גזר דין
הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בעקבות הסדר טיעון, בכך שהסתנן לישראל משטח מצרים מספר פעמים, תחילה הגיע לישראל באשרת חייב, לאחר שפגה, שהה בישראל באופן לא חוקי מספר שנים, עזב בשנת 2007 הסתנן לראשונה ממצרים, יצא את הארץ, הסתנן שוב ממצרים וכשנתפס כשנה לאחר מכן, בשנת 2008, הזדהה באמצעות תעודת זהות מזוייפת בפני שוטרים.
התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך ואף הציגה לבית המשפט פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון על פיה הוכנעו עונשים בגין עבירות של הסתננות משנת מאסר לשנתיים ופסיקה נוספת בסדרי גודל דומים. שלושת ההחלטות שהגישה התביעה עסקו בתושבי עזה אשר יצאו מעזה למצרים והסתננו ממצרים לישראל, בשניים מן המקרים השתייכו הנאשמים לארגוני טרור ואף שלא נטען כי כוונתם היתה לבצע פיגוע, עובדת שייכות זו עמדה ברקע, כפי שנאמר באופן מפורש בהחלטות, להחמרה בענישה.
לשאלתי, טען ב"כ התביעה כי לא מצא כל פסיקה העוסקת במהגרי עבודה שהסתננו לישראל ממצרים.
לעומתו, טענה הסנגורית להקלה משמעותית בעונשו של הנאשם, הציגה דווקא פסיקה של מהגרי עבודה שנתפסו לאחר שהסתננו מגבול מצרים, שהיא כמובן פסיקה נמוכה הרבה יותר בעונשים שהיא מבטאת מזו של התביעה.
הנאשם שוהה בארץ כאמור לסירוגין כמעט 7 שנים, לאחר שהוגשה בעניינו בקשה למעצר עד תום ההליכים שוחרר בתנאים כאלה ואחרים, שחרור שעמד גם בערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, אני אומר דברים אלה רק כדי לבטא את העובדה שלאורך ההליך הזה ומכל הפרמטרים המצטברים, ניתן להיווכח שלא נשקפת מסוכנות מצידו של הנאשם וכי העילה לכניסתו לישראל לא היתה מלווה בסיכון לבטחון המדינה בשום היבט שהוא.
לעומת זאת, אין ספק שעיקר הבעייתיות בעבירה אותה עבר הנאשם מצויה באתגר שהציב הנאשם לשלטון החוק במובן המזוקק של היכולת של מדינת ישראל ליישם את הריבונות שלה, מצד האפשרות להעתר או לקבוע מי יכנס בגבולותיה.
בגדר ידיעה שיפוטית היא כבר, שהכניסה לישראל מגבול מצרים, בסדרי גודל של מאות אנשים מדי חודש, הינה מכת מדינה, יש בעובדה זו כדי להביא מצד אחד להחמרה בעניינו של הנאשם ומצד אחר להקלה, היות שהנאשם שייך לקבוצת ייחוס רחבה ביותר. נכון עם זאת לומר, שעיקר המסתננים מגבול מצרים הם כאלה הבורחים מארצם, בעיקר תושבי סודן ואריתריאה, בעוד שהנאשם, אף שיתכן שבשלב כלשהו היה מאויים בארץ מולדתו, נכנס לישראל מסיבות כלכליות בעיקר ואף הצהיר בפני כי הזמנים בגיא ורגיה השתנו והוא אינו מאויים בה עוד.
לא למותר לציין בהקשר זה ובהקשר הקודם שאוזכר, כי הנאשם נמצא בישראל כיום תחת אשרה זמנית שהכותרת המתנוססת עליה היא "מסמך הגנה", המוענקת לפליטים המבקשים מקלט במדינת ישראל וגם אם נאמר לתביעה על ידי מאן דהוא שסופה של הבקשה להידחות – מדובר בהשערה בלבד, נכון לעת הזו הנאשם יושב בישראל תחת אותו מסמך הגנה כחוק.
אני שב אפוא לעובדות המחמירות עם הנאשם, העובדה שהסתנן פעמיים לישראל לאחר שלא עזב אותה במועד ושהה בה שלא כדין, העובדה שהתייצב לפני שוטר עם תעודת זהות מזוייפת ואף התחזה לאדם אחר, בגין כל אלה יש לקצוב לנאשם את עונשו ואולם, לא ניתן לבצע היקש מהפסיקה שהוגשה על ידי התביעה באשר כאמור היא מתייחסת לאיצטלה אחרת לחלוטין של אותה עבירה כפי שנעברה כאמור על ידי תושבי עזה ולא על ידי אחרים.
הנאשם הודה וחסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט, הוא אף הציע לעזוב את גבולות ישראל לצמיתות באופן מיידי, ואולם, ניתן להסיק מהתנהגותו כמתואר בכתב האישום שדרוש אלמנט ריסוני מובהק יותר מאשר מתן אפשרות לעזוב את ישראל כדי לשכנע את הנאשם שלא לעבור שוב את העבירות שביצע.
רוצה לומר, שבהתחשב במסה הגדולה של המסתננים לישראל ממצרים לא ידוע על מגמה בפסיקה להרתעת הציבור על דרך של עונשים מחמירים, להבדיל מהמקרים הביטחוניים שצוינו לעיל, יחד עם זאת, במישור של ההרתעה האישית דרוש משקל של ממש במקרה זה.
לאחר ששקלתי אפוא את כל הנתונים ואיזנתי ביניהם, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1.מאסר למשך 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.
2.מאסר למשך 6 חודשים, ואולם הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מן הכלא את אחת העבירות בהן הורשע בפני.
זכות ערעור תוך 45 ימים.
ניתנה והודעה היום ד' אדר תש"ע, 18/02/2010 במעמד הנוכחים.
אביחי דורון, שופט
החלטה
טענותיו של התובע דומות ביותר לטענות שהושמעו בבקשות למעצר עד תום ההליכים ונדחו, הפסיקה בענין עיכובי ביצוע ידועה, אני מעכב בזאת את עונש המאסר שנגזר על הנאשם ב – 45 יום, וזאת בכפוף לתנאים הבאים:
1.מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשם. דרכונו של הנאשם הופקד בידי היחידה החוקרת.