מימון נ' מ.פ. זנזורי בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (ת"א (נתניה) 2435/08, (כבוד השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ) מיום 2.11.11. בהחלטה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן ביום 11.1.11 עקב אי הפקדת הסכום שקבע בית המשפט כתנאי לביטול פסק הדין.

החלטתי לדון בבקשת רשות ערעור כבערעור לאחר שאפשרתי לצדדים להתייחס לעניין.

השתלשלות האירועים

ביום 6.9.10 בסופו של הדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא, נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים. המועד להגשת סיכומי התובעת - המשיבה לפניי, נקבע ליום 21.10.10 והמועד לסיכומי המבקש, הוא הנתבע בבית משפט קמא, ליום 30.11.10. הדיון התקיים בנוכחות המבקש ובאת כוחו.

סיכומי המשיבה הוגשו ביום 21.10.10. ביום 13.12.10 הגיש המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר סיכומים על פי תקנות 160(ד) ו-157(2) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). על בקשה זו ניתנה החלטת בית משפט קמא ביום 19.12.10 לפיה "אכן סיכומי הנתבע [המבקש] טרם הוגשו. משכך אם לא יוגשו סיכומי נתבע עד ליום 10.1.11 יינתן פסק דין לפי סיכומי תובעת בלבד".

ביום 26.12.10 הוגשה הודעה מטעם עו"ד מנחם עצמון לפיה הוא מקבל הודעות וסיכומים מטעם המשיבה בתיק על אף שאינו בא כוחו של המבקש ואינו הכתובת לקבלת כתבי בי-דין של המבקש. וכך כותב עו"ד עצמון: "לפיכך ייתכן שב"כ הנוכחי לא קיבל סיכום התובעים ולא ההודעות ועל כן לא הוגש הסיכום מטעם הנתבע [המבקש]". בו ביום ניתנה החלטתו של בית משפט קמא לפיה "לידיעת המזכירות, יש להעביר המסמכים לעו"ד הנוכחי".

ביום 11.1.11 ניתן פסק דין לטובת המשיבה (להלן: "פסק הדין") (נספח ג' לבקשה). וכך נכתב בפסק הדין:

"התובעת הגישה סיכומיה. הנתבע לא עשה כן עד היום.

ביום 19.12.10 ניתנה החלטתי בהמשך לבקשת התובעת, שאם לא יוגשו סיכומי נתבע [מבקש] עד ליום 10.1 - יינתן פסק דין לפי סיכומי תובעת בלבד.

משכך ובהעדר סיכומי נתבע המתמודדים עם טענות התובעת אזי התובענה מתקבלת. ...".

המבקש חויב לשלם למשיבה 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, החזר אגרה ששילמה המשיבה וכן שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

ביום 17.7.11 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, ובד בבד בקשה לביטול פסק דין. בבקשות טען המבקש כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 7.7.11 עת קיבל הודעת הבנק בדבר עיקול שהוטל על חשבונו; כי לא היה באי הגשת סיכומיו משום זלזול; כי הקשר עם באת כוחו הקודמת, עו"ד מיטל פורמן, נותק לחלוטין ולא ניתן להשיגה בשל סיבות רפואיות; שהמבקש בעצמו בדק את תיק בית משפט ונודע לו כי סיכומי המשיבה הוגשו ולא הומצאו לידיו ועל כן לא הוגשו סיכומיו. המבקש עתר על כן לביטול פסק הדין ולהתיר לו להגיש סיכומיו. משנתקבלה תגובת המשיבה, ניתנה ביום 25.7.11 החלטת בית משפט קמא הדוחה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. וכך נקבע: "כמפורט בתגובה אין כל הסבר בבקשה מדוע הבקשה הוגשה באיחור כה רב, ולא מפורטים כל נימוקים להארכת המועד להגשת בקשה זו של מתן פסק דין בהעדר סיכומים. משכך אין כל מקום לקבל הבקשה".

משהוגשה תשובת המבקש לתגובת המשיבה ניתנה החלטת בית משפט קמא ביום 26.7.11 בזו הלשון:

"למרות החלטתי מיום 25.7.11 ולאחר עיון בבקשה זו ולפנים משורת הדין אאתר [כך במקור] לבקשה להגשת הסיכומים אולם כתנאי להגשת הסיכומים הינו תשלום הוצאות הליך זה בסך 3000 ש"ח שישולמו תוך 7 ימים מיום קבלת החלטתי זו. לא ישולם הסך במועד לא ניתן יהיה להגיש הסיכומים. במידה וישולם הסך יוגשו סיכומים 14 יום לאחר מכן. למען הסר ספק ימי הפגרה יבואו במניין הימים".

ביום 1.8.11 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה מיום 25.7.11" בה טען כי לאחר שבועות רבים הצליח ליצור קשר עם עו"ד מיטל פורמן והתברר לו כי עו"ד פורמן הגישה את סיכומי המבקש ואת הבקשה לביטול פסק דין במועד. לבקשה צורף תצהירה של עו"ד מיטל פורמן לפיו לא הומצאו למענה הרשום סיכומי המשיבה וכי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה במועד וסיכומי המבקש הוגשו עוד קודם לכן.

ביום 8.8.11, בטרם ניתנה החלטה בבקשה לעיון חוזר, הגיש המבקש בקשה דחופה נוספת לעיון חוזר בהחלטה מיום 25.7.11. לבקשה צורף עותק מהסיכומים עם חותמת "נתקבל" של בית משפט מיום 13.12.10 וכן עותק מבקשה לביטול פסק דין עם חותמת בית משפט מיום 26.6.11. יש לציין, כי בית משפט קמא לא ראה את הסיכומים בתיק, בעת מתן פסק הדין.

ביום 24.8.11 ניתנו שתי החלטות בבקשת המבקש לעיון חוזר. האחת: "ביום 26.7 ניתנה החלטתי שביטלה למעשה ההחלטה מיום 25.7, על כן היה על הנתבע לפעול בהתאם להחלטה זו". השנייה: "אכן היה על הנתבע לשלם הוצאות אולם מאחר ולא נקבע שימי הפגרה לא יבואו במניין אזי קיימת לו הזכות לשלם ההוצאות עד ליום 10.9.11. אם לא יעשה כן לא יוכל להגיש סיכומיו".

ביום 13.9.11 ניתנה החלטה בבקשת המשיבה, לקבוע כי פסק הדין מיום 11.1.11 הוא חלוט: "בהמשך לבקשה, ומאחר ולא שולם הסך שנקבע על ידי כתנאי – עד ליום 10.9.11 אזי פסק הדין שניתן ביום 11.1.11 הינו חלוט והבקשה לביטולו נדחית".

ביום 21.9.11 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטות מיום 24.8.11 ומיום 13.9.11". ביום 26.9.11 הגיש המבקש לבית משפט קמא "בקשה לביטול פסק דין (נוספת)" בה טען כי סיכומיו הוגשו ביום 13.12.10.