מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' כהן

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); ועבירה על תקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

תמצית הטענה העובדתית היא כי בתאריך 19.02.09 בשעה 23:41 או בסמוך לו, נהג הנאשם ברחוב יד חרוצים 23 בירושלים. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 410 מיקרוגרם.

סעיף 39א לפקודה קובע עונש מינימום של שנתיים פסילה לעבירת הנהיגה בשכרות. עם זאת, לבית המשפט נתונה הסמכות להפחית מעונש המינימום בנסיבות מיוחדות. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי (ת"ת 10214/09 מדינת ישראל נגד כהן, (לא פורסם), ניתן ביום 17.11.2009).

בתי המשפט עשו פעמים רבות שימוש בסמכותם. כך למשל בע"פ (נצ') 1355/06 מדינת ישראל נגד קסהון (לא פורסם), ניתן ביום 28.1.2007, דחה כבוד השופט הווארי את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על הנאשם והותירו על כנו, תוך שציין כי ה "עונש מאוזן, מידתי והולם את נסיבות המקרה". במקרה זה הורשע הנאשם לאחר שבדמו נמצא ריכוז אלכוהול של 170 מ"ג. בית משפט קמא (ת"ת 3879/05) גזר על הנאשם עונש של 11 חודשי פסילה, 6 חודשי פסילה על תנאי, 200 שעות של"צ, קנס ו-6 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט התחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, סייע בפרנסת משפחתו מאז מותו של אביו, אינו מכור לטיפה המרה, מתפקד באורח תקין ואחראי במסגרות חייו השונות. הנאשם טען שם, כי שתה אלכוהול במסגרת מסיבה במהלכה הוזעק על ידי אשתו לבית חולים בשל מחלת בנו.

זאת ובנוסף, בע"פ 1183/07 מדינת ישראל נגד אחמד (לא פורסם), ניתן ביום 25.10.2007, אישר בית המשפט (מפי כבוד השופט הווארי) את גזר דינו של כבוד השופט דבור בת 6902/05 לנאשם שהורשע בשכרות לאחר שריכוז האלכוהול שנמדד בליטר נשוף היה 690 מיקרוגרם. במקרה זה השית בית המשפט על הנאשם קנס, פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים, פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו – 28 ימים, התחייבות ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. כבוד השופט הווארי התחשב בכך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי, עברו התעבורתי מקל, הנאשם בן למשפחה שכולה וזו היא לו פעם ראשונה שהיה מעורב באירוע תעבורתי חמור.

(וראו גם בעפ"ת (מר') 09-09-14209 ישר נגד מדינת ישראל (לא פורסם), ניתן ביום ( 03.11.2009).

בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק. יש טעם לפגם שעונש המינימום הוא שנתיים פסילה. אין זה עונש מידתי יחסית לעונשים אחרים בפקודה. כך למשל יכול נאשם לדבר במכשיר נייד, לעבור באור אדום, ולגרום לתאונה ועדיין יהיה עונשו נמוך משמעותית מעונשו של מי שבדמו כמות אלכוהול מעבר למתור.

ב"כ המאשימה ביקש, כי יושת על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

שירות המבחן בנה לנאשם תוכנית בהיקף של 250 שעות לתועלת הציבור במסגרת מתנ"ס רמת- שרת, בסיוע לפעילות ילדים, בירושלים. נציין כי אין מדובר בצעיר עול ימים. מדובר בנאשם בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים ומתגורר בירושלים. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט ביום 02.09.2010 עולה, כי הנאשם עובד לפרנסתו כקופאי בחנות ומנהל אורח חיים נורמטיבי.

לאור האמור הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו של הנאשם, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

האמור לעיל הוא בהתאם ובמצטבר לנימוקים שהעלתי בתת (י-ם) 16231/08 מדינת ישראל נגד שויש השאש (לא פורסם), מיום 9.8.2009.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל מיום 11.04.2010 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), וחמישה עשר חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת במסגרת מתנ"ס רמת- שרת, בסיוע לפעילות ילדים, בירושלים. במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

5129371

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לצדדים ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.