מזרח התיכון להשכרת רכב בע"מ נ' קליין ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה בגין נזק שנגרם לרכב התובעת, בו נהג העד דוד בן שושן, בתאונה מיום 01/07/13.

2.התאונה ארעה ברחוב וושינגטון בירושלים. בן שושן נסע ברכב התובעת לכיוון צומת הרחובות וושינגטון וקרן היסוד, ואילו הנתבע חנה עם רכבו בצד ימין בניצב למדרכה כשפני הרכב פונים למדרכה. התאונה אירעה בשעה שבן שושן חלף על פני רכב הנתבע.

3.בן שושן טוען כי התאונה אירעה באשמת הנתבע, כיון שהנתבע החל לצאת מהחניה בנסיעה לאחור בלי לשים לב לרכבו של בן שושן. הנתבע טוען כי בזמן התאונה רכבו היה בעצירה מוחלטת עם מנוע כבוי, ולפיכך האשם בתאונה הוא בן שושן, אשר סטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבע.

4.ב"כ הנתבע הגיש כראיה דו"ח ממערכת ממוחשבת שמותקנת ברכב הנתבע, אשר ממנו ניתן ללמוד כי מנוע רכבו של הנתבע היה כבוי מהשעה 13:54 ועד אחרי התאונה. לכאורה, לדו"ח זה יש חשיבות כיוון שבהודעת בן שושן על התאונה נרשם שהיא התרחשה בשעה 14:00. ואולם, אני סבור שאין בדו"ח כדי להכריע את המחלוקת, כיון שבן שושן הבהיר כי הוא לא בהכרח דייק בהודעתו לגבי השעה שבה אירעה התאונה. טענה זו משכנעת, מפני שאין ספק כי אדם שמעורב בתאונה אינו בודק מיד מהי שעת התאונה המדויקת. לפיכך, יש אפשרות שהתאונה אירעה בסמוך לפני 13:54 ולפיכך הדו"ח איננו ראייה מכרעת בעניין שלפניי.

5. עיינתי בתמונות שהגישו הצדדים, ומ- נ/2 ונ/4 אני למד כי עובר לתאונה רכב הנתבע בלט באופן משמעותי למדי אל תוך הכביש בהשוואה ליתר הרכבים שחנו לידו. עובדה זו מתיישבת טוב יותר עם גרסת התובעת לפיה רכב הנתבע היה בנסיעה אחורה כאשר אירעה התאונה. ב"כ הנתבעים טען כי מתמונה נ/3 ניתן ללמוד שרכב הנתבע היה צמוד למדרכה, ולכן אם הוא בלט אל תוך הכביש הרי שהדבר נבע מאורכו של הרכב ולא מכך שהנתבע החל בנסיעה אחורה. טענה זו איננה משכנעת כיוון שבתמונה נ/3 מצולם רק חלקו הקדמי של הרכב, כך שלא ניתן להתרשם אם ועד כמה הוא בולט אל תוך הכביש כאשר הוא חונה בצמוד למדרכה. כמו כן, לא ברור כמה זמן אחרי התאונה צולמה התמונה נ/3, בעוד שהרושם הוא כי תמונות נ/2 ו- נ/4 צולמו מיד אחרי התאונה, כיוון שניתן לראות בהן את רכב התובעת כשהוא עדיין חוסם את התנועה. ובכל זאת, אני סבור כי אין באמור כדי להוכיח את גרסת התובעת מפני שתמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב אינן תומכות באופן חד משמעי בגרסת התובעת.

6. חרף העובדה שגרסת התובעת לא הוכחה, אני סבור שיש לקבל את תביעתה באופן חלקי על יסוד הראיות שהוצגו, אשר מלמדות באופן ברור כי גם אם הנתבע לא נסע לאחור הרי שהוא חנה באופן שהחלק האחורי של רכבו בלט באופן משמעותי אל תוך הכביש בהשוואה לכלי הרכב שחנו לידו. חניה כזו מהווה התנהגות רשלנית ועל כן הנתבע אחראי לתאונה. עם זאת, ובהנחה שרכב הנתבע לא היה בנסיעה, יש ליחס לבן שושן אשם תורם, המתבטא בכך שהוא לא שם לב לרכב הבולט אל תוך הכביש. אני סבור כי אשמו התורם של בן שושן מגיע כדי 50%. אני ער לכך שהטענה לפיה הרכב חנה באופן בולט לא נטענה במפורש בכתב התביעה ,ברם הטענה חוסה תחת כנפי טענות הרשלנות הכלליות שנטענו בכתב התביעה.

7. על הנזק אין מחלוקת של ממש לאחר שהתובע חזר בה מהטענה לירידת ערך. הנזק הנטען בכתב התביעה איננו כולל מע"מ. הטענה לנזק בשל השבתת הרכב לארבעה ימים לא הוכחה.

8.לפיכך, אני פוסק כי הנזק שהוכח עומד על סך של 27,370 ₪ כאמור בדו"ח השמאי זלטין בצירוף שכ"ט השמאי בסך של 2,055 ₪ (לאחר ניכוי המע"מ), ועל הנתבעים לשלם לתובעת מחצית מהסכומים אלו, קרי- 14,712 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת את אגרת המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.