מ. נ' המוסד לביטוח לאומי

זוהי תביעה להכיר בפגיעה הנפשית בגין אירוע בעבודה מיום 10/1/07 כתאונת עבודה.

להלן עובדות המקרה כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלינו:

1.התובע יליד 1959.

2.חברת "מידור שיווק כימיקלים ושמנים בע"מ" הינה עסק משפחתי בבעלות מר מיכאל מנשה בן ה-79, שהינו אביו של התובע (להלן: "החברה").

3.החברה עוסקת בשיווק שמנים מיוחדים למפעלי תעשייה. מדובר בשמנים יקרים שמיועדים לצרכים מיוחדים בלבד.

4.החברה הנ"ל קיימת מזה עשרות שנים, כאשר במהלך אותה תקופה נגרמו לה לעיתים הפסדים כספיים מחברת MDF, אשר נסגרה והותירה אחריה חובות כספיים וכן מחברת מצות ישראל שפשטה את הרגל וכו'. למרות זאת היו לחברה גם רווחים כספיים, והחברה המשיכה להתקיים והיו לה במועד הרלוונטי בין 150 ל-300 לקוחות שהיו מזמינים ממנה שמנים מסוגים שונים, כולל שמן הידראולי שסופק בחביות.

יש לציין כי בכל פעם שלקוח "פשט את הרגל" הדבר הדאיג את התובע, שחשש לגורל החברה.

5.בחברה עבדו התובע, אביו ועובד נוסף.

6.מפעל וולקן יציקות היתה לקוחה קבועה וגדולה של החברה. פעם בשלוש שנים הזמינו מלאי מינימום של 10-12 חביות של שמן הידראולי, כשכל חבית עלתה כ-18,000 ₪. בנוסף, במסגרת רענון המלאי היו מזמינים כל חודש חבית או שתי חביות וזאת בנוסף לחומרים נוספים. בכל חודש רכשו מהחברה סחורה בלמעלה מ-50,000 ₪.

7.התובע עבד במשך כ-18 שנה בחברה כאיש שיווק. הוא עסק בביצוע ההזמנות של הסחורות מחו"ל ודאג שיהיו בחברה כספים לתשלום ההזמנות מחו"ל, ניהל את מחסן החברה ועסק גם במשלוחים של הסחורות ללקוחות. הוא נהג לנסוע למפעלים וליזום הצעות מכירה ולהשיג מלקוחות הזמנות לשמנים שונים מהחברה.

8.במהלך חודש דצמבר 2006 הזמין מהתובע מר שלום לוגסי, מנהל המחסן ואיש הרכש של מפעל וולקן יציקות, סחורה למפעל, כשההזמנות לאספקת סחורה היו בדרך כלל פעם-פעמיים בשבוע באופן שוטף.

9.בסוף דצמבר 2006 הודיעו למר לוגסי ולשאר עובדי מפעל וולקן יציקות כי המפעל עומד להיסגר וכמעט כל עובדי המפעל פוטרו מעבודתם.

10.ביום 10/1/07, בשעות הבוקר, הגיע התובע למפעל וולקן יציקות ושאל את מר לוגסי מתי לספק לו את הסחורה שהזמין מהחברה. מר לוגסי הודיע לתובע כי המפעל עומד להיסגר וההזמנה מבוטלת. מדובר היה בהזמנה גדולה של 12 חביות שמן הידראולי בסכום של למעלה מ-70,000 ₪.

11.התובע קיבל את הידיעה על סגירת מפעל וולקן יציקות וביטול ההזמנה בצורה קשה, נראה עצוב מאוד ומר לוגסי תיאר את האירוע בזו הלשון:

"הרגשתי שגיל קיבל את ההודעה באופן קשה ביותר וראיתי אצלו שהוא במצב לא נעים ולא טוב ונראה עצוב מאוד. ראיתי אצלו כמו "נפילת מתח" ושקרה משהו".

12.התובע חזר למשרדי החברה בדרך חיפה 27 והיה לגמרי לבד במקום. הוא נעל את דלת הכניסה מבפנים ולא ענה לטלפונים של בני משפחתו אשר היו באותה עת בנסיעה לנופש באילת.

13.אחותו של התובע הזעיקה טלפונית חבר משפחה, מר פואד קרא, וביקשה שייגש למשרדי החברה ויבדוק מה קורה עם התובע. כשהגיע מר פואד קרא למקום הוא הקיש זמן רב בדלת וצלצל בפעמון, אך התובע לא ענה ולא פתח את הדלת.

14.מר פואד קרא התחיל לצעוק ולקרוא בשמו של התובע בקול רם, ובמשך זמן ממושך, עד שלבסוף התובע פתח את הדלת.