בפני
כב' השופט חגי טרסי
הכרעת דין
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – עבירה על סעיף 10(א) לפקודה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.
על פי עובדות כתב האישום, נשפט הנאשם ביום 17.3.08 בבימ"ש לתעבורה ברמלה במסגרת ת. 4425/07 ונדון, בין היתר, לפסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. אף על פי כן, נהג הנאשם ביום 15.4.08 בשעה 16:52 ברכב פרטי מתוצרת טויוטה שמספרו 84-636-15 ברחוב החשמונאים בלוד, בידעו כי הוא פסול לנהיגה. באותה הזדמנות נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה תקף, כאשר תוקף רישיונו פג בחודש 12/04 וללא ביטוח תקף.
בישיבת ההקראה מיום 7.4.09 הודה הנאשם בכך שבמועד המפורט בכתב האישום היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה וכי רישיונו לא היה בתוקף, אך כפר בטענה שנהג. לטענתו, הייתה זו אשתו שנהגה ברכב באותו מועד.
פרשת התביעה:
מטעם התביעה נשמעה עדות יחידה – עדותו של השוטר צבי בלקינד (להלן: "בלקינד"). כתחליף לעדותו הראשית הוגש בהסכמה דו"ח הפעולה שערך ביום 15.4.08 – ת/1. מדו"ח הפעולה עולה כי ביום 15.4.08 בשעה 16:52, בהיותו במשמרת תנועה בניידת משטרה, הבחין בלקינד ברכב מסוג טויוטה קורולה בצבע לבן שמספרו 84-636-15 (להלן: "הרכב"), נוסע ברחוב החשמונאים בלוד, מכיוון צומת גינתון בסמוך לפני כיכר חיל התחזוקה. ברכב נהג הנאשם, אשר מוכר לבלקינד מעבודתו על רקע העובדה כי בעבר מסר לנאשם הזמנה לדין בגין עבירות תעבורה קודמות. על פי המפורט ב-ת/1, הבחין הנאשם בוודאות בניידת ולכן עבר את הכיכר, הגביר את מהירותו והמשיך בנסיעה ברחוב החשמונאים, כשהניידת אחריו.
בלקינד הדליק את האורות הכחולים בניידת ושמר על קשר עין רצוף עם הרכב, אשר המשיך בנסיעה מהירה ברחוב החשמונאים ופנה ימינה לרחוב ג'נרל לקלרק ולאחר מכן ימינה לרחוב הגדוד העברי. בין הניידת לבין הרכב היו שתי מכוניות נוספות ולכן לא יכול היה בלקינד לצמצם הטווח בינו לבין הרכב. ברחוב הגדוד העברי פנה הרכב שמאלה לתוך החנייה הפנימית של בניין מס' 77. בשלב זה גדל המרחק בין הניידת לרכב וקשר העין של בלקינד עם הרכב אבד. כשהגיע בלקינד לחניית הבניין, הבחין ברכב עומד בחניה נעול וללא נהג.
על פי האמור ב-ת/1, זיהה בלקינד את הנאשם בוודאות כמי שנהג ברכב ולכן, לאחר שהתברר כי הנאשם נתון בפסילה, דיווח על כך בלקינד לפקד דבחי, אשר דאג לגרור את הרכב מהחנייה לצורך השבתתו. בדו"ח אף מצוין כי דקות אחדות לפני שהבחין בנאשם נוהג ברכב, ראה אותו בלקינד יוצא מהמסגד הגדול שבתחנה המרכזית בלוד, כשהוא לבוש בחולצת פסים – אותה החולצה שלבש בעת שנהג ברכב.
בלקינד נחקר נגדית ע"י בא כוח הנאשם והבהיר כי מדובר היה באירוע אקראי וכי לא היה ברשותו מידע מודיעיני מקדים בדבר האפשרות כי הנאשם נוהג בפסילה. עוד נשאל בלקינד לגבי האופן בו שמר על קשר עין עם הרכב ועל פרק הזמן בו נותק קשר העין, כמפורט ב-ת/1. בלקינד נשאל האם כשהגיע אל הרכב הניח את ידיו על מכסה המנוע על מנת לברר האם המנוע חם והשיב כי אינו זוכר (עמ' 2 ש' 27-28). לבסוף התבקש בלקינד להתייחס לטענה כללית לפיה הוא "מתנכל לנאשם ומחפש אותו" והשיב כי אינו עושה כן ואין לו סיבות לעשות כן. ההיכרות בינו לבין הנאשם מבוססת על אותו מקרה קודם בו רשם לו הזמנה לדין (עמ' 3 ש' 1-10).
פרשת ההגנה:
מטעם ההגנה העידו הנאשם ואשתו, הגב' חלי רגחה.
הנאשם מסר בעדותו כי בעבר תפס אותו בלקינד בגין עבירות שונות, בהן הודה הנאשם מיידית. מאז, לטענת הנאשם, בלקינד מתנכל לו באופנים שונים. לדבריו, "הוא הפריע לי, התחבא לי מתחת לבית, מגיע אליי עם רכבים סמויים... ליד הגן אשתי הייתה נוהגת, הוא חסם אותנו עם רכב לא משטרתי..." (עמ' 5 ש' 19-20, 24-25). הנאשם טען כי הופנה על ידי קצין משטרה למח"ש אך בסופו של דבר לא הגיש תלונה נגד בלקינד. עוד מסר הנאשם כי לאחר האירוע הגיע בלקינד לבית מגוריו של הנאשם, שבר את דלת הכניסה וזרק הזמנות לחקירה וכי חלק מהשכנים היו עדים למעשים אלה (עמ' 5 ש' 20-21 , עמ' 6 ש' 1).
לדברי הנאשם, למחרת האירוע נסעו הוא ואשתו לקצין התנועה דבחי, אשר שלח אותם למסור עדות ברחובות, אך שם נגבתה עדות ממנו בלבד ואילו מאשתו לא נגבתה הודעה כלשהי (עמ' 6 ש' 6-8). במהלך חקירתו הנגדית טען הנאשם כי במועד הנקוב בכתב האישום שהה בתפילה במסגד בעיר לוד ולא נהג ברכב.
כאן המקום לציין כי הודעת הנאשם במשטרה, כפי שנגבתה ממנו באזהרה ביום 16.4.08 בשעה 14:09, הוגשה לתיק בית המשפט וסומנה ת/2. גם בהודעה זו מסר הנאשם כי שהה בעיר ליד המסגד בתחנה המרכזית. לדבריו, לא נהג ברכב ורק אשתו נוהגת בו. כמו כן אישר כי ידע על כך שנפסל מנהיגה למשך 4 חודשים כמפורט בכתב האישום. בנוסף, פירט הנאשם את הרקע להיכרותו עם בלקינד וטען כי מאז שנעצר על ידו בפעם הקודמת "איפה שהוא רואה את הרכב שלנו הוא חושב שאני נמצא" (ת/2 ש' 9) ו-"אני חושב שהוא מחפש אותי, הוא עקב אחרי אשתי כשאני ברכב, הוא חסם אותנו בהזדמנות קודמת" (ת/2 ש' 28).
אשת הנאשם מסרה בעדותה כי בתקופה בה מדובר לא נתנה לנאשם לנהוג משום שהיה בעת שהנאשם היה מוחזק במעצר, הוגש בחניה, וכשיצאה הרכב נעלם. בתחילה חשבה שהרכב נגנב ורק לאחר מכן התברר שנלקח על ידי המשטרה. למחרת, בעצת עורך דינם, פנתה עם בעלה לתחנת לוד, על מנת לנסות לקבל את הרכב לרשותם, אך שם הופנו לתחנת רמלה ובהמשך, לאחר שאוימו על ידי פקד דבחי, נשלחו לרחובות, וגם שם לא טופלו ענייניהם (עמ' 8 ש' 2-16). על פי עדותה בחקירה הנגדית, הייתה אצל גיסתה בסביבות השעה 15:00-15:30 ויצאה מביתה 3-4 שעות מאוחר יותר (עמ' 9 ש' 11-21).
דיון ומסקנות:
לאחר ששמעתי את מכלול העדויות ונתתי דעתי לכך שהתשתית העובדתית נגד הנאשם מבוססת כל כולה על עדותו היחידה של בלקינד, אני מעדיף באופן מובהק את עדותו של בלקינד על פני גרסת ההגנה.
כאן המקום לציין כי בלקינד בעדותו הותיר בי רושם אמין. הפרטים שמסר בעדותו ובדו"ח הפעולה ת/1 לא נסתרו כלל במסגרת החקירה הנגדית ולא מצאתי כל בסיס לטענה כי התנכל לנאשם. ההיכרות הקודמת בין בלקינד לבין הנאשם מקורה באירוע יחיד במסגרתו מסר לו בלקינד הזמנה לדין בשל עבירות קודמות, ולא הובא כל הסבר או נימוק מפיו של הנאשם מדוע יבחר בלקינד להתנכל לו "ולחפש אותו", כדבריו.