מחלוקת בעניין זכות המערערת במגרש בעקבות ביטול הסכם לבניית בית בינה לבין המשיבה לאחר שהופר מס' פעמים

השופט א' גולדברג: 1. המערערת והמשיבה )החברה לפתוח קיסריה בע"מ( כרתו ביניהן חוזה,
לפיו התחייבה המשיבה להעביר למערערת מגרש בקיסריה, בכפוף להתחייבויות שקיבלה עליה
המערערת, בנוסף לתשלום מחירו של המגרש )שאכן שולם על-ידי המערערת(. על-פי תנאי
ההסכם, היה על המערערת להתחיל לבנות את ביתה על המגרש בהקדם ולא יאוחר משלושה
חודשיים מהוצאת היתר הבניה, ולהשלים את הבניה )ובכלל זה גידור וגינון( על-פי התכנות
המאושרות וכן על-פי הוראותיה של המשיבה, עד יום 6.10.74, אלא אם תיאות המשיבה, לפי
שיקול-דעתה, ליתן למערערת ארכה. כן הסכימו הצדדים בהסכם, כי המועדים הנקובים בו
הינם בגדר תנאים יסודים, ובמקרה של ביטול ההסכם על-ידי המשיבה לא תהא המערערת זכאית
לקבל בעלות על המגרש או להחזר הכספים ששילמה למשיבה וההוצאות שהוציאה לבניה; אלא
שאם תוך 12 חודש מיום הביטול תמכור המשיבה את המגרש לאחר, כי אז תשלם למערערת את
שתקבל )המשיבה( מקונה זה עבור ההשקעה שהשקיעה המערערת במגרש.

2. משלא עמדה המערערת בהתחייבותה לבנות את הבית ולהשלימו תוך המועד הקבוע, ביטלה
המשיבה את ההסכם, אולם לבקשת המערערת חזרה בה מן הביטול והאריכה את המועד לסיום
הבניה. תופעה זו חזרה על עצמה מספר פעמים לאחר הארכת המועד, כשבכל פעם הודיעה
המשיבה על ביטול ההסכם מן הטעם שהמערערת לא השלימה את הבניה ולאחר מכן נעתרה לבקשת
המערערת ונתנה לה ארכה נוספת, תוך נקיבת מועד חדש לסיום הבניה. משקצה נפשה של
המשיבה במתן ארכות, היא הודעה למערערת על ביטול ההסכם על תוספותיו בשל אי-סיום