מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' רחמני

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 5.2.09 בסמוך לשעה 17:30 ברחוב מוריה בעיר באר-שבע, פנתה היא עם רכב מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בכביש לצורך ביצוע פניית פרסה לשמאל וכתוצאה מכך התנגש ברכבה רכב מעורב אשר נסע מאחורי הנאשמת בנתיב השמאלי.

בהתאם לעובדות כתב האישום נהגה הנאשמת ברכבה בחוסר זהירות וללא תשומת לב מספקת לדרך ולתנועה בה ולא היתה עירנית דיו לנעשה בדרך.

ביום 5.5.10 כפרה הנאשמת במיוחס לה וטענה כי אוטובוס עצר בנתיב נסיעתה, כתוצאה מכך פתחה היא איתות כדי לבצע עקיפה שלו וזאת לאחר שבדקה במראות ולא ראתה כל רכב מתקרב.

לטענתה במהלך הפנייה שמאלה הגיע רכב מאחור והתנגש בה בעוצמה כאשר היא עצמה לא ראתה כלל את הרכב המעורב שפגע בה וזאת עד לפגיעה עצמה.

הנאשמת עצמה הודתה כי נפגעה גופנית כתוצאה מהתאונה.

ביום 17.10.10 נשמע בפני שלב ההוכחות בתיק במהלכו העידה המדינה את הנהג המעורב (ע.ת 1) ואת בוחן התנועה (ע.ת 2) אשר חקר ותעד את הממצאים מזירת התאונה (להלן – הבוחן).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה כאשר לא הוגשה מטעמה חוות דעת נגדית ולא בוצעה מטעמה חקירה נגדית של הבוחן בכל הקשור למסקנותיו באשר לאופן התרחשות התאונה עצמה.

עדותו של ע.ת 1 –

עדותו של הנהג המעורב בבית המשפט אופיינה בעיני בחוסר יכולת בולט לזכור את פרטי התאונה בה היה מעורב.

העד התקשה להגיב במהירות סבירה לשאלות אשר נשאל וניכר היה כי הוא מתקשה לשחזר היטב במועד עדותו את מהלך התאונה במדויק.

כאשר התובעת שמה ליבה לעובדה זו וביקשה להפנות את העד פעם אחר פעם לדבריו עת נחקר במשטרה ביום התאונה עצמה, אישר העד בפה מלא –

"נכון, זה שונה ממה שאני אומר היום, זה בגלל פרספקטיבה של זמן"

וכאשר נשאל ע"י התובעת מה נכון, עדותו במשטרה או בבית המשפט, השיב העד –

"התשובה שנתתי במשטרה כי היא נלקחה כשעתיים לאחר שקרתה התאונה"

לאור תשובותיו של העד בבית המשפט והבהרתו כי עדותו במשטרה נשענת על זיכרון טרי ונכון, החלטתי לתת לעדותו בבית המשפט משקל נמוך וזאת על פני המסמך ת/1 אשר מתעד את עדותו הראשונית כשעתיים לאחר התאונה.

עלי להדגיש כי על אף חוסר יכולתו של העד לזכור פרטים מהותיים במהלך עדותו בבית המשפט, לא עשה העד רושם כי הוא מנסה להפליל את הנאשמת או לחליפין מנסה להרחיק עצמו ממצב של אחריות או רשלנות תורמת להתרחשות התאונה. ההפך הוא הנכון. העד העיד באופן בו ניכר היה כי הוא מנסה לתאר בצורה ישרה את שהתרחש. לא מצאתי סימנים או ניסיון שלו לחמיקה מתשובות וגם כאשר נמצא הבדל בין תשובותיו בבית המשפט לתשובותיו בחקירה המשטרתית, ניתן היה להבחין כי הדבר נובע מריחוק הזמן שעבר מן האירוע ולא כתוצאה מניסיון של העד לתת עדות מניפולטיבית.