מ.י. ענף תנועה ת"א נ' דגו

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 39א, 38(1) לפקודת התעבורה בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.10.07, בסמוך לשעה 04:30, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בשדרות יהודית, מכיוון מערב כיוון מזרח וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף", נמצאו בגופו 525 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת על פי חוק.

פרשת התביעה

עד תביעה מס' 1, רס"ר יוסי משה חי, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: דו"ח מאפיינים (ת/1), דו"ח פעולה (ת/2), דו"ח עיכוב (ת/3).

עד תביעה מס' 2, רס"מ אבי בן אהרון, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: דו"ח הפעלת "ינשוף"(ת/4), פלט בדיקת כיול (ת/5), פלט בדיקת "ינשוף" (ת/6) ועותק נוסף של אותו פלט (ת/7). פלטי בדיקת "ינשוף"(ת/8).

עד תביעה מס' 3, רוי לוי, מטעמו הוגש דו"ח פעולה שסומן ת/8.

עד תביעה מס' 4, רס"מ ערן דקל, טכנאי במעבדה המשטרתית, מטעמו הוגשו: תעודת עובד ציבור(ת/9), כרטיס מכשיר(ת/10 א-ב),טופס ביקורת תקופתית (ת/11 א-ג).

טרם שהחלה פרשת ההגנה, ביקשה המאשימה להגיש את תעודות בלוני הכיול וזאת בהסתמך על פסק דינו של כבוד הש' בן יוסף, עפ"ת 31798-12-10,רודיטי ואח' נ' מדינת ישראל, בו נקבע כי תעודות הבלון הנן בבחינת "רשומה מוסדית" ולפיכך אין מניעה להגישן שלא באמצעות עורכן, כחריג לכלל האוסר על עדות מפי השמועה.

ב"כ הנאשם התנגד להגשתן תעודות הבלון מנימוקים שונים - התעודות לא הוצגו לעיונו עד לאותו יום ועל אף קביעתו של כבוד הש' בן יוסף לא ניתן להגישן, שכן אין הן עומדות בקריטריונים שנקבעו ל"רשומה מוסדית".

תעודות בלון הכיול התקבלו וסומנו: תעודת בלון יחידה(ת/12) ותעודת בלון מעבדה(ת/13).

בהמשך שלף ב"כ הנאשם סדרה של מסמכים שביקש להגיש מטעמו, בטענה כי גם הם מהווים רשומה מוסדית – עבודת מחקר מאוניברסיטת פינלנד, הצהרה שנכתבה על ידי ד"ר יורגן זוייש, מומחה שהעיד מטעם חברת " דרגר", יצרנית מכשיר ה"ינשוף,מסמכים הנוגעים לביקורת תקופתית המבוצעת למכשיר דומה במדינת ניו-ג'רסי בארה"ב ועותק מטופס משטרתי של משטרת ישראל המתייחס לתיעוד החלפת בלון כיול.

למעט הטופס המשטרתי, שהתקבל וסומן נ/1, דחיתי את בקשת ב"כ הנאשם להגיש את המסמכים שפורטו לעיל, שכן אינם בגדר "רשומה מוסדית" ולא ניתן להגישם ללא עורכיהם.

למאשימה עומדת הזכות להגיש ראיות נוספות גם בשלב בו הסתיימה פרשת התביעה.

במועד בו נוהלה פרשת התביעה, היה נושא תעודות בלוני הכיול מצוי במחלוקת ולכן נמנעה המאשימה מלהגישן,אך במועד ההוכחות, לאחר שניתן פסק דינו של כבוד הש' בן יוסף וטרם פרשת ההגנה, לא מצאתי כל עילה לדחות את בקשתה להגיש אותן ראיות נוספות.

ב"כ המאשימה הודיעה לב"כ הנאשם, כיומיים לפני הדיון, כי בכוונתה לבקש להגיש אותם מסמכים. אם היה ב"כ הנאשם עותר לדחייה בנסיבות אלה, הייתי נעתרת לבקשתו, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, סברתי כי יש מקום לאפשר למאשימה להשלים את הצגת ראיותיה.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, ובהגיעו בסמוך לבית מספר 35, הורה לו עד תביעה 1 לעצור רכבו לבדיקה שגרתית. ברשות הנאשם לא נמצא מסמך מזהה ולאחר שהריח העד ריח אלכוהול מפיו של הנאשם וזה טען כי שתה 2 בירות מסוג "טובורג" אדום,הורה לו העד כי הוא מעוכב לצורך זיהוי ובדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/2, ת/3 – ת/8.