מזרחי נ' כהן גפנית

פסק דין

עניינה של התביעה שבפניי הלוואה שנתנה התובעת לאחותה של הנתבעת.

ביסודה של התביעה, מדובר בתביעה שטרית.

התובעת היתה בעלת עסק השכן לעסק של אחות הנתבעת שהינה צד חיצוני לתובענה זו,

(להלן: "רחל").

רחל, היתה זקוקה להלוואה ולפיכך לוותה מהתובעת 30,000 ₪.

על מנת להבטיח את ההלוואה, הנתבעת שכאמור הינה אחותה של רחל, נתנה 2 שיקים על סך 15,000 ₪ כל אחד.

התובעת דאגה להחתים את רחל על מסמך בכתב יד שם נרשמו פרטי ההלוואה הכוללים 750 ₪ ריבית חודשית עד החזרת הקרן.

לטענת התובעת, ההלוואה לא נפרעה, למרות הבטחות חוזרות ונשנות של רחל. לפיכך, בסופו של דבר, הוגשו השיקים לביצוע בהוצאה לפועל.

גרסת הנתבעת שונה.

לטענת הנתבעת, אחותה רחל עתידה היתה לקבל כתוצאה מפדיון קופת גמל, כשישה חודשים לאחר קבלת ההלוואה, בחודש אוגוסט 2000, סכום כספי גדול, אשר ממנו תכננה רחל לשלם לתובעת.

רחל וגם הנתבעת העידו בתצהיר שהוגש כי ביום 2.8.2000, לאחר ששוחררה קופת הגמל, נמשך סכום של 55,000 ₪ במזומן, ממנו, באותו יום, פרעה רחל את החוב לתובעת.

התביעה כאמור, ביסודה הינה תביעה שטרית שכן הדיון עבר לבימ"ש השלום לאחר שהוגשה התנגדות אשר התקבלה בהחלטת רשמת ביהמ"ש ביום 2.12.2007.

בהתאם לפקודת השטרות, חזקה כי צד האוחז בשטר, אוחז בו כשורה והנטל מוטל על מושך השטר, לסתור חזקה זו.

גרסאות הצדדים נוגדות אחת את השנייה באופן חזיתי.

כבר בשלב זה אציין כי מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת.

גרסת ההגנה על פניה הינה סבירה.

ההלוואה נלקחה בתחילת שנת 2000. רחל תכננה להחזיר את ההלוואה באוגוסט 2000 עת עתידה היתה להיפרע קופת גמל. כבטוחה להלוואה הנתבעת משכה שני שיקים לפקודת התובעת. רחל משכה לאחר פירעון קופת הגמל, סכום כספי במזומן, ובו ביום שילמה את חובה בסך 30,000 ₪ קרן לתובעת.

אלא שבגרסת ההגנה יש קושי כאשר משווים את טענות ההגנה למול חשבון הבנק של רחל.

עיון בחשבון הבנק שצורף כנספח מטעם ההגנה מעלה כי אכן נפרעה קופת גמל בשווי של 152,000 ₪ ביום 1.8.2000. יחד עם האמור, באותו יום, חויב החשבון בשיק בנקאי על סכום של 55,000 ₪ כאשר הבנק גם גבה עמלה עבור משיכת השיק הבנקאי. ניתן לראות כי האסמכתה לפעולה הינה אותה אסמכתה. לרחל וכן לנתבעת לא היה כל הסבר המניח את הדעת לגבי הפער בין עדותן לבין הרישום בדף החשבון של רחל בבנק לאומי.