מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גולן

החלטה

הכלל הוא כי אדם העובר עבירה, יש להרשיעו בדין והימנעות מהרשעה היא חריג לכלל זה.

נראה לי לנכון על פי החומר המונח בפני לאמץ את החריג ולפטור את הנאשם מהרשעה.

על פי הסדר טיעון שהושג בין הצדדים ביום 12.5.09 נקבע כי הנאשם ביצע עבירה של תקיפת שוטר ואיומים. (עבירת האיומים נשמטה מאותה החלטה, ואני מתקנה בזאת).

מכתב האישום המתוקן שהנאשם הודה בו עולה כי ביום 5.8.06 בשעה 0400 הוצא הנאשם ממועדון הסאגה בו בילה קודם לכן, הנאשם התנגד להוצאתו, השתולל וקילל את מאבטחי המועדון, וכשהגיעו שוטרים למקום לעזרת המאבטחים וניסו להרגיעו המשיך הנאשם להתנגד להוצאתו תוך שהוא ממשיך להשתולל ופוגע בשוטרים.

על פי כתב האישום במהלך פעולות ההתנגדות חבט הנאשם בחוזקה בחזהו של שוטר פלוני באמצעות ידו ולאחר מכן איים עליו ועל שני שוטרים נוספים.

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שרות מבחן, ממנו עולה כי לנאשם היתה זו הסתבכות ראשונה ויחידה עם החוק, אין לו הרשעות קודמות ואף לא תיקים פתוחים נוספים.

הנאשם לקח אחריות חלקית בלבד לארוע בפני שרות המבחן, תיאר התנהגות אלימה של השוטרים כלפיו, הדגיש כי הפיק את הלקח הנדרש מהאירוע הנוכחי והבין את הפסול בהתנהגותו.

שרות המבחן איבחן כי האישומים אינם משקפים דפוס התנהגותי מאפיין של אדם אלים, כי הנאשם הפיק את הלקח הנדרש מההליך המשפטי וכי יש לחזק את כוחותיו של הנאשם במאבקו לתיפקוד תקין למרות קשיים אובייקטיביים שהוא מתמודד עימם לאורך השנים, קשיים שפורטו בתסקיר עצמו.

לפיכך המליץ שרות המבחן שלא להרשיע את הנאשם, על אף האחריות החלקית שלקח על העובדות המתוארות בכתב האישום, ומשמעותה של חלקיות זו, ולהטיל עליו ענישה של צו של"צ.

ראוי לציין כי במקביל להליך זה שלפני הוגשה ע"י הנאשם תלונה במח"ש כנגד השוטרים, התלונה נסגרה בעילה שלא נמסרה לבית המשפט ואולם הוגש ערר על הסגירה, וההחלטה בערר מתעכבת, כך לפי דברי הסנגור, עד לסיום ההליך הפלילי שלפני.

ממסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי כתוצאה מהאירוע סבל הנאשם משבר באפו ומחבלות בכל חלקי גופו ((multiple contusion.

ההלכה שנקבעה בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997), מורה לנו כי יש לבחון שני פרמטרים עיקריים לעניין ההחלטה שלא להרשיע נאשם בעבירות שנקבע כי ביצע. האחד הוא סוג העבירה, חומרתה ונסיבותיה והאם יש בנסיבות אלו אפשרות לוותר על ההרשעה מבלי שהדבר יפגע באופן חמור באינטרס הציבורי בהרשעה. השני הוא נסיבותיו האישיות של המבקש והפגיעה הצפויה לו והאם הנזק הצפוי להיגרם לו עקב ההרשעה הינו כזה הפוגע בסיכויי שיקומו וחורג מן הראוי בנסיבות העניין. בעניין זה קבע בית המשפט:

"נקבע, כי להימנעות מהרשעה זיקה הדוקה לשיקומו של נאשם, ברם, עניין זה מבלי להפחית מערכו, הוא רק אחד מבין אדניה של השתת האחריות בפלילים, על הסנקציות הנלוות לה. מרכיבים אחרים, שענינם בִּפְרט בטיב המעשים שבוצעו ובמידת החומרה הטבועה בהם, עשויים להטות את הכף לחובת הנאשם ולהוביל למסקנה כי מן הדין להרשיעו. כאמור, הכלל הוא כי משהוכחה האשמה יש להשית אחריות בפלילים, ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה. הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב. תועלת ציבורית זו אין כוונתה, אך מובן הוא, לנטייה אחר דעת הקהל או המיית לבו. היא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו, ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השוויון והוודאות ... בפרשת כתב הוסיף השופט ש' לוין ומנה מספר קווים מנחים במענה לשאלה אם להימנע מהרשעתו של נאשם לצורך הבטחת שיקומו ובהם, בין היתר, השאלה אם לחובתו עבר מכביד ואם קיים סיכון כי יחזור ויחטא בפלילים; הנסיבות בהן ביצע את מעשה העבירה; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; יחסו של הנאשם לעבירה ומידת נכונותו להכיר בפסול שבמעשיו; והשפעותיה של ההרשעה על הנאשם" (ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון ([פורסם בנבו], 23.7.2009)).

בענייננו מדובר באירוע בו עת היה הנאשם תחת השפעת אלכוהול (כעולה מהתעודות הרפואיות שהוגשו בעניינו) התנגד נמרצות להוצאתו מהמועדון באופן שהביא לאלימות המתוארת בכתב האישום ולאיומים המיוחסים לנאשם.

עבירות כלפי נציגי החוק הן עבירות שאין להסכין עמן, חריגים המקרים בהם יטה בית המשפט לכיוון של אי הרשעה בעבירות כאלו, בעיקר נוכח ההיבט הציבורי שלהן והצורך המוגבר להרתיע מפני ביצוען, כאשר תוצאה של אי הרשעה טומנת בחובה גם סיכון של פגיעה בשוויון.

יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של המקרה שלפני מורה שהעבירה של "תקיפת שוטר" המיוחסת לנאשם היתה – כך גם לפי כתב האישום – נלווית להתנגדותו של הנאשם להוצאתו מהמועדון, ולא התקיימה כפעולה עצמאית שהנאשם נקט בה. דווקא האיומים שהרהיב הנאשם להשמיע באזני השוטרים חמורים יותר בעיניי במקרה זה, בהביען את המרחק שהנאשם הסכים להגיע אליו במגעיו הלא עדינים עם נציגי החוק.

מאידך – ברור שמדובר באיומי סרק, בהיעדר היכרות כלשהי בין הנאשם לשוטרים ועל רקע תכנם של אותם איומים, ברור גם שהדברים נאמרו תוך כדי השתוללות רבתי, ותוך כדי שהנאשם עצמו סופג חבטות, שייתכן שהביאן על עצמו אלא שלא ניתן להתעלם גם מתוצאתן הפיזית הקשה עבור הנאשם.

מנתונים שהובאו לפני עולה כי הרשעה עלולה בהיתכנות של ממש לפגוע פגיעה קשה במטה לחמו של הנאשם, פגיעה שעצמתה גדולה מהפגיעה העלולה להיגרם לאינטרס הציבורי בהרשעתו של הנאשם על רקע נתוניו של הנאשם, ובמיוחד על רקע נסיבות העבירה כמתואר לעיל.