מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אריאלי

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שבחר להודות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח.

הנאשם נוהג משנת 77' בעברו 72 הרשעות קודמות מכל הסוגים.

התובעת עותרת לעונש של מאסר על תנאי, פסילה ארוכה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, מבקשים ב"כ הנאשם והנאשם התחשבות ביהמ"ש בכך שפרנסתו כרוכה בנהיגה. הנאשם נתון בחובות כבדים, בין היתר, בשוק האפור. הנאשם לוקה בבריאותו.

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינו מבין העבירות החמורות שבפקודת התעבורה, אשר המחוקק ראה להורות על עונש של 3 שנות מאסר בצידה.

הפסילה הינה הכלי העיקרי, שקיים בידי בית המשפט, כדי למנוע את המשך הנהיגה ממי שמסכן בנהיגתו את בטחון הציבור, והנאשם בהתנהגותו ובהמשך נהיגתו מסכל מטרה זו.

בע"פ 4372/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, קובע כבוד השופט מודריק :

"בעיקרון ניתן לראות בעונש פסילת רשיון נהיגה רכיב מרכזי בענישת עברייני תעבורה, מחמת האפקטיביות של צורת ענישה זו. עם זאת לגבי מי שנפסל מלנהוג, ונמצא נוהג בזמן פסילה, מתבקש עונש ממשי אחר, שהרי עונש הפסילה נכשל".

ברע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י, תקדין-עליון, כרך 94(2) קובע כבוד השופט לוין :

"מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור, שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת".

בע"פ 324/88 אלאעסם נ' מ"י , פד"י מ"ב 3, קובע בית המשפט העליון :

"הנה כי כן ניצב בפני ביתה משפט בדרגה הראשונה עבריין תנועה מסוכן ומועד, אשר מזלזל בחוק, ומסכן את הציבור, ואין תימה, שבית המשפט ראה לגזור את דינו של המערער, ולהטיל עליו עונשים, שייתנו ביטוי לחומרת המעשים, ויהוו גורם מרתיע לו ולאחרים... עונש כפי שהוטל על המערער, הוא עונש שמוטל בנסיבות דומות. ואם היה יסוד לטענה, כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של שנים עשר חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה, נוכח חומרת העבירה ושכיחותה. העונש מבטא התחשבות בנסיבות מקילות, שהרי אלמלא כן היה מקום לשקול עונש מאסר ועונשים אחרים ברמת ענישה גבוהה יותר, המתקרבת לעונשים המירביים".

בע"פ 70445/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קובע כב' השופט גורפינקל:

"עבירה של נהיגה בזמן פסילה איננה רק עבירת תעבורה אלא עבירה שיש בה משום זלזול בפסקי דין של בתי משפט והפרה בוטה של הוראות החוק"

בע"פ 072169/05 בביהמ"ש המחוזי בת"א קובע כב' השופט מודריק:

"עבירה של נהיגה בזמן פסילה משקפת לא רק זלזול בחוקי התעבורה, אלא גם אי ציות וחוסר נכונות לציית לפסק דין של ביהמ"ש. אי אפשר לקיים את אכיפת חוקי התעבורה אלא על יסוד ההנחה הכעין אקסיומטית שציבור הנהגים מציית להוראות אוכפי החוק ומקיים את פסקי הדין. מי שחורג מכלל הנחת הבסיס הזו ראוי לענישה ממשית, שאם לא כן ייצא מעניינו מסר שלילי לכלל ציבור הנהגים".

ב- רע"פ 6115/06 בבית המשפט העליון בי"ם, קובע כב' השופט א. לוי:

נדמה כין אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית – המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.08.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.01.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו..... דינו- מאסר שלוש שנים".

בע"פ 70857/08 בביהמ"ש המחוזי בתל – אביב יפו קובעת כב' השופטת אמסטרדם: