מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בכור

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע סטייה שלא בבטחה, נהיגה בחוסר זהירות ואי מסירת פרטים, עבירות לפי תקנות 41,21(ג) ו 145(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לפי כתב האישום, ביום 1.5.07 שעה 17:45 לערך, נהג הנאשם ברכב משא סגור אחוד מסוג רובר (להלן - גיפ רובר) ברחוב גבעת התחמושת בתל אביב, מכיוון מערב למזרח והגיע בסמוך לפניה לכביש 20 לצפון. אותה שעה נהג אברמוביץ גיא (להלן - הנהג המעורב) ברכב מסוג רנו (להלן –רכב הרנו) ברחוב גבעת התחמושת מכיוון מערב למזרח ומשמאלו של הנאשם. לפי הנטען הנאשם נהג בחוסר זהירות ולפתע סטה שמאלה ופגע ברכב הרנו, אשר ניזוקה עקב התאונה. על אף היותו של הנאשם מעורב בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכוש, לא מסר הנאשם את פרטיו לנהג המעורב.

מטעם התביעה העיד בפניי הנהג המעורב ומטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

לאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי ובחנתי את החומר הרלוונטי, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וזאת על סמך הנימוקים הבאים:

1.תחילה יובהר כי אין חולק כי הנאשם נסע ברחוב מנחם בגין ופנה ימינה לעבר רחוב גבעת התחמושת, כאשר בכוונתו הייתה לפנות אל עבר כביש 20 צפון, ולפיכך היה עליו לסטות שמאלה, שכן ניתן לפנות לכביש 20 לכיוון צפון אך משני הנתיבים השמאליים ברחוב גבעת התחמושת.

2.הנהג המעורב הגיע אל רחוב גבעת התחמושת מכיוון רחוב קפלן בתל אביב, ולכן המשיך בנסיעה לכיוון ישר אל עבר רחוב גבעת התחמושת ונסע בנתיב הימני לפניה שמאלה לעבר כביש 20 , כך טען הנהג המעורב והנאשם הודה בעובדה זו.

3.העובדה שהיה על הנאשם לפנות שמאלה לעבר הנתיב בו נסע הנהג המעורב, מהווה כשלעצמה, ראיה נסיבתית התומכת בגרסת התביעה.

4.בהודעתו של הנאשם במשטרה הוא הציג גרסא אחרת לפיה הנהג המעורב נסע בנתיב השמאלי לפניה שמאלה כשנתיב זה היה פקוק, בעוד הנאשם השתלב כבר בנתיב הימני לפניה שמאלה, כשנתיב אחרון זה היה פנוי. הנאשם טען כי הנהג המעורב סטה ימינה לעבר נתיב נסיעתו שהיה פנוי. בעדותו של הנאשם בפניי הוא לא טען כי הנהג המעורב נסע בנתיב השמאלי לפניה שמאלה, ולא טען כי הנהג המעורב סטה ימינה עקב הבדלים בעומס התנועה בין שני הנתיבים המיועדים לפניה שמאלה .

5.עדותו של הנהג המעורב הציגה גרסא שלמה והגיונית, ואני סבורה כי הייתה זו עדות כנה ואמיתית. למרבה הצער לא ניתן לומר דבר דומה ביחס לעדותו של הנאשם.

6.לטענתו של הנהג המעורב הוא נסע בנתיב הימני לפניה שמאלה כשלפתע הגיע הנאשם משמאלו וסטה לעבר נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך החלק האחורי של הגיפ רובר פגע בחלק הקדמי ימיני של רכב הרנו. גרסתו של הנהג המעורב לפיה רכב הרנו נפגע בחלקו הקדמי הימני עלתה כבר בהודעה שמסר במשטרה יום לאחר אירוע התאונה. לא מצאתי כי יש ממש בטענת ההגנה כי מיקום הפגיעה בשני הרכבים אינו סביר, ומיקום הנזקים יכול בהחלט לשקף פניה באלכסון לעבר הנתיב הנסיעה של הנהג המעורב.

7.לנאשם מצידו לא הייתה גרסא ברורה. הנאשם לא הבהיר האם התאונה ( או הקרבה בין הרכבים ,כגרסתו) ארעה בשעה שרכב הרנו סטה שמאלה לעבר הנתיב בו נסע (כטענתו בהודעתו במשטרה) או שהתאונה ארעה בעת שהוא נסע אחרי רכב הרנו ונצמד מאחור לרכב הרנו (כגרסתו במועד הדיון).

8.יובהר כי בעדותו טען הנאשם לראשונה כי "אנחנו הסתכלנו על הרכבים כי אני נצמדתי אליו מאחורה". כאמור, לגרסא אחרונה זו אין זכר בהודעתו של הנאשם במשטרה.

9.הנאשם לא זימן לעדות את מי שנסעה עימו ברכב במועד האירוע, מי שברבות הימים הפכה לאשתו, בלא שניתן כל הסבר להימנעות זו. עובדה זו אינה פועלת לטובת הנאשם.

10.עובדה היא כי לאחר האירוע יצאו שני הנהגים על מנת לבדוק מה היו הנזקים בכלי הרכב המעורבים, עובדה התומכת בטענה כי היה מגע בין כלי הרכב.

11.אני סבורה כי הנאשם לא מסר את פרטיו היות ובגיפ הרובר בו נסע לא ארע כל נזק, ואילו רכב הרנו היה רכב ישן והנאשם התרעם וחשד כי מנסים לשפץ את הרכב על חשבונו. לחשד זה לא היה בסיס. על פי הצעת מחיר שהמציא הנהג המעורב הנזק ברכב הרנו הסתכם בסך של 982 שקל בלבד.

12.אני מעדיפה את גרסת הנהג המעורב לפיה הוא ביקש מהנאשם את פרטיו אך הנאשם סרב ליתן את פרטיו כשהנימוק לסירוב הוסבר לעיל, והנאשם כעס ונסע מהמקום.