מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' ארבלי

החלטה

כנגד הנאשם הוגש הזמנה לדין- כתב אישום לפיו בתאריך 07/06/08 נהג ברכב בהיותו שיכור.

הנאשם היה מיוצג לאורך כל הדרך ע"י עו"ד ארבל.

ההקראה הראשונה נקבעה ליום 30/6/08.

דיון הקראה נדחה מס' פעמים ובדיון שהתקיים ביום 9/3/09 ביקש ב"כ הנאשם לדחות את הדיון ע"מ לשוחח עם ראש לשכה.

בדיון ההקראה שהתקיים ביום 1/6/09 הורשע הנאשם לאחר שהודה באמצעות ב"כ וביקש לקבוע מועד לטיעונים לעונש.

בדיון שהתקיים ביום 21/12/09 הופיעה עו"ד סולטן ממשרדו של ב"כ הנאשם ומסרה כי עו"ד ארבל טוען כי יש הסדר בתיק אולם לא הופיע בתיק התביעה וכן הוסיפה כי יש להם פגישה ב2/2/10 ואם לא יגיעו להסדר יטענו לעונש במועד הנדחה.

בדיון שהתקיים בתאריך 26/2/10 ביקש ב"כ נאשם לחזור מההודאה מהנימוק כי בתיק חל בלבול אצלו בכך שהוא ישב עם המשטרה על תיק בשם ארבלי והוצג הסדר אולם זה לא התיק הנוכחי.

לטענתו הטעות נמשכה עד לפני ימים ספורים כאשר עו"ד ממשרדו בדקה בתביעות אז גילה כי בתיק הנוכחי אין הסדר.

עוד הוסיף ב"כ הנאשם כי עצם הדחיות היו בין השאר ביוזמת בית משפט כדי להמתין לפס"ד בירושלים .

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ברשות בית המשפט ומנימוקים מיוחדים שיירשמו:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

ההלכה הפסוקה הורתה כי חזרה מהודיה תתאפשר רק בנסיבות חריגות בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל נקבע כי:

"בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה"

בית המשפט העליון בע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל קבע:

"...עשוי להתעורר מקרה, בו מתרשם בית המשפט לערעורים על סמך כל הנסיבות המובאות בפניו, שאכן קיים באמת חשש ממשי, שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו האמיתי, ואולי אף בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו, ואז ייטה בית המשפט להעתר לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהעניק לו את ההזדמנות לברר את העובדות כולן לגופן. אך אלה יהיו מקרים נדירים וחריגים."

במקרה דנן הנאשם היה מיוצג לאורך כל ההליך ומעיון בפרוטוקולים עולה כי גם לא הגיע לדיון והודאתו נמסרה באמצעות ב"כ.

טענת ב"כ הנאשם מבוססת על כך שסבר כי קיום הסדר טיעון בתיק כאשר בסופו של דבר הסתבר כי זה היה בתיק אחר אלא שמעיון בפרוטוקולים עולה כי הודאתו של הנאשם באמצאות ב"כ הייתה ללא כל קשר להסדר טיעון. ב"כ הנאשם לא הודיע לבית משפט כי יש הסדר טיעון בתיק עד לאחר הרשעתו של הנאשם וצוין לראשונה שיש הסדר בתיק רק בדיון שהתקיים ביום 18/10/09.

יתרה מכך אם הנאשם לא הסכים להסדר כפי שטען ב"כ בדיון האחרון אין כל הסבר מדוע ב"כ הנאשם הודה בשם הנאשם, הרי הודאתו של הנאשם באמצעות ב"כ אמורה היתה להיות לאחר שעו"ד ארבל בירר עם הלקוח את תשובתו לאישום.