מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' אישין

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודעתו במסגרת תיק תאונת דרכים ,בכך שבהיותו שיכור ובמצב השולל ממנו את השליטה ברכב ,נהג ברכב משא תומך , ברשלנות , במצב העלול לסכן עוברי דרך ותוך סיכון חיי אדם , לא שמר מרחק וכתוצאה מהתאונה נגרם נזק.

על פי כתב אישום ביום 16/01/07 בסמוך לשעה 07:20 נהג הנאשם ברכב מסוג משא תומך , לא שמר מרחק והתנגש עם חזית רכבו בחלקו האחורי של רכב משא שחנה במקום עם נוסע בפנים. הנאשם עזב את מקום התאונה והמשיך את נסיעתו עלה על המדרכה התנגש בברזלי ביטחון , ירד שוב לכביש והתנגש עם חזית רכבו בחלקו האחורי של המונית וכתוצאה מכך ניזוקו כלי הרכב ונחבלו בגופם נהג המונית ו8 נוסעים , הנאשם עזב את המקום מבלי למסור פרטים ומבלי להגיש עזרה ומבלי להודיע למשטרה על התאונה.

באותן נסיבות נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור כאשר על פי בדיקת השתן נתגלו מורפין וקודאין המעידים על שימוש בהרואין או במורפין או באופיום, ובכך נהג הנאשם ברכב במצב השולל את השליטה ברכב בהיותו עייף ותחת השפעת תרופות.

הנאשם נוהג מ2001 לחובתו 4 הרשעות בעברו התעבורתי, כולם מסוג ב.מ. וכן עבר פלילי הכולל 2 עבירות אחד מהן בגין סמים והשני בקבלת דבר בתחבולה.

הנאשם נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר, אולם במכתב מיום 6/5/10 הודיע שירות המבחן כי הנאשם לא הגיע לפגישה ולא יצר קשר, במכתב מיום 10.6.10 לא מסר בדיקות שתן ולא הגיע לפגישה.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם הורשע בעבירות חמורות של נהיגה רשלנית ובמצב השולל ממנו שליטה ברכב, נסיבות ביצוע העבירה חמורות, הנאשם נהג ברכב משא כאשר חובת הזהירות המוטלת עליו מוגברת,למרות זאת, נהג בשכרות כשהוא היה תחת השפעת תרופות.

המאשימה מדגישה כי הנאשם ריצה עונש מאסר בפועל בגין התיק הפלילי לתקופה של 7 חודשים.

על כן, התביעה עותרת להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה למספר שנים , פסילה על תנאי והתחיבות כספית משמעותית לאור זה שעתרו למאסר בפועל ולכן לא עתרו לקנס.

ב"כ הנאשם טוענת כי מדובר בעבירות מחודש ינואר 07, הנאשם הודה במיוחס לו, הנאשם שירת בצה"ל כנהג מקצועי ברכב כבד והמשיך לעבוד כנהג בחברת הובלות, עברו התעבורתי אינו מכביד, אומנם נפל לסמים, לאחר סיום ריצוי המאסר סם קץ לשימוש בסם ומאז שוחרר חזר לעבודה מסודרת, הציגה מכתב ממעבידו.

ב"כ הנאשם מבקשת שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל, ולהסתפק בענישה הצופה פני העתיד.

עבירת הנהיגה בשכרות היא מהחמורות שבעבירות התעבורה. הנוהג בשכרות מסכן את עוברי הדרך והינה הגורם לתאונות דרכים כתוצאה מנהיגה בשכרות.

בתי המשפט קבעו במספר פסקי דין כי יש להחמיר עם הנוהגים בשכרות נוכח הסכנה התמונה בכך, כך למשל רע"פ 25/04 - אליעזר סויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 719 , 720 קבע כב' השופט י' טירקל:

"נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת. .... בית משפט זה חזר וקבע, כי "בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ . "

וכן קבע כב' השופט י. קדמי בע"פ 5002/94 - ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 151 , 165-166:

"תופעת השכרות הולכת ומתרחבת לאחרונה ולנוכח עומס התנועה בכבישים - על רקע המספר הגדל והולך של כלי הרכב - שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, על ידי הטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים כאשר שיכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בהם."

כמו כן, המחוקק מצא ביטוי לגישה המחמירה בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה ,אשר קובע לצידה של עבירת השיכרות עונש פסילה מינימום של שנתיים.

מנסיבות התאונה והתנהגותו של הנאשם בכך שנסע בשכרות, במצב השולל שליטה ברכב, פוגע במספר רכבים , עוזב המקום מבלי להשאיר פרטים, מבלי לתת עזרה יש בכך כדי להחמיר עם הנאשם אולם בגין עבירה של אי מסירת פרטים ואי מתן עזרה לא הואשם הנאשם.

תוצאות התאונה גבו מחיר ברכוש ובנס התוצאות לא היו קטלניות.

אני סבורה כי התנהגותו של הנאשם הינה חמורה וחסרת אחריות.