מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' ארבלי אברהם

החלטה

זוהי החלטה בבקשת ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם מכל אשמה בשל טענה כי אין להשיב לאשמה.

החוק והפסיקה:סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ"), קובע כדלקמן:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין..."

פס"ד מנחה לעניין מידת ההוכחה הנדרשת לצורך קיומה של "ראיה לכאורה" הינו ע"פ 736/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פד"י לב(1), 170, 177-178, על פיו:

"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה, לפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אלתר, אלא כדברי בית המשפט העליון ב- ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) מן התביעה לנאשם...".

עוד נפסק כי המשמעות המעשית של העדר ראיה לכאורה הינה כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה, אף אם בית הדין (או בית משפט), ייתן בהם את מלוא האמון ויעניק להם מלוא המשקל הראייתי. במצב דברים שכזה– אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן, שכן אין לו מפני מה להתגונן, ומשכך ראוי לזכותו. על בית המשפט לשקול אפוא את השאלה הבאה: בהנחה שכל החומר שהובא לפניו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל- האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם או בעבירה אחרת באותו עניין. רק בנסיבות נדירות, כאשר הראיות שבאו לחובת הנאשם הינן כה בלתי סבירות, ששום בית משפט סביר לא יכול היה לראות בהן בסיס להרשעה- יטה בית המשפט אוזן לטענות בדבר מהימנות הראיות. ר' לעניין זה את ספרו של כב' השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני (תשנ"ח- 1998), עמ' 891).

בעניין שלפנינו, התקיים דיון ונשמעו ראיות המאשימה בנובמבר 2011, ונקבע מועד לשמיעת עדי הנאשם. במועד שנקבע לשמיעת עדי הנאשם הודיע ב"כ הנאשם כי הוא מבקש לטעון טענת "אין להשיב לאשמה", וכי כל עוד לא הכריז ב"כ המאשימה "אלה עדי", עומדת לו הזכות לטעון טענה זו. אף שנכון היה לעשות כן לכל הפחות סמוך לאחר הדיון הקודם, נעתר לבית הדין לבקשה, והצדדים טענו לעניין זה.

עיקר טענות ב"כ המאשימה:בתיק זה לא הוגשה תעודת עובד ציבור, ומשכך, לא הוכח דבר מהאמור והנטען בסעיף 4 לכתב האישום, דהיינו שהעובד לא היה בזמן הרלבנטי תושב או לא היה רשאי לעבוד בישראל בכלל ו/או אצל הנאשם בפרט. מכיוון שהראיות היחידות שיש בפנינו זה עדותם של הפקחים שדיברו בפנטומימה עם האדם שנשא דרכון סיני - לא ניתן מתוך כל שלל העדויות שבתיק להוכיח שהעובד לא היה בזמן הרלבנטי תושב. לפיכך יש בשלב זה לזכות את הנאשם.

מנגד טוען ב"כ המאשימה:אין חובה להוכיח מעמדו של עובד דווקא באמצעות תעודת עובד ציבור, וניתן לעשות זאת גם בעדויות. לגבי העובד הסיני - ברור שמדובר בעובד סיני שאינו תושב המדינה והיה ברור שאין לו היתר, ועל כך העידו המפקחים. לכן, אף אם לא הוגשה תעודת עובד ציבור יש למאשימה ולו גם "ראיות דלות ביותר", על מנת שבית הדים לא ייעתר לבקשה לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.

לאחר בדיקת טענותיהם של הצדדים, הריני קובעת כי הנאשם ישיב לאשמה. אין כל חובה שהראיות לעניין מעמדו של העובד יהיה דווקא על ידי תעודת עובד ציבור, ובית הדין רשאי להתרשם מהעדויות שנשמעו ולקבוע ממצאים על סמך העדויות, ושאר הראיות בתיק. משנדרש על פי הפסיקה אפילו "ראיות דלות ביותר" להוכחת האישום, הרי שלאור העדויות שנשמעו והמוצגים בתיק – לא ניתן לומר כי אין ולו גם ראיות דלות, לכך שמדובר בעובד זר, כפי שהעידו המפקחים וכעולה ממוצגים במסמך ת/1 ו-ת/5. בזמן אמת נרשם ע"י מר עמי לנדאו ב-ת/1:"... אחריו הגיע עובד סיני שסחב שקית גדולה מלאה בציוד והעמיס אותה על המשאית. עובד נוסף שהבחין בנו ברח מהמקום. לעובד הסיני לא היו כל מסמכים מזהים. עוזי התקשר למפקח משרד העבודה דובר סינית, שדיבר בטלפון עם העובד וקיבל ממנו את הפרטים הבאים..."לדבריו נכנס במעמד ב2. בדיקה מול מסוף משרד הפנים לא העלה אדם התואם את הפרטים הנ"ל. עוזי דיבר עם מנהל העבודה של "אבי ארבלי הובלות" אדם בשם דוד הבטיח לשלוח צילום דרכון ואישורי עבודה של העובד הסיני בפקס..."

דברים דומים העיד גם מר פרז. מכל מקום, גם אם מתעורר ספק מסויים בעניין מעמדו של העובד, לא ניתן לומר בשלב זה, כי אין, ולו גם ראיות דלות, להוכחת מעמדו.

לאור זאת - על הנאשם להשיב לאשמה. מועד לשמיעת עדי הנאשם ולסיום ההתדיינות בתיק (כולל סיכומים בע"פ) נקבע ליום 19/11/12 בשעה 12:00.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.