתירה, ונקבע כי סוגיית מזונות הקטין ניתנת לכריכה בתביעת הגירושין. כן נקבע בפסק-הדין, כי משלא הועלתה טענה כי הגשת תביעת הגירושין או כריכת סוגיית מזונות הקטין נעשו בחוסר כנות, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין הרבני בשאלת סמכותו לדון בנושא הכרוך. בית המשפט העליון ציין בפסק-הדין, כי בהלכה הפסוקה הוכרה יכולתו של קטין לפתוח מחדש הסכמות אליהן הגיעו הוריו בקשר למזונותיו. זאת, באמצעות הגשת תביעה עצמאית מטעם הקטין, הנדונה בבית המשפט לענייני משפחה על אף קיומו של הליך קודם בבית הדין הרבני. עם זאת, נקבע, לא זה המקרה העומד לדיון בפני בית המשפט.

3.        בעתירה לדיון נוסף טוענת העותרת, כי פסק-הדין עומד בסתירה להלכות קודמות שנקבעו בבית המשפט העליון, בדבר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעת מזונות עצמאית המוגשת על-ידי קטין.

4.        דין העתירה להידחות. בפסק-הדין לא נקבעה הלכה חדשה, ובוודאי שלא נקבעה בו הלכה המצדיקה קיום דיון נוסף על פסק-הדין בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת ועוד, בפסק-הדין אף לא נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, כנטען על-ידי העותרת. כפי שנפסק, ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים (ראו, ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, 158 (1980)). אולם, עוד כפי שנפסק, כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית על-ידי הקטין לבית המשפט לענייני משפחה. העניין הכרוך בבית הדין הרבני הוא, איפוא, במישור היחסים שבין בני הזוג, לעניין השבת הוצאות שבהן נושא אחד מבני הזוג בקשר לגידול הילדים (שם; וראו גם, בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171 (1969); בג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פיסקה 30 לחוות-דעתה של המשנָה לנשיא מ' נאור (‏29.6.2014)). כן קיים דיון בפסיקה באשר לשאלה, באילו תנאים יכולה התביעה העצמאית של הקטין לבית המשפט לענייני משפחה להביא "לפתיחה מחדש" של הסכמות באשר למזונות הקטין שאליהן הגיעו הוריו בבית הדין הרבני (ראו, בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013)). בפסק-הדין אין סתירה להלכות אלו. יוער, כי אין בסיס לטענת העותרת, שלפיה מפסק-הדין נובע כי נוכח סמכותו של בית הדין הרבני נחסמת דרכו של הקטין להגיש תביעה עצמאית מטעמו לבית המשפט לענייני משפחה. אין בפסק-הדין כל קביעה מסוג זה. למעשה, ההיפך הוא הנכון, ובפסק-הדין נקבע כי "...תביעת מזונות עצמאית של קטין, יכול שתידון בבית המשפט לענייני משפחה על אף קיומו של הליך קודם בבית הדין הרבני" (פיסקה 3 לפסק-הדין).

5.        לא מיותר להוסיף כי הסוגיה שהעותרים מבקשים להביא במסגרת הדיון הנוסף תלויה בפני בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה בה הוצא צו על תנאי ביום 2.10.2014 בבג"ץ 787/14. אותה עתירה תידון ביום 4.3.2015. ניתן להניח שהטענות שבעתירה לדיון נוסף יבואו בפני בית המשפט בהליך הנזכר.

6.        אשר על כן, העתירה נדחית. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, א' בטבת התשע"ה (23.12.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   14064540_S02.doc   דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,