גזר דין
אלה העובדות הנחוצות לגזר דין זה:
1.כתב האישום המתוקן – עובדות כתב האישום המתוקן מפרטות שורה ארוכה של מעשים שנעשו על ידי הנאשם בתקופה שבין 13.01.2003 ל- 23.10.2003. הנאשם שם לו למטרה לזכות, שלא כדין, בפסק דין הצהרתי בו יוכרז כבעלים של 38.75% של מקרקעין הידועים כחלקה 30 בגוש 30549 הממוקמים באזור שועפט (להלן: "הנכס").
במסגרת ביצוע תכניתו, הגיש הנאשם תביעה (ה"פ 2014/03) לבית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 13.01.2003. בצירוף לכתב התביעה, הגיש הנאשם מסמך הנחזה להיות יפוי כח בלתי חוזר לפיו יפה מר דוד סוריאנו – הבעלים הרשום של הנכס – את כוחו של הנאשם לבצע כל פעולה בנכס, תוך ציון העובדה שהנאשם שילם למר סוריאנו את מלוא התמורה בעד הנכס.
כן צורף לכתב התביעה מסמך הנחזה להיות אישור של הנוטריון הציבורי בירושלים לפיו, בתאריך 16.02.1975 חתם מר סוריאנו על יפוי הכח האמור לפני הנוטריון הציבורי.
פעולת הזיוף של שני המסמכים האמורים, דהיינו, יפוי הכח הבלתי חוזר והאישור הנוטריוני, איננה מיוחסת לנאשם בכתב האישום המתוקן. מיוחס לו שימוש במסמכים המזוייפים, כאמור, במסגרת מסמכי התביעה שהגיש.
למסמכים האמורים צירף הנאשם תצהיר בחתימת ידו בו הצהיר בכזב, בין היתר, שרכש את הנכס ממר סוריאנו בתאריך 16.02.1975 וכי בעת ביצוע העיסקה היה מר סוריאנו תושב ישראל. הנאשם ידע שהעובדות המפורטות בתצהירו אינן אמת.
בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש הנאשם בקשה לתחליף המצאה בדרך של פרסום בעיתון יומי. גם לבקשה זו צירף את התצהיר הכוזב האמור. ביום 03.02.2003, הגיש הנאשם לבית המשפט תצהיר כוזב נוסף בו הצהיר שפנה לחברת חקירות שמצאה שמר סוריאנו נפטר מזמן ואין לו יורשים רשומים בישראל. לאמיתו של דבר מסרה חברת החקירות לנאשם שהיא לא איתרה את מר סוריאנו וכי למיטב ידיעתם של אנשי חברת החקירות, מר סוריאנו לא חי במדינת ישראל.
בתאריך 23.10.2003 זכה הנאשם לקבל את מבוקשו. פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הנכס נחתם על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.
בהתאם לעובדות המפורטות לעיל, שהנאשם הודה בהן – במסגרת ההסכמות בין הצדדים, בתאריך 06.04.2011 – הורשע הנאשם בשתי עבירות של שימוש במסמך מזוייף, עבירה אחת של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה אחת של שבועת שקר.
2.הנאשם הוא יליד 1945 ולחובתו שורה ארוכה של הרשעות קודמות, 17 במספר, שעיקרן עבירות מרמה – משיכת שיקים ללא כיסוי, אך גם עבירות מרמה מן הסוג בו הורשע בתיק שלפנינו.
העבירות שבהן הורשע הנאשם בעבר בוצעו על ידו בתקופת השנים 1962 עד 1996. בגין הרשעתו האחרונה שניתנה בתיק שהוגש בשנת 1996 לבית משפט השלום בירושלים (3045/96) נדון בתאריך 25.06.2003, למאסר בפועל וכן ל- 24 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור על עבירות מרמה או זיוף שטר. על פי החלטת בית המשפט ולאור העובדה שהוגש ערעור על גזר דין זה, עוכב ביצוע גזר הדין, לרבות המאסר המותנה, עד אשר ניתן פסק הדין בערעור בתאריך 14.12.2003. בגזר הדין בערעור קוצרה תקופת המאסר בפועל שהוטלה על הנאשם, אך יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם.
העובדה המפורטת לעיל רלוונטית לגזר הדין שבתיקנו משום שרק בגין עיכוב הביצוע של אותו גזר דין, כאמור לעיל, לא חל המאסר המותנה על העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק שלפנינו.
3.בתחילת הדיון בתיק זה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי והתיק נקבע להוכחות. מפאת מחלתי, נעדרתי מן העבודה במועד שהיה קבוע לשמיעת ההוכחות ומטעם שלא הוברר, התיק נקבע מחדש רק בחלוף חודשים אחדים. גם במועדים החדשים שנקבעו לתיק זה, נשאר הנאשם בכפירתו בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המקורי ורק לקראת המועד שנקבע להוכחות, הגיעו הצדדים להסכמה על עובדות כתב האישום המתוקן, שהשוני העיקרי בינו לבין כתב האישום המקורי הוא בכך שנשמטו ממנו העובדות והעבירות של זיוף מסמך.
עובדה זאת מצויינת על ידי משום שלאחר הטיעונים של ב"כ הנאשם לעונש, עשה הנאשם נסיון נוסף להתחמק מן העובדות שהודה בהן, כאשר טען שלמעשה העיסקה המתוארת בכתב האישום אכן בוצעה על ידו, אך מחוסר אמצעים הודה בעובדות כאלה ואחרות.
רק לאחר שניתנה לנאשם ולבא כוחו אפשרות לברר את הדברים, חזר ב"כ הנאשם והודה בשמו של הנאשם בכל העובדות והנאשם טען שלא הסביר את עצמו נכון.
4.על פי ההסכמות בין הצדדים, עתר ב"כ הנאשם לצו שיורה לשירות המבחן להגיש תסקיר אודות הנאשם. לא נחה דעתי לעשות כן בטרם שמעתי את טענות הצדדים ותגובתו של ב"כ הנאשם לעמדת בית המשפט היתה שהוא מבקש להשתחרר מייצוגו של הנאשם. הדבר לא התאפשר לו וכעבור שבוע, חזר והמשיך לייצג את הנאשם.
5.בטיעוניה לעונש עמדה המאשימה על חומרת המעשים שביצע הנאשם, על עברו הפלילי ועל עמדתה שיש להטיל על הנאשם מאסר משמעותי לריצוי בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.
ב"כ הנאשם בטיעוניו הדגיש את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות, הוא ציין את המועד שחלף עד הגשת כתב האישום ומאותו מועד עד לטיעונים לעונש ועמד על כך שלנאשם לא צמחה כל טובת הנאה בפועל מפסק הדין שזכה בו בבית המשפט המחוזי. עוד ציין, כי בתקופת השנים שחלפו משנת 1996 עד 2003, הנאשם לא ביצע עבירות נוספות ואימץ אורח חיים נורמטיבי.
לנסיבותיו האישיות של הנאשם טען ב"כ הנאשם שאשתו של הנאשם חולה והנאשם סועד אותה באופן מלא כמטפל יחיד למעשה.