מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' טביב ואח'

הכרעת דין

1.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-תשל"ז 1977.

2. בנוסף, כתב האישום מייחס לנאשמת 1 בלבד עבירה של תקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

3. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 31.1.2007 התקיים דיון בית המשפט לענייני משפחה בפני כבוד השופטת פלאוט ורדה. הנאשמים היו צד לדיון.

4. בנסיבות הנ"ל איימו הנאשמים על עורך הדין של הצד שכנגד, עו"ד אברהם אבנת אליאס, בכך שאמרו לו כי "ירצחו אותו", זאת במטרה להפחידו או להקניטו.

5. בהמשך למתואר לעיל ולאחר שהורחקה הנאשמת 1 מאולם בית המשפט, תקפה הנאשמת את המאבטח גיל מרום בכך שבעטה ברגלו.

פרשת התביעה

6. עד תביעה 1, המתלונן, עו"ד אברהם אבנת , העיד כי בתאריך 31.1.2007 במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ייצג את מר טביב אלי בתיק אפוטרופסות בעניין אביו החסוי. במהלך הדיון ב"כ הנאשמים העלה טענותיו, ובשלב זה פרצה מהומה באולם בנוכחות השופטת שיצאה באופן מיידי מן האולם. במהלך המהומה הושמעו קריאות גנאי, קללות ואיומים, לרבות דחיפות.

7. בשלב מסויים, הנאשמים איימו בקריאות רמות על עו"ד אבנת באומרם "אנו נרצח אותך", ובנוסף צעקו "זה לא ייגמר בטוב".

(פרוטוקול מיום 19.9.11 עמוד 4 שורות 17-24).

8. יצוין כי הוגש פרוטוקול הדיון מבית המשפט לענייני משפחה, שם ציינה כב' השופטת פלאוט כי "פרצה מהומה באולם, כולל קריאות גנאי, קללות ודחיפות. כל זאת בנוכחות החסוי היושב בכיסא גלגלים ועושה רושם שאינו מבין את המתרחש".

(ת/1, עמ' 11, שורות 12-20).

9. המתלונן ציין כי, דברי האיומים מפי הנאשמים חזרו על עצמם, הם נאמרו באגרסיביות ובקולניות. לאחר מכן משמר בתי המשפט הגיע לאולם, הוציא את המתדיינים ועורכי הדין בלבד נשארו באולם.

10. בהמשך עדותו המתלונן ציין, כי חש מאוים עד כדי פגיעה בגופו וכי מעולם לא חווה חוויה קשה כזו, וכי האיומים היו מופנים כלפיו, כלפי מר אלי טביב ולטעמו גם על עו"ד רבינוביץ שנכחה במקום, כשהנאשמים מוסיפים כי "זה לא יגמר בטוב".

(פרוטוקול מיום 19.9.11 עמוד 5 שורות 4-6, 15-19).

11. בחקירתו הנגדית נשאל המתלונן ע"י ב"כ נאשמת 1, האם ייתכן שהאיומים הופנו למר אלי טביב ולא אליו וזה השיב כי האיומים היו חד משמעיים והופנו גם כלפיו.

(פרוטוקול מיום 19.9.11 עמוד 5שורות 7-10).

12. המתלונן ציין כי המאבטחים הגיעו לאולם בית המשפט בשלב מאוחר יותר ועל כן ייתכן ולא שמעו את האיומים.

13. המתלונן שב וחזר כי הנאשמים איימו עליו ספציפית כי "ירצחו אותו" וכי הוא חש מאוים.

14. עד תביעה 2, גיל מרום, עבד ביום האירוע כמאבטח בבית המשפט לענייני משפחה. העיד כי הגיע לאולם בעקבות קריאה. העד הבחין במהומה גדולה ובנאשמת משתוללת ומתפרעת באולם ומשכך הוא הוציא את הנאשמת מן הדיון, והיא בעטה בו ברגלה וגרמה לו לחבלה.