ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו
|
10024-10
10/03/2013
|
בפני השופט:
יהושע צימרמן
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. ענף תנועה ת"א
|
הנתבע:
מרייה מראווי
|
הכרעת-דין |
הכרעת דין
כתב אישום וטיעוני הצדדים
הנאשם הואשם בכך שנהג ברכב בהיותו שיכור וגרם לתאונת דרכים בה פגע בנהג המעורב אשר נחבל כתוצאה מתאונה זו בחבלות קשות.
ב"כ הנאשם כפר בתחילה בכל רכיבי האשמה ובהמשך לכך נשמעו עדי התביעה ואולם בהמשך ניהול המשפט צומצמה יריעת המחלוקת באופן ניכר וכפי שמסר ב"כ הנאשם בסיכומים מיום 3.2.13, הנאשם מודה שנהג ברכב בהיותו שיכור.
טענת הנאשם מפי סניגורו הינה אחת ולפיה אדם אחר, גולן, "היה האחראי על הרכב והוא היה צריך למנוע מהנאשם לנהוג ברכב ולהחזיק את המפתחות ברשותו ולא לאפשר לנאשם להגיע למצב שיוכל להחזיק במפתחות ולנהוג" (עמוד 37 לפרוטוקול מיום 3.2.13 שורות 12-15).
לטענת ב"כ הנאשם כך היו פני הדברים (בתמצית) בליל הארוע:
הנאשם וחבריו (אליאב ואמיתי) חפצו בבילוי לילי במועדון בתל אביב, בילוי הכרוך בשתיית אלכוהול ולפיכך פנו לבחור בשם גולן, שיסיע אותם ברכבו של הנאשם וינהג ברכב מבית שאן לתל אביב, למועדון, ובחזרה לבית שאן.
במשך כל הבילוי והנסיעה לתל אביב ובחזרה גולן אמור היה להיות אחראי על הרכב ועל מפתחות הרכב.
הנאשם אכן מימש את תכנוניו ושתה בליל הארוע, לשוכרה.
בהגיעם למועדון בתל אביב, גולן, שאמור היה להחזיק ולשמור היטב על מפתחות הרכב, מעל בתפקידו והפקיר את המפתחות, שהיו מונחים כנראה על השולחן בו ישבו במועדון.
הנאשם שהיה בשלב זה שיכור כלוט, וחסר מודעות מוחלטת למעשיו, נטל את המפתחות שגולן הזניח ובלי לדעת כלל מה הוא עושה, נכנס לרכבו, נהג בו וגרם לתאונת דרכים.
מאחר וכך, טוען ב"כ הנאשם, אין לנאשם כל אחריות פלילית שהרי שתיה לשוכרה, כשלעצמה אינה עבירה פלילית, והנאשם עשה כל שביכולתו על מנת להמנע מלנהוג ברכב ולעבור עבירה של נהיגה בשכרות.
דיון והכרעה
טיעונו המשפטי של ב"כ הנאשם נשען על המצע העובדתי כמפורט לעיל ובמיוחד נשען על היותו של הנאשם שיכור ברמה של ערפול חושים מוחלט עד אשר לא ידע אפילו שנוטל הוא את מפתחו רכבו ונוהג בו.
לאחר בחינת הראיות אין מקום לקבל תיאור עובדתי זה, וממילא נשמטת הקרקע מתחת טיעונו של ב"כ הנאשם.
גירסת הנאשם
בפני בית המשפט העידו שני עדי הגנה, גולן ואליאב בנוסף לעדות הנאשם.
אין בעדותם התייחסות לרמת שכרותו של הנאשם ולכך שהנאשם היה בערפול חושים מוחלט.
יתרה מזאת בזמן הרלוונטי העדים גולן ואליאב לא ראו כלל את הנאשם ולכן אין לנו כל ראיה לכך ששכרותו של הנאשם הגיעה עד כדי ערפול חושים מוחלט.
הראיה היחידה שיש להגנה לענין זה הינה עדותו של הנאשם בבית המשפט ואולם אין לי אלא לדחות עדות זו בהיותה עומדת בסתירה מוחלטת להודעתו במשטרה (ת/15).