מ"ת 13331-12-16 מדינת ישראל נ' טוביאנה(עציר) - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים שעניינם עבירות סחר בסם מסוכן מסוג קנאביס (אין חולק כי נוסח כתב האישום לוקה בטעויות סופר וכי אין המדובר בסם מסוג חשיש, כמצוין שם. בנוסף אין חולק על כי העבירות בוצעו בחדרה, ולא בנתניה). על פי כתב האישום, במועדים הרלבנטיים הפעילה המשטרה שני סוכנים, האחד עבריין (להלן: "הסוכן") והאחר שוטר, המכונה "אליאס" (להלן: "אליאס").

בתמצית אציין כי על פי האישום הראשון, ביום 18.4.16 מכר המשיב לאליאס סם מסוכן מסוג קנאביס, במשקל 79.02 גרם נטו, בתמורה לסך 1,400 ₪. על פי האישום השני, ביום 1.5.16 מכר המשיב לסוכן סם מסוכן מסוג קנאביס, במשקל 196.11 גרם נטו, בתמורה לסך 2,300 ₪.

לבד מנתונים אלה, מפורטת מסכת נתונים המלמדת על כי המשיב ביקש למכור כמויות סמים גדולות יותר (250 גרם באישום הראשון, ובאופן שבו הרווח המתוכנן עבור המשיב יהא 4,000 ₪).

בבקשת המעצר צוין, בין היתר, כי לחובת המשיב, יליד 1993, 5 הרשעות קודמות שעניינן עבירות מתחום הרכוש, האלימות, הפרעה לשוטר ועוד, וכן 11 עבירות שעניינן הפרת הוראה חוקית. עוד צוין כי בין השנים 2009-2015, ריצה המשיב מאסרים שמשכם המצטבר 39 חודשים.

לאחר שב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר בעניינו, על אף התנגדות המבקשת. בעקבות דיון שבו נשמעו טיעוני הצדדים, הוריתי על קבלת תסקיר מעצר נוסף, על מנת לבחון את האפשרות בדבר מעצר המשיב בתנאי איזוק אלקטרוני, מבלי לקבוע כל מסמרות. לאחר קבלת תסקיר כאמור, שבו הצדדים והשלימו את טיעוניהם.

המבקשת סבורה כי אין ליתן במשיב כל אמון, זאת בשל עברו הפלילי המכביד ביחס לגילו הצעיר. עוד הפנתה המבקשת לכך כי מן הראיות וכתב האישום עולה מעורבות המשיב בעולם הסמים והיותו בעל חלק משמעותי בשרשרת מכירת הסם מושא האישום. צוין כי המשיב לא נעצר כמתוכנן ביום 21.11.16, כמו אחרים בפרשה, אלא אך ביום 29.11.16, לאחר ש"נמלט" ואותר בבית המפקחת המוצעת "עם תיק צ'ימידאן". בחקירתו שמר המשיב על שתיקה.

ב"כ המשיב עמד בטיעונו על מסכת חייו של המשיב, כמתואר להלן. בין היתר, הדגיש הסניגור כי המשיב לא הורשע בעבירות סמים וכי בתיק בו הואשם בביצוע עבירות הפרת הוראה חוקית שוחרר ממעצר. כן ציין כי המשיב לא הואשם ב"בריחה" וכי לא ידע כלל כי המשטרה מחפשת אותו. לדבריו אין משמעות למיקומה הגיאוגרפי של החלופה המוצעת. נטען כי המשיב שודל ע"י הסוכן לבצע את העבירות. הסניגור הפנה לכך כי השניים שהו יחד בכלא, שם פרש הסוכן- כעבריין בעל מעמד - את חסותו על המשיב ושימש עבורו דמות מרכזית, במטרה לגרום לו לבצע עבירות לאחר שחרורו. עוד הפנה לכך כי מדובר בסוכן שסרח, בבצעו עבירות פליליות אגב הפעלתו (נתון עליו אין חולק) וכי העבירות בוצעו לכאורה תוך קרבת זמן בת ימים ספורים. בקשת המשיב היא כי ישוחרר בתנאי מעצר בית בפיקוח מפקחיו המוצעים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בתסקירי שירות המבחן ובחנתי את המפקחים המוצעים באולמי, נחה דעתי כי יש להורות על שחרורו של המשיב בתנאים, אותם אפרט להלן. להלן נימוקיי.

בפסיקה חוזרת ונשנית שנינו כי כאשר עסקינן בעבירות סחר-סם, דינו של הנאשם להיעצר עד לתום ההליכים וכי שחרור ממעצר מהווה חריג לכלל זה (ראו למשל: בש"פ 3702/15 אהוד ברק נ' מדינת ישראל, מיום 3.6.15). כך הדבר, לאור החשש כי לא יהיה בכוחה של חלופת המעצר כדי להפיג את החשש פן הנאשם ימשיך לבצע עבירות סמים. עם זאת, ייתכן גם שחרורו של נאשם, בהתקיים נסיבות הנוגעות למיהותו, בהתייחס לגילו, עברו, אפשרויות שיקום ועוד כיוצ"ב נתונים שלעולם חובה על בית המשפט לשקלם (השוו: בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (מיום 23.11.08 והפסיקה המאוזכרת בסע' 10, שם). יש והורה בית המשפט העליון על מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני, גם בעבירות סמים, עת סבר כי לא די בהסתפקות בחלופה המושתת על כבוד ואמון שרוכש הנאשם למפקחיו וכי יש באמצעי זה כדי לשדרגן (בש"פ 8155/15 גיא קלר נ' מדינת ישראל, מיום 9.12.15).