מומנה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונת דרכים מיום 29.11.09, לה טוען התובע יליד 1988 וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף כנטען בכתב התביעה.

על פי כתב התביעה התאונה ארעה כאשר בהיותו רכוב על סוס בכביש, האופנוע שהיה נהוג על ידי הנתבע אשר עמד ליד הסוס בכביש, החל להרעיש וכתוצאה מכך נבהל הסוס, התחיל להשתולל ופגע באופנוע תוך שהוא מתרומם על רגליו פעם אחר פעם, עד שבסופו של דבר הועף התובע מגב הסוס והופל, פגע באופנוע ונחבט בחוזקה על האספלט.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את נסיבות התאונה המתוארות על ידי התובע וציינה כי האירוע לשיטתה אינה מהווה תאונת דרכים על פי הגדרת החוק. הנתבעת טוענת כי במועד התאונה עמד האופנוע (הנהוג על ידי נתבע 2 כאשר אשתו רכובה מאחור) בצומת ברמזור אדום והמתין להחלפת צבע הרמזור לירוק – האופנוע היה במצב של עצירה מוחלטת ולא ביצע כל רעש (לא הפעיל את הגז ולא צפר או כל פעולה אחרת) התובע הוא אשר הגיח בדהירה מהירה עם הסוס נגד כיוון התנועה תוך שהוא דוהר בכביש, ונתקל בחזית האופנוע.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי האופנוע שימש כ"זירה" ובנסיבות המקרה אין המדובר בתאונת דרכים. הנתבעת טוענת כי התובע איבד את השליטה על הסוס זמן רב עובר למפגש בין הסוס לבין האופנוע וללא שום קשר לנתבע מספר 2. לחילופין הנתבעת טוענת כי אם הסוס נבהל מרעש של רכב אחר או קטנוע אחר הרי שבנסיבות האירוע לא קיימת אחריות על הנתבעים. לחילופין טענה הנתבעת כי המעש ה נגרם על ידי התובע במתכוון.

הנתבעת אינה מכחישה את קיום הכיסוי הביטוחי אולם מכחישה את הנסיבות לתאונה המתוארות על ידי התובע ואת עצם הגדרת האירוע כתאונת דרכים על פי החוק. הנתבעת מכחישה את הגדרת האירוע כתאונת דרכים גם מהנימוקים הבאים: התובע איבד שליטה על הסוס לפני ההתנגשות באופנוע וזו הסיבה היחידה שהיה מגע בין הסוס לאופנוע,. הנתבעת טוענת כי רוכב הסוס נפל מהסוס בשל איבוד שליטה ללא קשר לאופנוע ועל כן רכיב הקשר הסיבתי "עקב" לא מתקיים. הנתבעת מסתמכת על עדותם של שלושה עדים למקרה. על כן פסק דין זה יעסוק במחלוקות הבאות: בחינת נסיבות התאונה מבחינה עובדתית ולאחר מכן הכרעה האם האירוע מהווה תאונת דרכים כדין.

דיון:

התובע הגיש תצהיר נסיבות לפיו, ביום התאונה בסמוך לשעה 17:00 רכב על סוס באזור צומת הרחובות בן סירא-שלמה המלך-שלומציון בירושלים. בסמוך אליו עמד האופנוע, כאשר מרעש האופנוע וכתוצאה ישירה מהתנגשות בין האופנוע לבין הסוס, התובע פגע באופנוע ונחבט בחוזקה באספלט. התובע צרף לתצהיר הנסיבות דו"ח פעולה ממשטרת ישראל לפיו נגבתה הודעת התובע בעודו בבית החולים. נכתב כי ההודעה נגבתה כאשר התובע אינו דובר עברית כהלכה ולטענת התובע רכב על סוס, הסוס נבהל ופגע באופנוע בגלגל הקדמי וכתוצאה מכך הוא הועף מהסוס, פגע באופנוע ולאחר מכן בכביש.

בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כי אין ספק שהיה מגע פיסי בין הסוס לבין האופנוע ובינו לבין האופנוע. התובע חזר על גרסתו שפורטה בתצהיר הנסיבות שהגיש. התובע צרף לתצהיר העדות הראשית שלו גם את טופס חדר המיון לפיו התובע חזר על גרסתו גם ביום התאונה בבית החולים.

בחקירתו הנגדית ציין התובע כי הסוס היה שייך לשכנים שלו וזו הייתה הפעם השניה שרכב על הסוס הזה. העיד כי שילם למשטרה קנס על רכיבה בשטח עירוני. העיד כי היה לו מקל בו נעזר לכוון את דהירת הסוס.

התובע העיד כי הוא רכב מרחוב בן סירה ובצומת עמד האופנוע שעצר וניסה לפנות עם האופנוע שלו אשר הרעיש והסוס נבהל והשתולל והתנגש באופנוע. האופנוע היה בעצירה ברמזור אדום. העיד כי עלה לרחוב בן סירה ולאחר מכן ירד מהרחוב ואז התרחשה התאונה.

הנתבעת הגישה תיק מוצגים מטעמה הכולל תצהירי עדות ראשית של הנתבע 2 ושל מר יוסף וינר ושל גברת נטע וינרוט. כמו כן הוגשו מטעמה של הנתבעת דו"ח מד"א ודו"ח חדר מיון, תצהיר תשובות לשאלון של התובע לגבי תשובות לשאלות 74-105 בלבד. על פי הודעת הנתבע 2 במשטרה נכתב כי: "עמדתי עם אשתי בצומת רמזור אדום ברמזור, לפתע הגיח רוכב סוס שדהר מכיוון אגרון. הסוס התנגש בנו חזיתית בחוזקה".

תצהיר עדות ראשית של מר גבאי נתנאל נועם – הנתבע 2: הצהיר כי ביום התאונה המתין ברמזור אדום כשהוא כלי הרכב הראשון שעמד בצומת לפני הרמזור, היו כלי רכב נוספים בצומת בזמן ההמתנה לא גרם לכל רעש מהאופנוע. לפתע הגיח רוכב על סוס שדהר על הכביש לכיוון הקטנוע. הצהיר כי ראה את הסוס דוהר לעברו לאורך מספר עשרות מטרים עד אשר פגע בחלק הקדמי של האופנוע. הנתבע הצהיר כי טענת התובע לפיה הסוס נבהל מרעש הגז של הקטנוע אינה נכונה וגם טענת רוכב הסוס כי עמד בסמוך אליו לא נכונה, אלא הסוס הגיח בדהירה על הכביש, בניגוד לכיוון הנסיעה בכביש ולכיוון האופנוע. הנתבע 2 נחקר וחזר על גרסתו בתצהירו.

תצהיר עדותו הראשית של מר יוסף וינר: העד הצהיר כי במועד האירוע הלך ברחוב אגרון יחד עם אשתו ועם הוריה ובנו, הבחין בקטנוע עומד ראשון בצומת הרחובות שלום ציון, בן סירה ושלמה המלך, עמד כשלושים מטרים מהקטנוע. ממקום עמידתו לא שמע כי הקטנוע ביצע כל רעש ולא שמע כי לחץ על דוושת הגז בעצירה. הצהיר כי ראה רוכב על סוס שהגיע על הכביש ודהר לכיוון הקטנוע. הבחין כי רוכב הסוס הצליף בסוס ומאבד שליטה על הסוס ועל כן הסוס פגע באופנוע. הסוס לא עמד בסמוך לאופנוע אלא הגיע בדהירה על הכביש לכיוון הקטנוע עד שפגע בו. בחקירתו חיזק את מסקנתו כי התובע איבד שליטה על הסוס זמן רב לפני הגיעו לאופנוע הנתבע.

תצהיר עדות ראשית של הגברת נטע וינרוט: הצהירה כי ביום התאונה נסעה עם רכבה, עצרה ברמזור אדום כאשר האופנוע עמד לפניה בצומת. לא שמעה כל רעש שנבע מהאופנוע. הבחינה ברוכב על סוס שהגיח על הכביש כשלושים מטרים לכיוון הקטנוע. הבחינה כי רוכב הסוס דירבן את הסוס והתעקש כי הסוס ידהר ישר והסוס רמס את האופנוע ותוך כדי כך הסוס ניסה לפנות הצידה והרוכב החזיק בו על מנת שלא יפנה, רגלי הסוס התרוממו מספר פעמים באויר ואז הסוס והרוכב נפלו על הקטנוע . העדה הצהירה כי היא סבורה שמדובר במעשה מכוון של בעל הסוס אשר התעקש כי הסוס ירכב ישר לתוך הקטנוע – מדובר במעשה מכוון בגדר פיגוע לשיטתה. הסוס לא עמד בסמוך לקטנוע אלא הגיח בדהירה על הכביש לכיוון הקטנוע עד שפגע בו. כמו כן הסוס פגע בקדמת רכבה. מיד לאחר נפילת הסוס הגיעו למקום 15-20 בני מיעוטים ונראה היה כי התובע רצה לעזוב את המקום.

בחקירתה בבית המשפט, העידה כי היא פנתה מרצונה לשוטר שהיה במקום אשר גבה ממנה עדות. העידה כי היא חושבת שהתאונה הייתה מעשה מכוון בשל העובדה כי ראתה שהתובע הכריח את הסוס לרמוס את האופנוע וגם נסיבות הופעת בני המיעוטים הרבים שהגיעו למקום. העידה כי היא נסעה מרחוב הלל לרחוב בן סירה כדי להגיע לרחוב אגרון. העידה שהיה מגע בין רוכב האופנוע לבין הסוס.

לאחר בחינת הראיות והעדויות שהובאו לפניי לא עלה בידי התובע לשכנע כי הוא עמד בסמוך לאופנוע הנתבע וכי הסוס נבהל עקב רעש האופנוע. הנתבעת הציגה עדותם של שני עדים אובייקטיבים אשר אינם בעלי עניין בתוצאות משפט זה ואינם מכירים את מי מהצדדים אשר העידו כי ראו גרסה אחת הסותרת את גרסתו של התובע, והמשתלבת עם גרסתו של נתבע 2. עדי הנתבעת כולם העידו כי הסוס לא עמד ליד האופנוע אלא בא בדהירה לכיוונו מולו תוך איבוד השליטה של התובע על הנעשה. שני העדים העידו כי לא רעש האופנוע גרם לסוס לפגוע בו אלא איבוד השליטה של התובע. איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה מדובר היה במעשה מכוון נגד הנתבע 2 ואשתו, אני סבור כי מדובר אך בפרשנות סובייקטיבית של עדת ההגנה בלבד שאינה נתמכת בראיות.

מול בית המשפט מונחת עדותו היחידה של בעל דין בעל אינטרס בתוצאת המשפט אל מול שלושה עדים אשר נחקרו באריכות בבית המשפט ועל אף אי היכרותם תיארו גרסה אחת. התובע, תיאר בכתב התביעה ובתצהיר הנסיבות גרסה אחת כאשר בעדותו הוסיף גרסה נוספת לפיה הסוס דהר למעלה אחרי הקטנוע ולאחר מכן הסתובב ורק אז התרחשה התאונה. גרסה זו לא צוינה בשום הודעה והודאה של התובע אודות נסיבות התאונה עובר לחקירתו בבית המשפט.

משכך אני קובע כי נסיבות התאונה הן כדלקמן: התובע רכב על גבי הסוס בכביש, איבד שליטה בעודו דוהר ישר ואל מול אופנוע הנתבע שעמד בעצירה במנוע פועל, המתין מול רמזור אדום על מנת להמשיך בנסיעה. התובע איבד השליטה בסוס, הסוס דהר הישר אל נתבע 2 וכתוצאה מכך פגע הסוס באופנוע ולאחר מכן נפל התובע מגב הסוס ונחבל. איני סבור כי מדובר במעשה מכוון.

אין מחלוקת עובדתית כי היה מגע בין הסוס לאופנוע ובין התובע לאופנוע, ורק לאחר מכן הופל התובע מגבו של הסוס ונפגע בגופו. אין מחלוקת כי הסוס נבהל והשתולל בכביש, והתובע איבד שליטה עליו. כך העידו גם עדי הנתבעת. עדת הנתבעת אף ציינה כי הסוס המשיך והשתולל ופגע בקדמת רכבה שעמד מאחורי האופנוע. מן הבחינה העובדתית מקובלת עליי ההנחה כי הסוס היה כבר במצב של איבוד שליטה אולם רק לאחר התנגשותו עם האופנוע הופל התובע מגבו. משכך על פי מבחני הסיכון והשכל הישר מצאתי לנכון לקבוע כי אין המדובר בתאונת דרכים חרף המגע הפיסי בין הסוס לאופנוע.