מ.י. ענף תנועה ת"א נ' יגיל

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ואי מתן אפשרות להולך רגל לחצות בבטחה במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

להוראות חיקוק אלו הוספה הוראת סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, שעניינה גרם תאונת דרכים, בה נחבל אדם.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 8/4/08 בשעה 07:25 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בהרצליה בשדרות בן ציון,התקרב לכיכר בצומת עם רח' יוסף נבו, והחל בפנייה ימינה לרח' יוסף נבו.

ברח' יוסף נבו בכיוון נסיעת הנאשם בסמוך לאחר פנייתו ימינה, מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל. רוחב הכביש במעבר החצייה הוא כ-7.60 מטר.

אותה שעה חצה את הכביש במעבר החצייה הנ"ל, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, הולך הרגל דניאל לביא (להלן "המעורב").

הנאשם שנהג בקלות ראש, התקדם בנסיעה לעבר מעבר החצייה, עקף משמאל שני כלי רכב, שעצרו על מנת לאפשר חציית הולך הרגל בבטחה, התקרב אליו, ופגע בו.

כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו. ב"כ הנאשם אמר: "כופרים גם בעקיפה. הולך הרגל התפרץ לכביש. לא קרה כלום. מודים בתוצאות שהלך להיבדק בביה"ח".

להוכחת האישומים העידה התביעה את הולך הרגל. לתיק ביהמ"ש הוגשו בהסכמה תרשים (ת/1) והודעת נאשם (ת/2).

עת/1, הולך הרגל תיאר כיצד חצה הכביש במעבר החצייה: "התחלתי לחצות את מעבר החצייה. כלי רכב עצרו לי... כשהייתי לקראת סיום מעבר החצייה, הרכב פגע לי ברכב שמאל". (עמ' 2. שורות 11-13). הוא נפל. נחבל. הוגשה תעודה רפואית המעידה על חבלותיו. (ת/3).

הנאשם העיד להגנתו. הנאשם אומר: "מצד ימין שלי היה רכב טנדר מאוד גדול, ומצד שמאל נהג שנתן לי לעבור. חציתי את טור הרכבים שמחכים בפקק, ופניתי ימינה. היו רכבים שעמדו על מעבר החצייה. כשזיהיתי את מעבר החצייה האטתי מייד. לפתע הולך הרגל התפרץ מבין שני הרכבים... ואני בלמתי מייד ונעצרתי לפני קו מעבר החצייה". (עמ' 5. שורות 3-6). הנאשם צילם המקום. התמונות הוגשו וסומנו נ/1 ו-נ/2. לדברי הנאשם לא פגע בהולך הרגל. הולך הרגל לא נפל.

לאחר שבחנתי, בחון היטב את העדויות והראיות שבפני, והאזנתי לסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות.

הנאשם פגע בהולך הרגל בהיותו על מעבר החצייה. הנאשם אומר: "... סיים לחצות את מעבר החצייה..." (עמ' 5. שורה 7). בהודעתו במשטרה ת/2 ובתרשים שערך, ממקם הנאשם את הולך הרגל על מעבר החצייה. הנאשם אומר: "האיש היה על מעבר החצייה, אבל בקצה המעבר...". (שם. שורה 66).

הנאשם פגע בהולך הרגל. הנאשם אומר: "וכאשר נעצרתי, אני לא יודע, אם פגעתי בו, אבל האיש עשה תנועת עצור, תנועה של בהלה". (ת/2. שורה 25). "אני לא יודע לומר, אם היה מגע כלשהו ברכב, אבל אני יודע, שהאיש עשה תנועת פאניקה עם היד והגוף". (ת/2. שורה 49).

מנגד, משוכנע המעורב, שהיה מגע, והרכב פגע ברגלו השמאלית. תעודה רפואית תומכת בעדותו.

הנאשם עקף כלי רכב, שעצרו על מנת לאפשר חציית הולך הרגל. הולך הרגל אומר: "מכוניות אחרות עצרו בשביל שאוכל לעבור". (עמ' 3. שורה 12). כאשר הנאשם נשאל בחקירתו במשטרה, אם ייתכן, שהמכוניות עצרו, כדי לאפשר חצייה, השיב: "לא. אני לא יודע, אבל יכול להיות...אני מתוך ההיגיון ומתוך הכרת המקום, כלי הרכב נעצרים בגלל העומס לפנייה ימינה, ולכן מאחר ולא ראיתי איש, המשכתי בנסיעה". (ת/2. שורות 71-73).

הנאשם מודה בבלימת חירום: "אני בלמתי בלימת חירום. מערכת האי. בי אס. נכנסה לפעולה". (ת/2. עמ' 3. שורה 14).

הנאשם מכיר היטב את המקום, ומודע לקיומו של מעבר החצייה.