מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ניקו דוידוב

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג בקטנוע ברח' טשרניחובסקי בת"א והתעלם מהוראת שוטרת שסימנה לו לעצור בצד הדרך לאחר שהבחינה כי הוא לא מציית לתמרור עצור, תוך שעל פי הטענה הוא מגביר אח"כ את מהירות נסיעתו על אף הוראתה הנ"ל של השוטרת, מתקדם בנסיעה לעבר השוטרת, מתקרב אליה יתר אל המידה, פוגע בה, מפיל אותה לכביש, וכן נופל הוא עצמו ונופל נוסע שעמו, לכביש.

עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך לאחר התאונה, קם הנאשם וברח רגלית, כשהשוטרת דולקת אחריו עד שנעצר על ידה.

עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נחבלה השוטרת בגופה.

עוד נטען בכתב האישום כי בעת שהנאשם נהג כאמור בקטנוע באירוע זה לא היה הוא מורשה לנהיגת קטנוע, וכי גם לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגתו.

העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום הינן : נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62 (2) יחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה; אי ציות להוראת שוטר, בניגוד לתקנה 23 (א) לתקנות התעבורה; נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא ביטוח תקף, בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

הנאשם, שהיה מיוצג בתיק זה עוד מתחילתו , כפר באמצעות באי כוחו כפירה בזו הלשון:

"אנחנו מודים במיוחס לנאשם בכתב האישום פרט לאישום של נהיגה כבלתי מורשה. נבקש דחיה אחרונה כדי להציג מסמך מרשות הרישוי". ( דברי הסניגור בפרוטוקול מיום 3/3/08).

בהמשך חזרה למעשה ההגנה על כפירה זו ונרשם מפי הסניגור:

"טוענים שהיה לו רשיון. מציעים להשאיר מועד ההוכחות". (דברי הסניגור בפרוטוקול מיום 19/1/09).

בשום שלב אין למצוא בקשה כלשהי מטעם ההגנה לתיקון מהות הכפירה הנ"ל.

ובמילים אחרות: הכפירה של ההגנה בתיק זה היתה אך ורק בטענה כי הנאשם נהג כבלתי מורשה לנהיגה בעת האירוע, ואילו באשר לכל יתר המיוחס לנאשם בכתב האישום, נמסרה כאמור הודאה פוזיטיבית ע"י ההגנה. ("אנחנו מודים במיוחס לנאשם בכתב האישום, פרט לאישום של נהיגה כבלתי מורשה").

והנה בסיכומי ההגנה שהוגשו מבקשת היא מבית המשפט לזכות את הנאשם מכל אשר יוחס לו בכתב האישום.

לא מצאתי בשום מקום בסיכומי ההגנה הסבר או בקשה הכיצד מחד גיסא יש הודאה מטעם ההגנה בכל העבירות פרט לעבירה של נהיגה כבלתי מורשה, בעוד שמאידך גיסא יש עתירה של ההגנה בסיכומיה לזכות את הנאשם מן העבירות שבהן הודה.

סברתי כי בנסיבות אלה יש מקום להרשיע כבר בפתח הדברים את הנאשם מכח הודאתו בעבירות של נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראת שוטר, ואולם מעבר לצורך אנתח להלן כי יש בסיס איתן להרשיע את הנאשם בעבירות הללו אף אם מניחים בצד את הודאתו בהן, וזאת בשים לב לראיות שבאו בפני.

עוד אומר כי הראיות שהובאו בפני בהחלט מכתיבות את הרשעתו של הנאשם גם בעבירות של נהיגה כבלתי מורשה לנהיגה וללא ביטוח, וגם, יש לומר, בעבירה נוספת שנתגלתה מן העובדות שהוכחו והיא עבירה על סעיף 66 לפקודת התעבורה.

יחד עם זאת, ואולי במידה רבה לפנים משורת הדין, ועל מנת לקדם פני כל ספק שמא לא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן, נמנע אני מלהרשיעו בעבירה נוספת זו (עבירה על סעיף 66 לפקודת התעבורה) שנתגלתה מן העובדות.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין: