מינהל מקרקעי ישראל נ' סעיד תופיק ואח'

נתבעים 1 . קיס סעיד תופיק 2 . חידרה קיס 3 . קיס בסאם סעיד (ניתן פסק דין ביום 12.7.07 ) 4 . קיס אנואר סעיד (ניתן פסק דין ביום 12.7.07 ) 5 . קיס תופיק סעיד (ניתן פסק דין ביום 12.7.07 ) 6 . קיס שוקרי סעיד (ניתן פסק דין ביום 12.7.07 )

פסק דין

בפניי תובענה לפינוי וסילוק יד מן המקרקעין הידועים כגוש 18565 חלקה 30, מגרש 58, אדמות העיר תמרה ( להלן: "המקרקעין" ) ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.

העובדות הדרושות לעניין;

התובעת הינה הבעלים של 500/111484 חלקים מהמקרקעין הנ"ל, ואילו מדינת ישראל הינה הבעלים של חלקים 102854/111484, שניהם מנוהלים באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, שהינו הגוף המנהל על פי חוק את נכסי מדינת ישראל ורשות הפיתוח המוסמך לפעול בשמן במקרקעין.

על פי כתב התביעה המתוקן נטען כי חלקה 30 בגוש 18565 היא בבעלות התובעת, למעט מגרשים מספר  158 א' ו – 168, וזאת ע"פ הסכם השיתוף שנרשם בלשכת המקרקעין ביום 21.3.94.

התובעת מכרה חלק מהמגרשים שבבעלותה כפי שמפורט בנוסח הרישום שצורף לכתב התביעה. ע"פ כתב התביעה הנתבעים כולם מחזיקים במגרשים 57 ו- 58 המצויים במקרקעין הנ"ל וכי פנו בשלב כלשהו לתובע ע"מ להסדיר את חזקתם במקרקעין, אך אלה לא טרחו לשלם ולא חתמו על הסכם עם התובע.

התובע הגיש תביעתו לראשונה ב-2001 בבית משפט השלום בנצרת ולאחר מכן הועבר לביהמ"ש השלום בעכו וקיבל מספר 1776/02, בשלב כלשהו, התובענה נמחקה והוגשה פעם נוספת במסגרת תיק זה.

בין הגשת התובענה לביהמ"ש השלום בעכו, לבין זו המנוהלת בפניי,  הסכימה התובעת לבקשת הנתבע להעביר את הזכויות בנכס על שמו ולהסתמך על התחייבויות הנתבעים ואף הוכן מפרט  כספי בהתאם לחוות דעת השמאי הממשלתי, אך מאחר והנתבעים לא שילמו על חשבון הרכישה ו/או תשלומים אחרים בניגוד להתחייבותם המפורשת, לא נחתם הסכם המסדיר את החזקה בין הצדדים.

הנתבעים, כן נטען בכתב התביעה, לא פעלו להסדרת החזקה במקרקעין, מושא התביעה, ולא פינו את המקרקעין וממשיכים להשיג את גבולה של התובעת עד עצם היום הזה. התובעת טוענת כי מגיעים לה דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעושים הנתבעים במקרקעין, דמי השימוש עומדים על סך 5,890 דולר בשנה בגין מגרש מספר 57. וסך של 6,560 דולר בשנה בגין מגרש 58 ע"פ חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לסלק את ידם מן המקרקעין הידועים כמגרשים 57 ו-58 אשר מהווים חלק מחלקה 30 בגוש 18565 מאדמות העיר תמרה וכן להרוס ו/או לעקור את כל המחוברים והנטועים בהם. בנוסף מבוקש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 620,730 ₪ כדמי שימוש ראויים בגין 11 שנים שקדמו למועד הגשת התובענה.

נתבעים 1 ו-2 בלבד הגישו כתב הגנה, והם טוענים כי הם הבעלים של המקרקעין וכי רכשו מקרקעין אלו בשנות ה-60 מהבעלים מוחמד יאסין חיג'אזי ומאז הם מתגוררים בה ומחזיקים בה חזקה נוגדת, ועל המקרקעין הקימו להם ולילדיהם בתים.

אף צירפו אישורים לרישום ברשם המקרקעין לגבי מגרש 57 ולגבי מגרש 58, כעולה מנספח ב' לתצהיר של הנתבעים.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בשנת 1992 דרשה התובעת מהנתבעים לשלם כ - 18,000 ₪ דמי חכירה וכי לאחרונה היא דורשת תשלומים העולים על 300,000 ₪ כעולה מנספח ג' ו-ד' לתצהיר.

הנתבעים בקיצור טוענים שהם הבעלים של המקרקעין וכי דין התביעה להידחות ואילו ביחס להיבט הכספי של התובענה אין מקום לדמי שימוש מעבר ל-7 שנים לפני הגשת התובענה. לשיטתם, חוות הדעת השמאית שצורפה היא חוות דעת מוטעית, לקויה ונוקטת בסכומים לא ריאלים על דרך החומרה.

הנתבעים חולקים על דרך התנהלות התובעת, במקום שתגיש תובענה כספית על מלוא סכום ההסדר, שנטען בכתב התביעה, היא בחרה להעשיר קופתה בדרך של הגשת תביעה בגין דמי שימוש וסילוק יד, כך שבסופו של יום היא חותרת להשארת המקרקעין בידיה.

התובענה שבפניי הוגשה לראשונה ביום 28.6.05, כנגד נתבעים 1 ו-2 בלבד וכנגדם ניתן ביום 22.12.05 פס"ד בהעדר הגנה. לבקשת הנתבעים  בוטל פס"ד ביום 12.3.06 תוך חיובם בהוצאות בסך של 3,500 ₪. ביום 15.10.06 תוקן כתב התביעה, בשל טענת נתבעים 1 ו-2 בדבר קיומם של מחזיקים נוספים במקרקעין, ואלו צורפו לכתב התביעה. ביום 25.1.07  הגישו נתבעים 1 ו-2 כתב הגנה ואילו יתר הנתבעים לא טרחו להגיש כל כתב הגנה מטעמם. ביום 12.7.07 ניתן פס"ד נגד נתבעים 3-6, הן במישור סילוק יד והן במישור הכספי.

במסגרת ניהול התיק שבפניי ולאחר שהתברר כי נתבעים 1 ו- 2 מחזיקים במגרש 58 ואין להם נגיעה למגרש 57 ניתן בהסכמת נתבעים 1 ו -2 פס"ד חלקי המורה להם לסלק ידם ממגרש 57 המצוי על חלק מחלקה 30 גוש 18565 מאדמות העיר תמרה.

המשך ההליך התנהל בפניי ביחס למגרש 58 בלבד.

ניסיונות הגישור

תיקים מסוג תיק זה שבפניי שזורים  בהם בעיות מורכבות, וראוי שיבואו על פתרונם בדרך של הסדרת החזקה במקרקעין ולא בדרך שלא ניהול התיק בבית המשפט. במסגרת תיקים אלו, ולצערי תיק זה אינו תיק יחיד בנוף באזורינו, הנתבעים תפסו חזקה בשלב כלשהו, בהעדר כל מידע הסותר את טענתם ככל הנראה בשנות ה-60, ומאז הם מחזיקים במקרקעין ובונים באין מפריע.