מ.י. לשכת תביעות שרון-תעבורה נ' אגיבייב

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות המיוחסת לו בכתב האישום.

מעובדות כתב האישום עולה כי לנאשם נערכה בדיקת נשיפה בה נמצא ריכוז של 350 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אחד של אוויר נשוף.

הנאשם כפר באמצעות ב"כ בעובדות כתב האישום וטען כי לא נהג בשכרות. הנאשם כפר בתקינות מכשיר הנשיפה ובתוכן הפלטים המופקים על ידו.

פרשת התביעה –

באמצעות עד התביעה, השוטר מרק קוריס, הוגשו המסמכים כדלקמן, דו"ח הזמנה לדין, דו"ח הפעלת ינשוף, זיכרון דברים על בדיקת שכרות, דו"ח פעולה, דו"ח עיכוב, טופס בדיקת מאפיינים, פלט בדיקת כיול ושני פלטי בדיקת נשיפה. העד ערך לנאשם בדיקת נשיפה ובדיקת מאפיינים ונחקר לגבי אופן ביצוע הבדיקות.

העיד עד התביעה, רס"ב שחר צברי, העובד במעבדה באגף התנועה. באמצעות העד הוגשו תע"צ תקינות, טופס ביקורת תקופתית וכרטיס מכשיר. העד העיד כי מבצע למכשיר בדיקות על פי רשימת ביקורת שיגרה שבפניו ונחקר על ידי ב"כ הנאשם לגבי הפעולות שבצע במסגרת הבדיקה.

הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט להגשת מזכר שנערך על ידי עד התביעה יוסי שרון אשר עצר את רכב הנאשם ולכך שבית המשפט יכריע על פי חומר הראיות שבפניו.

ב"כ המאשימה טענה להרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות על פי חזקת התקינות והאמינות של מכשיר הינשוף וב"כ הנאשם טענה לזיכויו של הנאשם נוכח רמת אלכוהול נמוכה שנמצאה בגופו ועל פי פסק הדין בע"פ (ב"ש) 6559/09.

אני מאמצת את החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים שניתנה בתיק תעבורה מס' 11893/07 מדינת ישראל נגד עינת עוזרי. החלטת בית המשפט בירושלים ניתנה בהרכב מיוחד של שלושה שופטים לאחר שמיעת עדויותיהם של מומחים רבים מטעם ההגנה ומטעם התביעה. בית המשפט בדק את טענות ההגנה שנשמעו נגד מכשיר הינשוף ובסופו של הליך ארוך ומורכב הגיע למסקנה כי מכשיר הינשוף, "מבצע מלאכתו כהלכה ובאופן מדויק במרבית המוחלטת של המקרים. עם זאת, קיימים מקרי קיצון שבגינם ראוי לקבוע למכשיר, שולי סטייה רחבים מאלו הקיימים. שוליים אלו יבטיחו כי נהג יועמד לדין רק אם בגופו תמצא רמת אלכוהול העולה על זו שקבע המחוקק במדינת ישראל". עוד נקבע כי, "למען הזהירות, בהעדר ידיעה מדויקת ומאחר והמכשיר טרם נבדק על-ידי מומחים כנדרש, יורחק זמנית קו האכיפה וייקבעו שולי בטחון חדשים". בית המשפט החליט כי, "מכלל החישובים שערכנו, לפי כל ההפחתות כתוצאה מסטיות ואי דיוקים אפשריים, ראינו להפחית 20% מכל תוצאת בדיקה אותה מספק המכשיר. על התוצאה המתקבלת להיות שווה או גבוהה מ-320 מק"ג בליטר נשוף. בפועל המשמעות היא שרק תוצאה של 400 מק"ג ומעלה בליטר נשוף תאפשר העמדה לדין בשכרות."

החלטת בית המשפט בירושלים אומצה בתאריך 22.3.10 בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע על ידי כבוד השופטת ברקאי בע"פ 6559/09, מיכאל ליבקין נגד מדינת ישראל, שם נקבע :

" משעמדה סוגיית ממצאי מכשיר הינשוף לבדיקה מעמיקה של מותב בבית המשפט השלום בירושלים, מותב אשר עשה עבודה מקיפה בבדיקת אמינות תוצאות המדידה של מכשיר הינשוף וראה לנכון להעמיד את רף האכיפה על 400 מיקרו גרם בליטר אויר נשוף, קביעה שהנני רואה לנכון לאמצה לאור הנימוקים שהובאו שם בפסק הדין, סבורה אני כי זכאי המערער בנסיבות דנן להינות מן הספק, לאור הגבוליות האמורה ברמת האלכוהול שנמצאה בגופו". בית המשפט המחוזי זיכה את המערער אשר רמת האלכוהול בגופו עמדה על 330 מיקרו גרם, והרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים על פי מבחן מאפיינים שנערך לו.

גם בעפ"ת 12122-07-09 מדינת ישראל נ' הרצל סולטנה התייחס כבוד בית המשפט להחלטת ההרכב בירושלים כאל פסק דין מקיף אשר נקבע בו "סף הרשעה בטוחה".

נוכח כל האמור לעיל, על אף שמדובר בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט לתעבורה ואינה הלכה מחייבת, הרי שאין להתעלם מהחלטה שניתנה לאחר בדיקה מעמיקה של אופן הפעלת מכשיר הינשוף לאחר שמיעת שורת מומחים, החלטה שאף אומצה בבית המשפט המחוזי.

יתר על כן, אף המאשימה אינה מתייחסת עוד לרמת האלכוהול של 240 מיקרו גרם הקבועה בתקנה 169א לתקנות התעבורה כרף מחייב, ואף היא הגבילה את הערעור שהוגש על החלטת בית המשפט בירושלים לרמה של 290 מיקרו גרם אלכוהול ומעלה.

הואיל ורמת האלכוהול שנמצאה בבדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם, על פי פלטי בדיקת נשיפה, עומדת על 350 מיקרו גרם, רמת אלכוהול הנמצאת מתחת לרף שולי הביטחון שנקבע בעניין עוזרי, אני מזכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות.

בנוסף לכך בחנתי האם מצביע חומר הראיות על היותו של הנאשם נתון תחת השפעת משקאות משכרים. בר"ע 666/86 סאמי סודקי נגד מדינת ישראל נפסק כי ניתן לקבוע ממצאים של נהיגה בשכרות בהסתמך על התרשמות סובייקטיבית גם בלא ממצאים מדעיים, אלא שיש לנהוג במקרים אלה במשנה זהירות שכן מדובר בהסתמכות על התרשמות סובייקטיבית שיתכן ומבוססת על טעות ואי הבנה :

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26 על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו."

הנאשם נעצר לבדיקה אקראית וצלח בכל בדיקות המאפיינים שנערכו לו. היה יציב בעמידתו ולא החטיא בהבאת אצבע לאף בעיניים עצומות. הופעתו מסודרת והתנהגותו רגילה. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול אך אין בריח בלבד כדי לבסס עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. לפיכך, לא מצאתי ראיה להרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

נוכח האמור לעיל הנאשם זכאי.