מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' אוזנה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח מחודש מרץ 2007.

לחובת הנאשם עבר פלילי בעבירות חמורות, אולם אינני סבור שיש לו רלוונטיות כלשהי לענייננו, כשמדובר בעבירות משנת 91'-92'.

ההלכה אשר נקבעה בזמנו ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 769 (2001) רוככה ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל, לא פורסם (12.2.2006) ולאחר מכן ברע"פ 6217/05 וליד חג'אג נ' מדינת ישראל, לא פורסם (4.9.2006).

על-פי פסיקת בית-המשפט העליון לאור ההלכות הנ"ל, יש לבחון את קרבתה של העבירה, על-פי נסיבותיה, לליבת הסיכון הנשקפת מהשב"ח, על-פי המניע לעבירה, מקום ההסעה/ההעסקה, האם מדובר בעבירה חד-פעמית, מועד ביצוע העבירה, עברו של הנאשם בכלל ובעבירות דומות בפרט ויתר הנסיבות הרלבנטיות.

עולה מהלכות בית-המשפט העליון שככל שהנסיבות רחוקות יותר מליבת הסיכון שבתכלית העבירה כך ניתן לשקול ביתר גמישות את אפשרות סיום ההליך ללא מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות.

4.מאחר ובענייננו המדובר בהסעה של אדם שהוא בנו של מי שמועסק ברשות הנאשם כעשור, כעולה הן מהודעתו של הנאשם והן מהודעת השב"ח במשטרה, וכמאושר גם מהמסמכים שהגיש הסנגור, וכאשר ההסעה הייתה בתוך תחומי מדינת ישראל ולא הכנסת השב"ח לתחומי המדינה, לאור לקיחת האחריות והיעדר עבר רלוונטי, נראה כי ניתן להסתפק בעונש הצופה פני עתיד ובסנקציה כספית.

5.לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

קנס בסך 2,500 ₪, או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, כשהראשון בהם ביום 1.7.2010.

הנני פוסל את הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 6 חודשים וזאת על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

6.מאחר והיה איסור שימוש ברכב למשך 30 יום בעת ביצוע העבירה, ולאור חלוף הזמן, לא מצאתי לנכון להוסיף אישור שימוש ברכב.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.

מוקי לנדמן, שופט

הוקלד על ידי: ליאור ירדני