מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' נהמי

בפני

שופטת לאה שלזינגר שמאי

הכרעת דין

אקדים אחרית לראשית ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשם.

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש תוך סטיה מנתיב לנתיב בניגוד לתקנה 62 (2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) – בתאריך 10/10/08 שעה 04:18 בערך, נהג הנאשם במונית מ.ר. 6592525 ברח' הרצל מדרום לצפון, רחובות, בקלות ראש בכך שנסע במהירות של 120 קמ"ש בעוד המהירות המירבית המותרת הינה 50 קמ"ש תוך סטיות מנתיב לנתיב.

תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "גימלאי שנתיים, אני שוטר לשעבר הייתי שוטר במתנ"א, אם אני לא יסע מהר ללקוח אזי מישהו אחר יקח, רק אנו נלחמים, חשבתי שקולגה תעזור לי".

3.בהקראה טען ב"כ הנאשם: "כופרים במהירות, בסטיות, הכביש ריק אין לו מה לסטות. היה בין השוטר לנאשם ויכוח על רקע קודם, הנאשם בעברו איש משטרה".

4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, ארקדי גוטסמן עת/1, והנאשם העיד מטעם ההגנה.

5.בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח והעיד, כי הצליח להגיע לנאשם רק לאחר שהנאשם עצר כדי לאסוף נוסע. הוא הודה , כי בשל המהירות הגבוהה לא הבחין בסוג הרכב ובצבעו אולם שמר עמו על קשר עין רצוף עד עצירתו וכי רכב הנאשם היה בודד בכביש.

בחקירתו הנגדית הודה העד, כי לא הבחין ב"כובע התאורה" המואר של המונית בה נהג הנאשם.

6.הנאשם שבחר להעיד, סיפר בעדותו, כי נסע במונית לבנה, לה "כובע "צהוב זוהר" שבו נדלקת תאורה יחד עם הדלקת אורות הרכב. הוא נסע במהירות סבירה ולא סטה מנתיב אחד למשנהו אלא הסטיה נבעה מעיקול בכביש.

7.השאלה שבה תלויה ההכרעה בגורלו של כתב אישום זה היא, אפוא, האם הנאשם נהג ברכב בו הבחין השוטר שהוא נוסע במהירות מופרזת וסוטה מנתיב נסיעתו.

עד התביעה הודה כי לא הבחין בצבע הרכב, שהינו לבן, שהוא צבע בולט גם, על אחת כמה וכמה כשמדובר ברח' הרצל ברחובות, שהינו רחוב ראשי ומואר בחשיכה ולא הבחין ב"כובע" המונית. לפיכך נותר בליבי ספק, אם אכן הנאשם הוא זה שנהג ברכב כמתואר בכתב האישום.

8.בנסיבות אלה, אין לי אלא לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המועד הקבוע ליום 13.10.10 מבוטל.

ניתנה היום, כ"ו תשרי התשע"א , 4 אוקטובר 2010, במעמד הצדדים.