מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' שקיראת

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם מואשם בשהות בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 ובמעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תלש,ז-1977.

הנאשם מודה בעבירה של שהות בלתי חוקית אך כופר בעבירה של ביצוע מעשה מגונה.

לעניין העבירה של ביצוע מעשה מגונה, על פי כתב האישום, בתאירך 22/5/08 בשעה 16:00 הטריד הנאשם מינית את המתלוננת בביתה שבירושלים בכך שנכנס לדירת המתלוננת באמתלא כי הוא צריך להתפנות, ואז הניח את ידו הימנית על איבר מינו, תפס במתלוננת בידו השמאלית ואמר לה "אני רוצה לזיין אותך פה ועכשיו, אתה יפה, בואי נעשה את זה, למה לא?".

המאשימה העידה מטעמה את בעל הדירה מר שמואל אשורי (להלן: "אשורי") (ע"ת מס' 1) ואת המתלוננת, גב' י.ס. (ע"ת מס' 2) (להלן: "המתלוננת"). כן הוגשו כראיות מטעמה דו"ח הפעולה המשטרתי מיום 2/6/08 המתאר את מעצרו של הנאשם (ת/1), דו"ח המעצר המשטרתי של הנאשם מיום 2/6/08 (ת/2), אמרת הנאשם במשטרה מיום 2/6/08 (ת/3), מזכר השיחה שנערכה בין אשורי לבין רס"מ מני ישי ביום 26/5/08, על מנת שאשורי יסייע בהבאת הנאשם לחקירה במשטרה (ת/4), ומזכר משטרתי בדבר העברת פרטי הנאשם לרכז המודיעין המשטרתי מיום 29/5/08 (ת/5).

הנאשם בחר להעיד.

המתלוננת העידה בפני בית המשפט כי ביום האירוע ראתה את הנאשם מסתובב סביב הדירה ומציץ דרך החלון במשך כ-10 דקות. "הוא היה לחוץ הולך מכיוון אחד לכיוון שני (ע' 19 לפרו' שורה 24). המתלוננת יצאה אל הנאשם ושאלה אותו האם הוא מחפש משהו. הנאשם ענה כי הוא מחכה לאשורי כיוון שאשורי חייב לו כסף. המתלוננת הציעה להביא את הטלפון הנייד שלה ולהודיע לאשורי כי הוא ממתין לו, הנאשם השיב שאין צורך להתקשר לאשורי. המתלוננת סיפרה כי היא בדיוק הייתה במהלך שטיפת הדירה. היא חזרה לדירה להביא את הטלפון הנייד כדי להודיע לאשורי. הנאשם נכנס לתוך הדירה מבלי לדפוק או לצלצל בדלת וכשהוא היה בדירה הוא ביקש מן המתלוננת להיכנס לשירותים. הנאשם אחז באיבר מינו והמתלוננת נבהלה ואמרה לו כי הוא יכול להיכנס לשירותים. הנאשם נכנס לשירותים. בצאתו מן השירותים הוא התקרב ונגע בכתפה ובזרועה של המתלוננת. המתלוננת אמרה כי הנאשם אמר לה "שהוא רוצה לזיין אותי" (את המתלוננת ד.פ.) (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 14). המתלוננת נבהלה וביקשה מהנאשם לצאת החוצה. המתלוננת ציינה כי הנאשם לא יצא בקלות ורק אחרי שהמשיכה לצעוק על הנאשם הוא נעלם. המתלוננת העידה כי מיד לאחר מכן היא התקשרה לאחותה הגדולה ואחותה ואחיה הגיעו אל הדירה. המתלוננת סיפרה כי הגישה נגד הנאשם תלונה במשטרה באותו היום, ארזה את חפציה ועזבה את הדירה מספר ימים לאחר האירוע. כן התקשרה המתלוננת לאשורי שבא לדירה והתקין וילון, פעמון בשער ואור בחוץ. המתלוננת ציינה כי כיוון שהדירה הייתה בשיפוצים הדלת לא נסגרה עד הסוף ונשארה פתוחה קצת. המתלוננת סיפרה כי כאשר אשורי הגיע לדירה הוא ניסה להניא אותה מלהגיש תלונה במשטרה כיוון שלטענתו הנאשם הוא בעל משפחה והציע כי הנאשם ייתן לה פיצוי כספי כנהוג בכפר במקום להגיש תלונה. המתלוננת העידה כי אשורי אמר לה אחר כך כי הוא לא חייב לנאשם כסף. המתלוננת דחתה על הסף את טענות ב"כ הנאשם שרצתה לעזוב את הדירה או שהייתה חייבת כסף לאשורי ולכן המציאה את התלונה כדי שתוכל לעזוב את הדירה, וכן דחתה את הטענה כי מדובר בקונספירציה בינה לבין אשורי. המתלוננת הוסיפה כי היא שילמה על שכירת הדירה אפילו בעבור פרק הזמן הקצר שבו שהתה בה, ועד היום יש בידיה את הקבלות שקיבלה בעבור תשלום שכר הדירה ששילמה לאשורי. המתלוננת ציינה כי יום לפני האירוע הגיעו אשורי והנאשם לדירה לצורך שיפוצים בדירה. לשאלה האם המתלוננת ראתה את הנאשם שם את ידו על איבר מינו באופן ברור היא ענתה "ברור לחלוטין" (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 21).

בעדותו בפני בית המשפט העיד מר אשורי כי הנאשם הועסק על ידו בשיפוץ דירתו בשכונת מוסררה בירושלים. לקראת תום השיפוץ שכרה המתלוננת את דירתו של אשורי. כאשר המתלוננת עברה לגור בדירה היו עוד מספר תיקונים לסיים, אותם ביצע הנאשם. יום קודם האירוע הגיע אשורי לדירה, בסביבות השעה 15:10, ופגש שם בנאשם. אשורי העיד כי לנאשם הייתה שקית עם בגדי עבודה ביד והוא ביקש להניחה בסמוך לדירה כיוון שלמחרת היה צריך לעבוד שם. הנאשם ואשורי נכנסו אל הדירה בתוכה הייתה המתלוננת. תוך כדי שיחה המשיכו הנאשם ואשורי להסתובב בחצר הדירה, והנאשם שאל את אשורי האם המתלוננת גרה בדירה לבדה. אשורי ענה כי המתלוננת גרה שם לבדה. למחרת קיבל אשורי טלפון מן המתלונננת ובו היא סיפרה שהנאשם הגיע לדירה וביקש להיכנס לשירותים. המתלוננת הייתה נסערת וביקשה מאשורי להגיע למקום מיד. כאשר אשורי הגיע למקום, אחיה של המתלוננת נכח בדירה והמתלוננת סיפרה כי נתנה לנאשם להיכנס לשירותים, וברגע שהוא יצא מן השירותים החזיק הנאשם בידה של המתלוננת ואמרלה "אני רוצה לזיין אותך". אשורי הדגיש כי שמע את הדברים מפיה של המתלוננת, מצא אותה נסערת ביותר. באותו זמן התלבטה המתלוננת בשאלה אם להתלונן במשטרה. אשורי התקשר לנאשם וקבע להיפגש עימו במרחק של ק"מ מהדירה. הנאשם אמר לאשורי "אני לא התכוונתי". אשורי העיד כי הנאשם היה נסער ודיבר בצורה כבדה ובמהירות. הנאשם סיפר לאשורי כי הוא הגיע לדירה וביקש מן המתלוננת להיכנס לשירותים והיא אפשרה לו. בעקבות המקרה עזבה המתלוננת את הדירה ועברה לדירה אחרת. אשורי ציין כי המתלוננת שילמה את שכר הדירה והחשבונות בעבור התקופה בה גרה בדירה. אשורי העיד גם כי שילם לנאשם את כל התשלום הנדרש בעבור העבודות שהוא ביצע בדירה. אשורי העיד בעדותו כי הוא לא חייב כל כסף לנאשם. הוא ציין כי זו הפעם הראשונה שהוא שומע את הטענה של הנאשם כי הוא חייב לו כסף, ולכן הוא ביקש מן המתלוננת להמציא את סיפור התלונה כדי להיפטר מן החוב שהוא חייב לנאשם. אשורי הכחיש טענה זו.

בעדותו בפני בית המשפט העיד הנאשם כי אשורי חייב לו 400 ₪, בשל העבודות שביצע בדירה במוסררה. לטענתו הוא הגיע לאזור הדירה 5-6 פעמים וביקש לקבל את הכסף חזרה. כל פעם אשורי טען שאין לו את הכסף. הנאשם העלה סברה לפיה אולי אשורי שילם למתלוננת על מנת שתתלונן נגדו. הנאשם טען כי לא דיבר עם המתלוננת ולא שאל את אשורי עליה כלל. לטענתו הדבר היחיד עליו דיבר עם אשורי היה על הכסף שהוא חייב לו. בעדותו בבית המשפט וגם באמרתו (ת/3) הנאשם אישר כי ביקר בדירה ביום חמישי. אולם הוא תיאר את האירועים שהתרחשו ביום ה' כפי שעדי התביעה תיארו את האירועים שאירעו יום קודם, ביום ד'. הנאשם טוען כי גם אשורי וגם המתלוננת אינם אומרים אמת. לטענתו המתלוננת משקרת כיוון שאשורי ביקש ממנה שיכניסו את הנאשם לכלא. הנאשם מכחיש את האירוע וטען כי לא היו הדברים מעולם. לשאלת ב"כ המאשימה למה הנאשם לא התפנה בחצר. ענה הנאשם כיצד יכול היה להתפנות בחצר שכן היו שם אנשים אחרים. לשאלת ב"כ המאשימה מדוע הנאשם לא הגיע למשטרה לבקשת החוקר ענה הנאשם כי הוא לא הגיע לתחנת המשטרה כיוון שלא היה לו אישור כניסה. ב"כ המאשימה המשיכה ושאלה מדוע הנאשם התנגד והשתולל כאשר באו מהמשטרה לקחת אותו מהבית. ענה הנאשם כי הוא לא התנגד אלא בא לחקירה ורק כשביקשו להאריך את מעצרו הוא התנגד.

לא היו לב"כ הנאשם עדים נוספים וכן לא הוגשו ראיות נוספות מטעמו.

המאשימה מבקשת שהנאשם יורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום על סמך הראיות והעדויות שהוצגו על ידה בפני בית המשפט. לעניין עבירת ההטרדה המינית טוענת המאשימה כי מעדותו של אשורי עולה שהוא שוחח עם הנאשם מיד בסמוך לאחר האירוע. באותה שיחה לא הכחיש הנאשם שעשה את המעשה המגונה והודה שאמר למתלוננת את המשפט המיוחס לו. הנאשם אף אמר לאשורי כי הוא לא התכוון. המאשימה טוענת כי אף אם קיימות סתירות פה ושם בין דברי העד לעדותו במשטרה הרי שלא מדובר בסתירות מהותיות. אלא להיפך, כאשר קיימות סתירות פה ושם הדבר מעיד על אמינות העד ואילו העד היה מדקלם מילה במילה את עדות במשטרה היה זה מעיד על חוסר אמינות. המאשימה מוסיפה כי המתלוננת הייתה אמינה ואוטנטית מאוד בעדותה. ברי כי אין לה כל אינטרס לעבור את התהליך הבלתי נעים הזה של הגשת תלונה במשטרה ולהעיד בבית המשפט בעבירת מין. כמו כן, מציינת המאשימה כי מהמזכר של חוקר המשטר עולה כי הנאשם סירב בכל תוקף להגיע למשטרה גם לאחר ניסיונות ושכנועים רבים. דבר זה מחזק לטענתה, את אשמתו של הנאשם. מנגד ציינה המאשימה כי עדותו של הנאשם דומה להפליא לעדותו במשטרה. לא היו לנאשם הסברים מניחי דעת לטענות שהועלו כנגדו. אשר על כן, סוברת המאשימה, כי יש להרשיע את הנאשם בשתי העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב"כ הנאשם טען כי עדי התביעה עשו יד אחת במטרה להפליל את הנאשם. הוא ציין כי קיימים מספר מניעים אשר יכולים היו להוביל את אשורי והמתלוננת לרצות להפליל את הנאשם. לטענתו, ייתכן ואשורי השפיע על המתלוננת להעיד עדות שקר כדי להשתיק את טענת הנאשם כי הוא חייב לו כסף וכנקמה על כך שהנאשם עזב אותו באמצע העבודה בדירה וגרם לנזקים כספיים עקב כך. המתלוננת עשתה זאת בעבור טובת הנאה כלשהי מאשורי כגון הנחה או פטור מן החובה לשלם שכר דירה לתקופה מסויימת. הוא הוסיף כי סביר מאוד שהמניע של המתלוננת היה רצונה לעזוב את הדירה, ועל כן החליטה לטפול על הנאשם את המעשה של הטרדה מינית על מנת שיקל עליה לעזוב את הדירה. ב"כ הנאשם ציין כי סביר להניח ששייכותו הלאומית של הנאשם היוותה גורם משפיע בהסכמתה של המתלוננת לשתף פעולה עם אשורי בהפללת הנאשם. ב"כ הנאשם הוסיף שקיימות סתירות בין עדויותיהם של המתלוננת ואשורי במשטרה ובבית המשפט. בין סתירות אלה ציין ב"כ הנאשם כי בעדותה במשטרה העידה המתלוננת שהדלת הייתה פתוחה ואילו בעדותה בבית המשפט העידה כי הדלת הייתה סגורה והנאשם נכנס דרכה בלא לדפוק או לצלצל. כן ציין כי מן העדות במשטרה עולה שהמעשה המגונה התרחש לפני שהנאשם נכנס לשירותים. ואילו מעדותה של המתלוננת בבית המשפט עולה כי הנאשם אמר לה שהיא יפה ונגע בכתפה לאחר שיצא מהשירותים. גם בעדותו של אשורי בבית המשפט צויינו עובדות נוספות שלא צויינו בעדותו במשטרה. ב"כ הנאשם טוען כי מעדותו של אשורי עולה שמדובר באדם לא אמין שתמונת האירוע משתנה אצלו לפי צרכיו. מנגד, ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם בחר להעיד, לא שינה את גירסתו במשטרה בעדותו בבית המשפט והיה עקבי בתשובותיו. כמו כן, לטענתו, הנאשם נתן הסברים סבירים להימצאותו בדירה בשני המועדים הנטענים ולמניע של שני עדי המאשימה למסור גירסה כוזבת שתפליל אותו. אשר על כן, סובר ב"כ הנאשם כי אין בראיות ובעדויות שהביאה המאשימה כדי להוות את החיזוק הנדרש לעדותה היחידה של המתלוננת על מנת להרשיע את הנאשם מעל לכל ספק סביר. משהוכח קיומו של ספק סביר באשר לנכונות הגירסאות שהציגו עדי המאשימה על בית המשפט לזכות את הנאשם.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בראיות שהוצגו בפני, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות ראיה יחידה עסקינן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לעניין העבירה השנייה, עבירה של מעשה מגונה , מכוח סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

אין חולק שהנאשם הכיר את הדירה מבחוץ ומבפנים, שפגש את המתלוננת וידע שהיא שכרה את הדירה ועברה לגור בה לבד. הנאשם גם אינו מכחיש ששהה בדירה ביום שצויין בכתב האישום, אם כי טוען שאשורי היה עמו. כן מודה שבאותו יום השתמש בשירותים שבדירה. הנאשם גם מאשר בעדותו שהיה בדירה יום לפני כן, יום ד', כפי שטענו עדי התביעה.

אין גם חולק שזמן קצר אחרי שהנאשם עזב את הדירה הוא קיבל שיחת טלפון מאשורי ונמסר לו שלא יתקרב יותר לדירה. המתלוננת הגישה את תלונתה נגד הנאשם תוך זמן קצר יחסית אחרי יציאתו של הנאשם מהדירה ושיחת הטלפון מאשורי לנאשם. אמנם הנאשם טוען שהסיבה שהוא נדרש שלא להתקרב לדירה היא לא בגלל האירועים נשוא כתב האישום אלא מפני שאשורי חייב לו 400 ₪. אולם אם אשורי השלים את השיפוצים בדירה והשכיר את הדירה למתלוננת, דבר שלא במחלוקת, ממילא לא ניתן היה לאתר את אשורי בדירה אלא רק את המתלוננת. למותר לציין שהנאשם לא טען שבזמן שהוא ששהה בדירה עם אשורי בנוכחות המתלוננת, התנהל איזה ויכוח בינו לבין אשורי בעניין כסף.

עדותה של המתלוננת עשתה רושם אמין על בית המשפט. אמנם ב"כ הנאשם טען לסתירות בין עדותה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט. בהקשר זה, אציין שב"כ הנאשם לא ביקש להגיש את הודעת העדה כראיה לצורך השוואת הסתירות. לעומת זאת, שינויים מסויימים ולא מהותיים רק מחזקים את אמינותה של המתלוננת שלא מדובר בעדות כוזבת הנובעת מקנוניה בין המתלוננת לבין אשורי נגד הנאשם. אדרבא, אדם שחווה את המעשים המתוארים בכתב האישום צפוי להיות בסערת רגשות. טבעי שמתלוננת בעקבות אירועים כגון דא לא שמה לב לפרטים קטנים שאירעו כמו האם הדלת הייתה פתוחה או חצי פתוחה. כעולה מעדותה, הפרטים המהותיים והמרכזיים בעדותה של המתלוננת נותרו כפי שהעידה בתלונתה במשטרה. אמנם, לכאורה, יש סתירה בעדותה לגבי התרחשות המעשה המגונה לפני או אחרי שהנאשם נכנס לשירותים. אולם, אין סתירה ממשית לגבי מעשים המתוארים על ידי המתלוננת, המעשים שאין חולק שאם התרחשו, הם נכנסים לגדר הסעיף.

הנאשם טען שביום חמישי, יום האירוע, הבחין שהמתלוננת מעבירה את חפציה לדירה. על פי גירסת המתלוננת ואשורי היא העבירה את חפציה לדירה יום קודם לכן, ביום ד', יום בו הנאשם גם מאשר ששהה בדירה. בוצעו שיפוצים בדירה כדי להתאימה לשהות המתלוננת בדירה. לכאורה לא היה כל אינטרס למתלוננת או לאשורי שהמתלוננת תעזוב את הדירה זמן קצר לאחר כניסתה לדירה.